מלי.. .. ..

מלי.. התגעגעתי אילך.. מלי'לה.. .. .. מאיפה מתחילים..?? מי אמר שרוצים בכלל..?? אז מה אם כן אני עושה פה..?? מ-ה..??? אני עוברת בריחה כוללת ומודעת ולא מבינה מדוע אין לי איוור ויש. הרי מן המודע? לא? את יודעת? כל כך הרבה רגשות משחקים בי עכשיו ולא אדע איך לומר אותן. אני פגיעה אך בו זמנית חזקה. ואולי חזקה כדי לשרוד את הפגיעה. אני מפחדת פחד מוות מה'חזקה' שלי.. אני מפחידה את עצמי..אבל בו זמנית לא מפחדת בכלל.. אטומה? בריחה..? מלי.. אפשר להניח את הראש..?? לא מילים עכשיו.. רק הרפיה מכל הפלונטריות הזאת..?? יש דברים שלעולם לא אבין זה סוחט אותי. מכלה אותי. מוציא כל טעם למשמעות החיים. לפחות אלה שמדברים עליו. נמאס לי במילים אך אני לא בטוחה שנמאס לי ברגשות. ((((((((הא??))))))))) מי אני עכשיו..? מה עשיתי מעצמי..? מה עשו ממני..?? לא רוצה את כל זה. גם לא בקשתי. ~נילי~

נילי יקרה. בפלונטרים האלה של החיים, בלופים שלפעמים אין מהם מוצא, נדמה לי שאת כרגע בו זמנית חווה אותם ומסתכלת עליהם מהצד (אני חושבת שהרבה פעמים בטיפול זה בעצם מה שאנחנו מלמדים לעשות). וזה קשה ומעייף, אך גם חשוב ומקדם. אבל, מותר גם לתלמידים הטובים ביותר לצאת להפסקה, לנוח, להרגע. הלוואי והייתה דרך שמאפשרת לך לרגעים להרפות. לא להפיל, לא למחוק, לא לזרוק, רק לקחת מנוחה - מהמחשבות, מהרגשות הסוערים, מההתבוננות פנימה והחוצה... אני מקווה שאת כבר ידעת או לומדת לדעת מה הדרך הטובה ביותר עבורך להרגע, מה מטעין אותך מחדש, איזה מקום יהיה כעת הנינוח, המנחם ביותר עבורך. וכאן, בפורום, ממשיכה ללוות... מלי.