אבחונים ומה שעומד מאחוריהם

קודם כל אני רוצה לבקש (:בבקשה) תשובה לשאלה שלי באשכול על אספרגר שבוע שעבר לדוד וההגדרה שלו לגברים (כן הגדרות והמשמעויות שלהם מאוד מענינות אותי וזה בטח אומר משהו... שאפשר להגדיר) וחוץ מזה, עשיתי פעם אבחון (האיש שמולי עשה אותו אני רק עניתי על שאלות וציירתי עצים) וקיבלתי דף עם מלים, השאלה שלי היא אם יש לי הפרעת אישיות או משהו כזה האם זה יהיה כתוב? פשוט קראתי לאחרונה ספר על הפרעות אישיות ואבחנתי את עצמי בכולם... למרות שחלק קצת סותרות אחת את השנייה, ואני תוהה אם באמת יש לי אחת ואם כן האם אני אוכל להשתמש באבחון כדי למצוא אותה? וגם למרות שזה לא נשמע רציני במיוחד זה כן, עוד כמה שאלות קראתי על הפרעה של אנשים שצריכים לסמן הכל במרקר, כמה זה בסדר לסמן בלי שזה יהיה מחלת נפש (אני פשוט סטודנטית אבל לפעמים אני אוהבת גם לסמן ספרי קריאה) וגם כמה אפשר לכתוב בלי שזה יהיה גרפומניה וכמה אפשר להתקשר לאנשים בלי שזו תהיה הפרעת אישיות גבולית וגם (אוף אני יודעת שזה מתחיל להשמע מטופש אבל אני רצינית) כמה אפשר להיות שמח בלי להיות מאני וכמה אפשר להתעסק בעצמך בלי להיות נרקסיסט וכמה אפשר לחשוב שאתה נהדר בלי להיות מגלומן וכמה אפשר להיות זר לרגשות בלי להיות אוטיסט וכמה אפשר לראות דברים שלא קיימים בלי להיות סכיסופרני (טוב, האחרון בצחוק אבל השאר לא) תודה בכל אופן, טילדה, רגע נזכרתי גם זה נכון ש:"אנשים שחושבים שהם משוגעים הם לא משוגעים, כי משוגעים לא מודעים לזה שהם משוגעים" ? כי אם זה נכון אז איש שחושב שהוא משוגע הוא לא משוגע אז הוא יכול להרגע כי לפי המשפט הקודם הוא שפוי אבל ברגע שהוא קרא את המשפט הוא חושב שהוא לא משוגע ואז יכול להיות שהוא משוגע... אז זה משפט נכון? סליחה על הבילבול והבלאגן,בתקווה שלא תענה בפסיקה שמתחילה במשפט: "אני שומע שיש לך הרבה שאלות על הגדרות, אני מרגיש שאת מנסה להגדיר את עצמך והסביבה שלך, יש מקום להעלות את זה בטיפול", טילדה

שלום לטילדה כל כך הרבה שאלות, ולי יש כל כך מעט תשובות להן..ראשית, בנוגע להודעתך מהשבוע שעבר. זו הודעה שעלתה בשמרת של מלי ולכן נראה לי פחות מתאים לענות עליה. עדיין, בגלל המשמרת הקצרה שלי הפעם, אומר כי הייתי מציע לקחת את ההגדרה שלי להפרעת "גבר" בהומור ולא לראות בכך התיחסות רצינית מידיי. מה יש בגברים? זו שאלה שכל אחת או אחד יכולים לענות עבור עצמם, ונראה לי נכון ביותר שתחליטי עבור עצמך לגבי התשובה לשאלה זו. בנוגע לאבחון, יש אבחונים פסיכודיאגנוסטיים (שכן נשמע לי כי זה סוג האבחון שעברת) הכוללים בתוכם אבחנה פסיכאטרית (כהפרעת אישיות, למשל) ויש כאלה שאינם מתייחסים לאבחנה שכזו. במידה שכן, הייתי מציע לך לחפש אותה לקראת סוף האבחון. אבל מעבר לאבחנה הפורמלית, ניתן על פי רוב, לפי תוכן האבחון והתיאור הניתן בו, להבין האם יש כיוון של הפרעת אישיות מסוימת, גם ללא התייחסות ספציפית לכך. ובנוגע לשאלותייך האחרות, קשה מאוד לענות עליהן בצורה רצינית. משום שפסיכיאטריה היא לא מדע מדוייק מאוד, הרי שכל האבחנות הפסיכיאטריות תלויות בגורמים קונטקסטואליים וסובייקטיביים שונים. ההקשר הוא שיקבע את הגבול בין התנהגות לגיטימית לבין הפרעת אישיות, כמו גם מידת הסבל הנגרמת לאדם או לזולתו. זו גם הסיבה, כפי שנכתב פה בעבר, שלא ניתן לאבחן אדם ללא פגישה פנים אל פנים. והמשפט האחרון? נדמה לי שצריך לנתח אותו יותר בכלים של פילוסופיה לוגית מאשר של פסיכולוגיה, אבל אכן נראה שיש בו איזו אפשרות ללופ או לפרדוקס מובנה במצב שתיארת, ואת זה תמיד נחמד לראות.. להתראות ומצטער אם לא יכולתי לענות על מרבית שאלותייך דוד