סיפור לפני השינה

הרחק בלב ים שוכן אי קטן ומבודד הלילות בו שחורים יותר מבכל מקום אחר בעולם, ורוחות סוערות שורקות בקול חזק הימים בהירים, שופעי תכלת מסנוורת ואוויר הים צלול מאוד ספינות בודדות המבקשות לעגון אל החוף פוגשות בחומת האבן הגבוהה בגלים המתנפצים אליה ושבים על עקבותיהם על האי שוכנת ממלכה. לא גדולה, אך חזקה ועתיקה חומות עבות סוגרות סביב, אין יוצא ואין בא חלונותיו ותריסיו מוגפים דרך קבע באחד מחדריו ישנה נסיכה מספרים שכל קיומה בשינה עמוקה, פניה לא נראו מעולם וקולה לא נשמע חומות האבן הגבוהות מסתירות את רוב רובה לא ניתן לדעת אם יש שם שער או גינה את הקומה האחרונה ואת הצריח עם הפרח השחור אפשר לראות מלב הים אם מתקרבים יותר- גם זה נעלם בלילה כשהולמת בו הרוח, מסתחרר פרח המתכת על צירו החורק פולט יבבות הנשמעות כבכי חלוד מלחשים שאמה ילדה אותה בלב היער והפקירה אותה לחיות הטרף שגדלה בין זהבים ואריות וכמותם למדה לחרוץ ציפורניים ולפעור מלתעות ציידים גילו אותה במקרה הנסיכה השכילה, בציידים - להילחם/להתנחם - להרחיקם לחנוק את הרעב המכאיב שמעוררים בני האדם ולישון את שנתה העמוקה מרגישה את הסכנה-באה ממנה עצמה אורך חייה כרוך בבדידות שלא ניתן להחזיק בה לאורך זמן - כנסיכה בטירה מבודדת, שלטה בחייה ובשפחותייה עושה מה שליבה חפץ -אין לאיש להכנע - אין לאיש להיכנס משלחת את דעותייה אל קו החזית מנסות למנוע ממנה להיכנס אל תוך הקלחת הזו, או לפחות להסיט אותה לכיוונים אחרים פחד מוות שמישהו ייגע באימה שסידרה לה כחיים עת צמחה - עת חרב עלייה עולמה בנחיתה שקטה ולא מורגשת מוטלות על פניה דמויות אנשים שביקשו לתת להן נחמה קירות שרצתה שיגנו עלייה - משב קל של רוח נשא הכל הרחק וכבר אין מאום - מהומה! כאבים נולדו בחשיכה, ברגעים אלו אין מקום בגופה הכרוז נ?כלם - קהל נכבד - המלך הכתיר נסיכה למלכה כעת למלכה, השינה - מפלט אור היום מכאיב לעינייה הלילות שורפים את נשמתה ברבות הימים מפנקת ומנשקת את הנשק שאותה הרג רוכשת מיומנות ומגיעה עד כדי מקצוע השתכשכו בבואתה הכאב, האיבה, רגשות הנקם, העלבון והגועל קהל נכבד - הכרוז צעק - המלכה למלך תינשא לא זוכרת את היום בו הסתכלה לראשונה מבלי לברוח מבט ישיר אל תוך עיניים - מבט שרואה שמקבל שמקשיב בפעם הראשונה - חייכה בקלות ובבפשטות במהרה, למדו שרירי פניה איך עושים זאת - טרם הגיע הגאות שיאים של סדרת תהליכים שנבלעו בתוכה אין לזכור את הפעמים הראשונות - התרגלה לזה במהירות אחרי ההתחלה ולפני שמתרגלים- מגיע הרגע כל מה שנאסף ונלמד מקבל את ההדמנות להתבטא תמונות שלא תוכל לשכוח גם כשתעלם קהל נכבד - בכרוז נלחש - המלכה זועקת להינחם תולה את זוג עינייה המעונות-השחורות-המשחירות מגרדת את הפצע במבט חסר-הרחמים -אין לאן להימלט המבט - אחרייה לכל מקום עינייו פוצעות - דורש בעקשנות את מה שלא יכולה-רוצה לתת מוציא אותה מגופה - מדעתה פעמים בחטף - התנפלה בחמת הזעם - הכתה וצרחה בשקט - ל א י כו ל ה אלם הצעקה - מקפיאה רק אותה -זוכרת עומקים מהם עלתה קהל נכבד - בכה הכרוז - המלכה שורטת קירות גופה המלך הזה אשר עליו התרפקה-התפרקה -צמא דמים ככולם מבקש - להרעיל את נשמתה - נהנה מאוד- היא במלוא עליבותה מזוכיסטית מלידה, נמצאה אשמה - פונה בעיקולים המסוכנים ומחפשת את רוצחי נפשה היא מוצאת אותם - הם מוצאים פורקן חזרה תמידית אל צומת הדמים לרחם עלייה אי אפשר - לזאת היא ראויה פוחדת מהדברים הכתובים - עדות נצחית לשיגעון הנוראי שלה מרגישה אשמה עד עמקי נשמתה את שיאי השיגעון המותרים - שברה הכרוז נדם - קהל נעלם - עוד מעט...רק עוד מעט....ת?כ?ל?ה נשמתה -

נקודה.....תקשיבי! למה את לא כותבת שאלה או משהו רגיל למה? אני כל הזמן קוראת אותך ויאללה איתך כאילו...קולטים שאת סובלת נורא!! במקום לכתוב מילים רגילות את כותבת בכתב סתרים סיפור אגדה! כל הודעה שלך חידה של חמיצר!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תאמיני יהיה לך יותר קל אם תכתבי מה כואב לך!! את אף פעם לא כותבת אני או לי זה תמיד בגוף שלישי!!!! זה מרתיח לי את הפיוז שלמישהו כל כך כואב!!! מה את אומרת?

יקרה שלי מאוד הנה המשך משלי לסיפור המצמרר שכתבת:-(:-(((((( פעם הייתה ילדה מדהימה שאת ליבה לא פתחה העצב נמלא בה ונשארה עם עצמה... חברה פה מציעה לה להתקרב.. לא להיבהל ממגע לקבל חיבוק ולספר במילים מה קורה מה קרה! הילדה גדלה והפכה לאישה.. יפה ומדהימה שיודעת לכתוב במילים בלי לספר באמת את הפצע שבה קיים:-( אוהבת מאוד בילבי ילדת הברזל למה את לא כותבת לי בחזרה?

שלום לך, את מתארת בדברייך את הבדידות העצומה שאת חשה, בדידות שהיא תולדה בין היתר של הרגל, הרגל לא להראות את שבפנים, לכסות עליו בחיוך. את מתארת גם את הקונפליקט העז בין הרצון להיראות, שלמישהו יהיה אכפת לבין ההרגשה שזה מכאיב, שכשהרגשת את זה זה פוצע ומפרק. אני חושב שכאשר תוכלי להרגיש ששניכם באותו צד, רוצים את אותו דבר יהיה קל יותר להתמודד עם הקונפליקט ועם ההשלכות שלו. אני יודע שהסיפור נכתב על נסיכה אבל הרשיתי לעצמי מעט, דרור