המשך משבוע שעבר

היי מלי, דיברתי איתך כאן בשבוע שעבר לגבי פחד קהל. לאחר שיחה עם הפסיכולוגית, היא חושבת שאין לי פחד קהל (למרות שאני חושבת שכן) אלא היא מכנה זאת התרגשות מול קהל, מאחר ואני כן מצליחה להעביר הרצאה מול קהל, עם זאת מפחדת נורא ומתרגשת מאד. ולכן היא חושבת שלא ניתן להעלים התרגשות.. כמו כן היא מודה שהיא אינה יודעת לטפל בשיטוה קוגניטיבית והיא לא חושבת שמטפל קוגניטיבי יוכל לעזור בעניין זה...(קצת נשמע לי מוזר העניין) מצד שני היא אומרת שהוא יוכל ללמד אותי שיטות הרפיה וכד' אך זה לא משהו שאני צריכה לדבריה. היא תמיד כנה איתי ואומרת את האמת, גם היא כואבת... אשמח בכל זאת לשמוע מה את חושבת (אמרתי לה שארשום לך שוב :) ומהי בבגדרה המדויקת לפחד קהל(אם יש כזו) תודה רבה ולילה טוב

שלום אלמונית חרדת קהל מוגדרת כסיטואציה שבה האדם חש חשש מפני מבוכה או השפלה. חשיפה לארוע (למשל: דיבור בפני קבוצה, הרצאה וכו') מעוררת חרדה או אף סימפטומים של התקף חרדה, האדם מזהה כי הפחד שלו איננו הגיוני וקיימת נטייה להמנעות מהמצב המלחיץ, בצורה שפוגעת בתפקוד (למשל: מונעת ממך דברים שאת משלמת עליהם מחיר נפשי, חברתי, מקצועי, כלכלי וכו'). נראה לי שבינך לבין המטפלת שלך ישנה בעיקר שאלה האם מדובר בהתרגשות שהיא בטווח הנורמלי, ואשר לא משפיעה על תפקוד תקין, או האם מדובר בהתרגשות שהיא קיצונית, קשה, מלחיצה באופן שתואר לעיל. אם כן- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהחלט יכול לעזור. להתראות, מלי.

היי, אני חושבת שאני מאד לחוצה כשאני צריכה להרצות, נדמה לי שהלחץ דם שלי עולה(: אני מדברת מהר כדי לסיים ואיכשהו מצליחה לבסוף להרצות...אני לא אוהת את זה..לא עושה את זה בכיף..היא טוענת שזה נורמלי..והרבה אנשים מתרגשים כאשר הם צריכים להרצות מול קהל....לדעתי לא... מה את חושבת? (למרות שכרגע ירדתי מהעניין מאחר וברגע האחרון לא אתחיל שם.. :-(( שזה ממש מייאש אותי ומדכאשזה כבר סיפור אחר...)