נרקיסיזם

היי ד"ר ,אני מתעניין מאוד וגם לומד בפסיכולוגיה ,ולכן חברים לפעמים מבקשים את עזרתי . אם זאת , יש לי חבר שאפנה אותי לבעיה שאני מתקשה להבין וגם מודאג ממנה. החבר התחיל לצאת לא מזמן עם בחורה ,והוא מתאר דברים באישיות שלה שקצת מלחיצים אותי ,מצד שני אני לא רוצה לתת לו תשובה החלטית לנתק את הקשר מיד ,למרות שהסימנים מראים שיש צורך בזה ,לכן החלטתי לנסות להתיעץ. הוא מתאר בחורה חמודה מאוד ,מעניינת מאוד ,אינטלגנטית ,חובבת בעלי חיים ,ועם זאת הוא מתאר במילים שלו משפטים כמו: "אני יכול לכעוס ולא לדבר איתה כמה ימים ולא יהיה אכפת לה " "אני יכול להראות את כל הסימנים שאני פגוע והיא לא תשאל "למה אתה רצת מדוכדך היום?" או "אתה מרגיש טוב?" או "פגעתי בך בדרך כל שהיא?" הוא מתאר אותה כאישה שמאוד פתוחה שהיא מדברת על עצמה ועל הרגשות שלה ,אבל לא שואלת כלום עליו ועל הרגשות שלו. הדברים האלה מדליקים אצלי נורה אדומה ורצון להגיד לו לברוח . אבל מצד שני אני מנסה להבין האם יכול להיות עוד צד להתנהגות שלה חוץ מהפרעות או אישיות מאוד קצוניות שעולות לי בראש שאני שומע את התיאורים שלו (הפרעת אישיות נרקסיסטית ,סוציופתיה ועוד דברים קיצוניים ..) אשמח לדמוע את דעתך ,האם יש סיבה להגיד לו להשאר ולהמשיך לנסות ? או שעדיף לו לעזוב עכשיו ומהר. תודה ויום טוב .

הי, התמונה שתיארת מאד מאד חלקית, בכל אופן, ואענה מניסיוני כמטופלת, ומקווה שיהיה לה מקום לצד התשובה של אודי המומחה - מניחה שמתוארת פה החוויה של החבר לאחר זמן הכרות קצר ככל שהבנתי, וזה יכול להיות גם קשור למבנה האישיות שלו. והופה הופה - לא מומלץ לקפוץ מהר כל כך להגדרות ואבחנות. מה גם שהן שם מאד כללי כדי להתאים לאיזה ספר ולכל אחד סיפור אישי וייחודי משלו. ואולי לא בטוח שמומלץ להתערב לחבר יותר מידי בחיים שלו (?) ולכן, כנראה שגם אנחנו כאן לא ניתן הוראות הפעלה, הנחיות, המלצות, בפרט בהמשך לפוסט אחד. איך אפשר לדעת...? ככה אני חושבת. סוריקטה

אולי צריך לתת לה עוד זמן ... במערכות יחסים צריך משהו להרגיש כדי שיהיה אכפת.. ולא תמיד אנשים מולנו מגיבים כמו שאנחנו מצפים מהם להגיב רק זמן יכול לעורר תגובה... חטולית

שלום, אני מאובחנת עם מני דפרסיה סוג 2 והפרעת אישיות נרקסיסטית. מטופלת ב1050 מ''ג ליתיום 300 למיקטל 25 סרקוול השתחררתי מאשפוז לפני כמעט חודשיים ומאז חשה יציבות נפשית, להתקדמות מבחינה תפקודית . היציבות היא ניטרלית. לא דיכאון ולא היי... מאתמול נכנסתי למצב של חוסר שקט פנימי חוסר רוגע... זה מציף אותי כי כך התחיל לי המניה. חוסר שקט ואז סטרס ואז זה התגלגל... בערך 3 שבועות עד לאשפוז. שאלתי; א. התור הבא שלי לרופא הוא עוד 3 שבועות וחצי. לנשום עמוק ולנסות לחשוב שזה כלום ויעבור? ב. איפה עובר הקו בין אי שקט תקין ללא תקין? ב. האם יש דרך לזהות לפני שהמצב מחמיר ממש ויאלץ אישפוז? באיזה מצב לפנות לפסיכיאטר ולא לדחות אתזה? תודה רבה

הי, אני רואה שזה קצת בא והולך. רףשחישי היה רהץביעי החמיר חמישי אותו דבר שישי מעט והיום אפילו קצת פחות. זה קצת מורכב לי להגיע לפסיכיאטר (רחוק וצריך לתאם וגם ככה אני מחסירה מהעבודה הרבה) כמה זה חשוב ברמת לנסוע ביום ראשון או שגם סוף שבוע זה יהיה בסדר? (הלוריוון לא עזר. קניתי קלונקס 2 מ''ג ואבדוק אותו כשאצטרך)

שלום, אני מאובחנת עם מני דפרסיה סוג 2 והפרעת אישיות נרקסיסטית. מטופלת ב1050 מ''ג ליתיום 300 למיקטל 25 סרקוול השתחררתי מאשפוז לפני כמעט חודשיים ומאז חשה יציבות נפשית, להתקדמות מבחינה תפקודית . היציבות היא ניטרלית. לא דיכאון ולא היי... מאתמול נכנסתי למצב של חוסר שקט פנימי חוסר רוגע... זה מציף אותי כי כך התחיל לי המניה. חוסר שקט ואז סטרס ואז זה התגלגל... בערך 3 שבועות עד לאשפוז. שאלתי; א. התור הבא שלי לרופא הוא עוד 3 שבועות וחצי. לנשום עמוק ולנסות לחשוב שזה כלום ויעבור? ב. איפה עובר הקו בין אי שקט תקין ללא תקין? ב. האם יש דרך לזהות לפני שהמצב מחמיר ממש ויאלץ אישפוז? באיזה מצב לפנות לפסיכיאטר ולא לדחות אתזה? תודה רבה

נשארות בו כמשקע ומהדהדות. מהדהדות . מהדהדות.. מה בדיוק הן מהדהדהות? למה מסרים מאיימים/שלילים/מגבילים מן החוץ נחרטים אצלי יותר חזק בזכרון ואילו אנשים אחרים מסוגלים לצפצף על זה ולהגן על עצמם מבפנים? איך יוצרים את החוסן הזה? ואיך מתמודדים עם תוקפנות ואגרסיות, גלויות וסמויות שאחרים מפנים אלייך? איך מונעים את החדירה של האנרגיה התוקפנית והמסרים המסרסים או מגבילים לסיסטם? מלא אנשים מחמיאים לי על כל מיני דברים ומה שנשאר מהדהד אצלי זה דווקא המסרים וההתנסויות השליליות. זה נדבק בזכרון ולא עוזב.. למה? נראה לי שקשור לחוויה שלא הגנתי על עצמי בבטחון ובנחישות מול הגורם השלילי. לא הבסתי את האויב שישמור על פיו ולא יעז לנסות להגביל אותי. לא נאבקתי מספיק. לא הצבתי גבולות נחרצים. התקפלתי. התחלתי יותר מדי להרהר איפה החלק שלי ומה אשמתי ואיפה אולי 'הזמנתי' את היחס השלילי והאמת היא שנראה לי שיש פשוט אנשים רעים שלא תומכים בעצמי של אחרים. הם רואים את ההתפתחות שלו כמשהו שבא על חשבונם ולכן מוצאים לנכון לתקוף לסרס ולהגביל.. אין אצלם מחשבה או תפיסה של win win. גם יש אנשים שיוצרים טרינגוליאציות. מסיתים צד שלישי נגד מי שהם מעוניינים להביס. ונכונות של צד ג לשתף פעולה גם לא ברורה לי. למה אנשים משתפים פעולה עם החרמת מישהו שמעולם לא עשה להם שום רע רק כי חבר שלהם מסית? למה הם לא שומרים את השיקולים שלהם נקיים מהטיות כאלה? קראתי עכשיו את הספר in sheeps clothing. מכיר אודי? האם באמת יש אנשים שכל המוטיבציה שלהם היא יריבות תחרות וחתירה לניצחון והשגת יעד אישי גם אם רומסים אחרים בדרך? ודווקא האנשים האלה הם בעצמם הכי מציגים את עצמם על פניו כשוחרי טוב בזמן שמפעילים אגרסיות מיניפולטיביות ללא לאות? אצלי יש רצון להטיב עם עצמי. בהחלט. ומלא פעמים בהרגשה שלי אני זקוקה לתמיכה חיצונית ועידוד ושירצו בשבילי ולאיזו חוויה של שייכות ונאהבות ואישור ופרגון... אני שונאת את התלות שאני חשה בסוג כזה של חוויות כדי לחוש טוב עם עצמי ולחוש לגיטימציה לפעול בעולם. זה מחליש אותי. אני רוצה להפוך להיות ספק הליגיטימציה של עצמי ולתת לעצמי אישור. לפרגן לעצמי ולהעיז. שמתי לב שדווקא מתי שרציתי להפוך חזקה ועוצמתית יותר פתאום קמו אנשים שהם התנהגו כיריבים וניסו להוריד אותי למטה. נראה שצריך לדעת להתנהל במן תחכום ולא להיות שקוף. לא יודעת.. קיוויתי שהעולם יהיה מקום מפרגן ונעים ולא מקום שיש בו גם יריבים או אנשים שדוחים מסיתים וכיוב.. הבעיה שבתוך כל ההמולה אני לא מצליחה למקד את התודעה שלי בטוב ולהשתיק את כל הרעשים והרחשים שאנשים יצרו עם התייחסויות שליליות. כבר התרחקתי מהמקומות ההם ועדיין האנרגיה השלילית כמו נדבקת. כמו אקו שנשאר בזכרון. למה? ואיך נפטרים מזה?? רוצה לנקות את עצמי. לפעמים אני כבר שוקלת ללכת לטיפול אנרגטי אצל כל מיני מטפלת מוזרה ב'עין רעה' .. לא מאמינה בזה אז לא נראה לי שאתדרדר עד כדי כך חחח אבל באמת שלא מבינה למה אני 'ככה' .

הי מימה, בעיניי, את נוטה להזכיר תכופות, וגם כעת, עולם של נרקיסיזם. רצוי, כנראה, שאנחנו נכיר את החלקים האלה בנו, כדי להשיג שליטה במידת הנפח שהם תופסים. אודי כתב לא מזמן יפיפה מה משמעותו של תיקון. ואוסיף - גם לי אין רכב, ואני דלה בכסף, ועדיין יכולה להרגיש עשירה לפעמים. ואת ההודעה של מיקה אליך שמעתי: ממי ממי ממי (אמא בהיפוך הברות). סוריקטה

מימה יקרה האמת היא שלא הבנתי כמעט כלום עד שהתחלתי טיפול... וזה לוקח זמן ... השאלה היא האם המציאות שאת נמצאת בו מספיק מטריד/כואב/ מקשה כדי שתפני לטיפול??!!