טיפול dbt: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

פורום טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT

הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי הינו טיפול רגשי, ממוקד וקצר טווח, בו המטופל רוכש כלים ומיומנויות להתמודדות בריאה ויעילה עם משברים, חרדות, טראומות וקשיים נוספים.טיפול מסוג זה מתווה דרך לשינוי בדפוסי חשיבה, בכך שהוא מלמד ומאפשר לנו להחליף שיפוטיות בסקרנות ולאתגר את אמינותן של העמדות השונות שרכשנו לאורך החיים. במקביל, דרך למידה על הדחפים ההתנהגותיים שבנו וזיהויים נוכל לזהות תגובות אוטומטיות ולהפכן לנשלטות ורצוניות; נתרגל מיומנויות לוויסות רגשי ותגובה מותאמת ונחשוף בדמיון ובפועל לתכנים המטרידים, מפחידים וגורמים לאי נוחות ואי שקט על מנת להוריד את רמות המצוקה מולם. הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי הוכח מדעית כפיתרון יעיל לטווח רחב של בעיות רגשיות ונפשיות, מפחדים ופוביות חרדות והפרעה פוסט-טראומטית....
ללמוד עוד על טיפול dbt
על הפרעת אישיות היסטריונית-תמונה

כולנו זקוקים לתשומת לב, אבל המתמודדים עם הפרעת אישיות...

מאת: ד"ר שקד ג'נט...
29/06/2017
טיפול קבוצתי: אתם לא לבד-תמונה

היתרון המרכזי של טיפול קבוצתי הינו עיבוד הקשיים, בחברת...

מאת: ד"ר אירנה...
21/02/2017
העולם מציף אתכם? DBT-תמונה

האם קורה לכם הרבה שזעם, תסכול, התאהבות-נואשת, גורמים לכם...

מאת: ד"ר יוסף...
28/06/2017
טיפול בהפרעות אכילה-תמונה

לראשונה בצפון: מרכז קהילתי לטיפול יום בהפרעות אכילה יפתח...

מאת: מערכת zap...
09/03/2010
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטיפול dbt?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טיפול dbt: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב ד"ר חרמון, בשנת 2013 לאחר שני ניסיונות אובדניים, אובחנתי כבעל הפרעה דו קוטבית דרגה 2. לפני כשבועיים הלכתי לפסיכיאטר מומחה והוא אבחן אותי שיש לי הפרעות אישיות מעורבות(B וC) לחלוטין מסכים עם אבחנה זו!. המלצתו היא טיפול DBT. אני לא מעוניין בשום טיפול כזה כי בעבר הייתי בטיפול דומה וזה היה בזבוז זמן לצערי הרב. אני נוטל 2מ"ג קלונקס ליום ולמקרה חירום קסנקס XR 0.5 מ"ג. כל טיפולי העבר בSSRI לא עבדו ואפילו גרמו לי למחשבות אובדניות קשות מאוד.*יש לציין שאני בן 33, לא עובד וגר עם ההורים. הבנתי שאין טיפול תרופתי להפרעה אישית כלשהי?! חייב לציין שאני מאוד חרד למשקלי(נורמלי לחלוטין לפי BMI). אודה לתשובתך

שלום לך טיפול בבנזודיאזפינים שונים הינה טעות נפוצה וקשה. ישנם תרופות אחרות כמו נאורו לפטיקה וכן מייצבים שעוזרים הרבה יותר. גש לטיפול והקל במצוקתך. תרגיש טוב!

שלום דוקטור..אני כותבת מדם ליבי ואנסה באמת לקצר!! בגיל 17 התחלתי להרגיש דיכאון אחרי שכל בחיים סבלתי מאלימות פיזית מילולית הטרדות בעיות עם משקל חוסר תמיכה מההורים למצב חברתי גרוע. סיימתי איכשהו צבא בקושי. מאז הכל התדרדר. אני כבר 5 שנים לא עובדת ואין לי רצון למצוא עבודה, לא מוצאת דבר מעניין. מה לא ניסיתי? היתי אצל פסיכיאטרים, טיפולים אלטרנטיביים, עובדת סוציאלית במשך שנה וחצי, אשפוז מלא... מה שקורה לי עם ההפרעות אישיות הגבולית הוא פשוט נורא. אני מאובחנת ברמה קשה ביותר. לא מווסתת, בוכה, התפרצות זעם, לא עובדת ולא לומדת, מפחדת שההורים שלי ימותו. לא מאושרת. אנהדוניה טוטאלית. יכולה לנסוע למקום הכי יפה ועדיין אשב במלנכוליה והדמעות זולגות. ועוד ועוד. ניסיתי חצי שנה לוסטרל 150 וזה לא עוזר. תמיד היו לי מחשבות אובדניות, לא יודעת מה קרקע אותי בכל זאת. עכשיו המליצו לי על ציפרלקס. מרגישה רע שאני שקופה ואני צריכה להגיע למצב כזה. עד שניסיתי להגיע למצב שבו אני בפורום בפייסבוק ומנסה לדבר על עצמי, מצאתי את עצמי בשתי סיטואציות שונות: או שאני כועסת על אנשים כי הם מתבכינים על זה שיש להם עבודה לימודים ולי לא, או שאני פשוט לא מצליחה להזדהות איתם. הם ישר עוברים לדבר על עצמם ואני מרגישה כאילו נדחקתי לפינה, כאילו גנבו לי את הרעם. אני יודעת שזו לא אני, אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף שלי ומישהו אחר שולט לי על המוח, אני בן אדם שלעולם לא נתנו לו במה, אין לי חברים, ההורים שלי לא תומכים בי, לעולם לא היה לי בן זוג, ובנוסף להכ יש לי חרדה לדיכאון. אני מרגישה שזה לא משנה לאיזה פסיכיאטר אני הולכת לאף אחד לא אכפת וכמובן אני תקועה בתוך מעגל הקסם הזה שנקרא דיכאון. לא מסוגלת לעבוד ולא מסוגלת בגלל זה לקבל דמי אבטלה. לא הגיע לי. אני באמת רוצה לשאול האם לדעתך ציפרלקס זה מה שמתאים למצב שלי? בעקבות כל מה שקראת, אני יודעת שזה קצת ארוך...אבל באמת שאני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. מרגישה שאין לי באמת רצון לחיים, לא חתונה ולא ילדים ולא לימודים, פשוט הכל נראה לי סבל...למה למה דוקטור אני לא יכולה לחיות כמו כולם?! מרגישה שגם בטיפול DBT שהמצב שלי יותר מידי חמור ביחס לכל בן אדם אחר וגם זה לא יעזור. אשמח לשמוע עצה מקצועית. בברכה, הסובלת. אני כועסת כי המוח אומר לי מה איך הם עובדים ולומדים ואת כבר על סף אובדמות מה הם מתבכינים וגם בגלל שבבית אני כצבנית דאנ לא מטופלת יש ליי מלא טריגרים גם בפורום אפילו שאני מנבה ליזור לעתמי אי אפשר. כאילו אני מרגישה שדוח-ים אטתי לפינה במקופ לתת לי קצת תמיגה עד שאני סוף סוף פותה את הפה אבל שמעי הביפידי שלי קשה מאוד ואני לא מצפה מאנשים שיבינו את זה וחוץ מזה מה שכואג לי זה שפעם יכולתי יותר להכיל אנשים והיום אם מתחילים לספר לי על עצמם יש פעמים דאני אתגבר על עצמי ואעזור ויש ימים שאמי כלכך דאון שאני רק רוצה עסרב ומצד שני אני יודעת שיש לכולכם גם בעיות ושאתם רוצים שישמעו אותם. זה נראלי שתי העיות שצצו אצלי לאחרונה. גם אלה שרק רותים עזרה ולא נותנים...או אלה שחושבים שאפשר לקבל פה עסרה מקצועית חברה אנשים פה חולים אתה רותה כזרה תפנה לאמשים בריאם...קשה לי שאני לא יולה לעזור לאמשים.

סליחה, הפסקה האחרונה היא לא לקריאה. אנא התעלם ממנה דוקטור אני רק רוצה להוסיף שוב. אני באמת לא במצב טוב. לא עונה לטלפונים, אין לי כוח לדבר עם אף אחד, אני בבידוד מהעולם, רוב היום לבד. אנשים יגידו לי זה אשמתך או את לא רוצה לעזור לעצמך....אבל זה לא ככה. באמת שלפעמים אני שואלת למה זכיתי בכל הטוב הזה? אני מרגישה שלעולם לא אהיה בן אדם נורמלי. לעולם . בטח לא עם תיאורים כאלה.

שלום לך, סובלת יקרה. איני הרופא של הפורום, וכמובן שצריך מענה מקצועי של רופא למצב הבהחלט קשה שתיארת. איני קובע חלילה מעצמי שהוא קשה, ורק מסכים עם מה שכתבת שהוא קשה, כי מהתיאורים שנתת זה אכן כך. בכל אופן, אנסה לעזור לך גם ממה שאני, כגולש בפורום (ולא כרופא), יכול לעזור: אני מוכרח להגיד לך שבמצב שתיארת את לחלוטין לא לבד. ישנם מטופלים רבים מאוד הסובלים מהפרעה כמו שלך, וגם אצלם המצב מאוד קשה כמו אצלך. רובם הגדול סבל מטראומת ילדות ומיחסים לא הולמים מצד המשפחה. אני חלילה לא מתכוון שצרות של אחרים (אפילו אם הם כמו שלך) ינחמו אותך, יש לך מספיק את הצרות שלך; אני רק בא להגיד, אשר ההפרעה מוכרת היטב אצל פסיכיאטרים ואנשי מקצוע הרפואה, מפני נפוצותה הרחבה, ועל כן נחקרה רבות, בעיקר אודות דרכי הטיפול בה. הדרך ש- לי, באופן אישי, ידוע שמקובלת לטיפול בהפרעה, הוא- דבר ראשון, הטיפול הבסיסי צריך להיות מבוסס על תרופות נוגדות דיכאון, בדרך כלל מקבוצת snri- כלומר, אחד מהתרופות הבאות: ויפאקס, סימבלתה, איקסל. המומלצת מביניהם להתחיל איתה (ורק לאחריה אם לא תעזור לנסות טיפול אחר מאותה הקבוצה) היא לכאורה סימבלתה. לאחר מכן, ובאם הפסיכיאטר ממליץ (תלוי בתמונה הקלינית המליאה שהוא מצליח להרכיב בשיחה איתך) - יש להוסיף תרופה אחת נוגדת חרדה, ולעיתים, במקרה הצורך (לא תמיד צריך גם תרופה כזאת; כדאי לחכות ולראות מה הדוקטור של הפורום יגיד לך בקשר לזה-) להוסיף גם תרופה אנטי פסיכוטית. עם תרופות אלו, המצב הרגשי אמור להתייצב ולהיות בסדר ברוב הפעמים.צריך לפחות לנסות. גם באם התרופה הראשונית שניתנה לא עזרה- ברוב המקרים טיפול משולב בתרופות שונות יחד - נותן אפקט טיפולי מצויין. לאחר שיש את הטיפול הבסיסי זמן ממושך, ניתן לשלב במקביל גם טיפול פסיכותרפי. לא אמליץ לך מעצמי על טיפול כזה או אחר, ויש להתייעץ עם הרופא שלך, אף שאני באופן אישי התרשמתי לטובה יותר עם הטיפול ההתנהגותי בהפרעה. הדגש הוא על התנהגותי, לא על קוגנטיבי (כלומר- החלק ההתנהגותי בלבד שבcbt). מקווה שהצלחתי לכתוב דברים נכונים, ואם את יכולה לחכות למענה הדוקטור- בוודאי שכדאי, היות והוא למד רפואה ולא אני. אני כותב את הדברים על סמך ידע שצברתי, אך לצערי, מפני שאני נאלץ לצבור ידע רפואי בעצמי ולא על ידי הנחיית מומחים במוסד אקדמי לרפואה- לא תמיד אני קולע נכונה למטרה, ולכן כדאי לחכות למענה הדוקטור. בכל אופן, מהתנסות שלי לענות לאנשים בפורום זה (אני עונה כבר שנה בערך), ברוב הפעמים אני מצליח לענות נכון, וזה מקבל את אישור הדוקטור. רק לעיתים יותר רחוקות הדוקטור לא מסכים עם דבריי ומתקן אותי. בהצלחה וכל טוב, תרגישי טוב. מני

תשובת מני נכונה גם הפעם. תרגישי טוב!

תוכלי לספר קצת איך הולך הטיפול הזה? האם כל מטפל נותן למטופל הסכם וחותמים עליו שניהם כמו באימון אישי? היית מקבלת לטיפול אדם שחושב על אובדנות? במידה וכן האם זה היה כרוך בערוב מטפלים או אנשי מקצוע נוספים?

שלום, יש זמינות לחומר קריאה על הטיפול ההתנהגותית קוגנטיבית באינטרנט ובאפן ספציפי יותר באתר איט"ה כך שאפשר להבין את עקרונות הטיפול זה לא כמו אימון ובדרך כלל לא מחתימים מטופלים על הסכם אלא במצבים מסויימים כמו לעיתים כשיש סכנת אובדנות כמובן במטרה למנוע אובדנות חג שמח עירית

שלום, את צודקת שיש חומר יש גם הרבה סוגים של טיפולים הטיפול הזה יחסית לא מוכר ואתם לא עושים לו בכלל הסבר זה קצת חבל כדי שאנשים יגיעו אל שיטת הטיפול הם צריכים להכיר קצת את עקרונות הטיפול כולם יודעים פחות או יותר שיש טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים על ידי עובדים סוציאליים והם מוכרים בשמותיהם ונחשבים יעילים גם אם לא יודעים בדיוק מה התהליך ואיך מתבצע ואפילו לא תוך כמה זמן. טיפול קוגנטיבי קודם כל נשמע מתחום המדעי ופחות טיפולי אני לא יודעת אם ידוע לך אך ההתייחסות כלפיו של חלק מהמטפלים היא כטיפול נחות. כ"טכנאים" שלא יורדים לשורש הבעיה וכו'. נכון שאפשר היה לצפות לפרסום השיטה והסבר על ידי משרד הבריאות, אבל זה לא קורה, או שזה קורה אבל לא מספיק יעיל.. עובדה - אני לא מכירה את התחום ואני מאד מתעניינת אבל מודה לא קוראת כל דבר אם משהו מעניין אותי אני מוכנה לנסות ובדרך כלל הרצון לנסות מגיע לאחר ידיעה מינימלית שבתחום הזה אני מרגישה שאין לי אף על פי שראיתי סרטונים בתחום. אמנם יש זמינות על הטיפול ההתנהגותי קוגנטיבי אך אם אתם המטפלים בשיטה לא תסבירו לא מעט אנשים לא יטרחו לחפש מידע ולקרוא בו ולא ידעו מה הם מפסידים המצב כיום שיש זמינות עצומה של מידע הטיפול ההתנהגותי לרוב נכתב בקיצור באנגלית כמו עוד המון שיטות טיפול שלא אומרים לאדם הממוצע שום דבר כמו למשל ACT EMDR PE DBT ואף טיפולים בעברית שלא אומרים שום דבר לאדם הממוצע לדעתי: טיפול בבבליותרפיה, טיפול בהבעה, פסיכודרמה, לא הרבה אנשים שמעו על פלואוקוסטין הרבה שמעו על הפרוזק מטפלים צריכים לחשוב גם על השיווק לנסות למצוא לתחום דרך להיות קליט יותר אולי אפשר להסתפק בלקרוא לו טיפול התנהגותי? ולגלות סבלנות כלפי המתעניינים ולהשקיע בהסברים. כמובן את לא חייבת להסכים איתי הסובלנות שאת מפגינה כלפי מחממת את הלב ולפי הניסיון שלך וההתרשמות מהמעט שיצא לי אני מאמינה שאת מטפלת נהדרת באופן אישי אני חושבת שאתם מפסידים כשאתם מתעלמים מההסברה אולי אם לא הייתי בטיפול הייתי משקיעה יותר בלחפש מידע אבל אני מודה שקצת התעייפתי אני אולי מצפה מהמטפלים להשקיע גם טיפונת ביחס אלי ואני לא רואה בינתיים אף אחד שמשקיע ברמת ההשקעה שלי אני מאמינה שעם הזמן רבים מכם יבינו את חשיבות הפרסום בעצמם. חג שמח ותודה על הסובלנות ועל ההתייחסות.

היי, אני מתמודדת עם רמות כעס וחוסר שקט בלתי נסבלים. אני מרגישה ככה ברמה מסוימת כל הזמן. לפעמים לא קורה אפילו משהו ספציפי אלא אני בתחושה של חוסר שקט מטורף, חוסר סבלנות וכעס כל כך עצמתי שאני מרגישה שאני משתגעת. בזמן הזה אני לא יכולה לסבול אנשים (אני מבקשת מאנשים לא לדבר וגם אנשים שמכירים אותי יודעים לא לפנות אלי יותר מדי במצב הזה), לא יכולה לסבול רעשים ואורות, לא יכולה עם איטיות של דברים ברקע. אני מתעצבנת על אנשים סתם בגלל שההתנהלות שלהם הייתה איטית מדי. לפעמים יש לי גם ימים טובים יותר, אבל אז משהו קורה ואני נכנסת למעגל הכעס הזה. לפעמים זה גם להתחיל לבכות משום מקום, סתם מתוך תסכול, ייאוש ועצבים. אני מרגישה בלתי נסבלת לאחרים ואז אני גם שונאת את עצמי. אני לוקחת כל מיני כדורים, חלקם לsos (שנהפך להיות sos יומיומי), בין היתר כדי להירגע מהכעס. במצב כזה של עצבים וחוסר שקט פנימי, אני מרגישה צורך לבעוט בדברים, לזרוק דברים וגם לפגוע בעצמי (יש לציין שהשתפרתי בקטע של פגיעה עצמית אבל זה מאבק תמידי). מעניין אותי לדעת מה זה מנגנון הכעס הזה. ולמה כל דבר יכול להוציא אותי מדעתי. וגם איך אפשר לטפל בזה. תודה!

הי אנונימית, אשתף בנקודת מבטי כמטופלת שעברה דרך מסוימת בשיחות - את מתארת משהו, שאני חושבת, שרובנו (המשתתפים, המטופלים, האנשים) מכירים בעצמנו בדרגות שונות. איני מכירה אותך, נראה שהרגשות כפי שתיארת מחבלות לך ואולי גם לסביבתך באיכות החיים, ואולי זו בעייה. בכל אופן, אוכל לומר על עצמי שלמדתי לווסת רגשות ועוד כל מיני דברים על פני זמן ארוך בטיפול פסיכולוגי. אצלי, אני קושרת את הקושי כמו שאת מתארת, לפעמים למה שאני מכנה ה'חלקים האוטיסטים' אצלי. אבל, כאמור, כל אחד והסיפור האולי מורכב שלו. הסיבות יכולות להיות מגוונות וגם שונות בעיתויים כאלו ואחרים. אז... דרך אחת לבדוק היא בטיפול פסיכולוגי שמתמידים בו. הנה פנית לפורום פסיכולוגיה בתור התחלה :-) סוריקטה

שלום לך, איני יודע לומר בוודאות, אבל אציע שני כיווני מחשבה (שיש לתמוך ולהעמיק במסגרת הטפול הפסיכולוגי שאני מקווה שאת עוברת): הכיוון האחד קשור בויסות חושי. לעתים בעיות בוויסות תחושתי גורמות להצפה כמו זו שאת מתארת - ואם זה המצב יש לטפל ברגישות הזו. כיוון אחר קשור לקושי בויסות רגשי (למשל, של מצבי תסכול) - ושם הכיוון הוא לימוד טכניקות ויסות, למשל על ידי גישות כמו היפנוזה או DBT. רעיונות להתחלה... אודי