היי ליאת ..

אני והפסיכולוג שלי "חוגגים" שנתיים של קשר טיפולי ..מי היה מאמין ..?... כתבתי לו מכתב , עוד לא הבאתי לו את זה , אני אפגוש אותו רק ביום ראשון אז החלטתי לשתף אותך בו ..מקווה שזה בסדר מבחינתך , כשותפה אינטנסיבית "אינטרנטית" לתהליך שאני חווה , מרגישה צורך לשתף אותך בו .. ולשמוע את דעתך . ב' .. לך ששותף יקר בתהליך הגדילה וצמיחה שלי מחדש , אתה זה שיושב מולי בשקט .. פעמיים בשבוע , מחייך , שולף מילה טובה , אוחז בתקווה , מושיט יד לילדה הקטנה שבי ועוזר לי לחבר אותה לעצמי .. לך אני יושבת וכותבת כרגע איזה סיכום של עוד שנה שחלפה.. כן ..זה לוקח לי המון זמן ..אני בוהה במילים הרבה , די נתקעת עם עצמי בניסיון להסתכל כמה שיותר אחורה ולגלות באמת את כברת הדרך הארוכה שעשינו יחד .. אני מחפשת את המילים הנכונות שיביעו את המשמעות הכי אמיתית מולך ויראו את התהליך שאנחנו עוברים בשנתיים האחרונות .. המפגש שבי עם כל המחוזות שמצויים בהם רגשות של כאב , כעס , זעם , בדידות מהולה בייאוש , אשמה , גועל עצמי ובושה הם הבלבול הכאוטי שמלווה אותי אצלך בשנתיים האחרונות , ההצפה הרגשית אלייה הגעתי ואי ההבנה ביני לבין עצמי , הניתוק התמידי בין הילדה שבגרה לילדה הקטנה שעוד לא גדלה בתוכי הם עצומים . קושי בעיכול המעשים שנעשו בי , הפחד האיום שמציף אותי , חוסר האונים והאמון שמצליחים לשתק אותי כל פעם מחדש , השנאה העצמית שחסמה לי כל דרך של הנאה אמיתית ופריצת הגבולות והחודרנות שנעשתה לי היא אכן בלתי נסבלת . נראה כאילו כל סדרי העולם הפנימיים והחיצוניים התהפכו אצלי , הגעתי אלייך לראשונה שהיסוד שמהדהד בתוכי הוא שאין לי אפשרות לבטוח בשום אדם זר אחר , היום אני מבינה עד כמה לא סמכתי אפילו על האדם הכי קרוב ולמה. נראה שהמציאות שחוויתי כילדה , הייתה פשוט סדיסטית , כזו שנלקחה בכלל מעולם אחר , היא בכלל לא שייכת לשרית . הגעתי אלייך שבורה , רצוצה, מפורקת לרסיסים, לאט לאט .. בכמעט אפס צעדים ניסינו לגלות יחד את העולם המוסתר הפנימי שלי , ניסינו להחיות את הלב שהרגיש בחדרי חדרים בתוכי שנדם , ניסינו ולתת לו לפעום שוב מחדש. בעזרתך , ניסיתי להכיר את עצמי שוב מחדש ..כילדה , כאישה וכאמא. ביחד התחלנו לגעת בכאב , התעמתנו מול הפחד האיום שעטף אותי בכל חלק בגוף, מול הפגיעות הנוראית שבי , החוסר אמון הטוטאלי שאלייו הגעתי ומנגד הצלחנו להכיר עבורי את המילה "צורך " לאהבה נקייה , לדמות מיטיבה , דרכך חיפשתי הגנה בדרך הקשה אותה אני עוברת - ובאמת הצלחת להיות שם עבורי!. אחרי חבלי לידה "נפשיים וגופניים" קשים מולך הצלחנו לחדור אל "בייתי הנעול" , פתחת עבורי במפתח מיוחד את הדלת החסומה שהייתה בתוכי , היום אני מבינה שלא רק בעשר שנים האחרונות מאז האונס .. אלא מעל 20 שנה !!!!! התחלת לצבוע את קירות ה"חדר" שלי בצבעים רכים של הנפש , הנפש שנהרסה בברוטאליות בתוכי , מילאת אותי בהמון "צידה לדרך" של כנות , אומץ, ואמונה מטיפול לטיפול .. עד שלא הכרתי אותך ב', לא העזתי לדבר או לכתוב את החלומות שלי , את הזכרונות המבולבלים, בוא נגיד שהייתי מגדירה את עצמי "כלא זוכרת כלום " , הייתי מתנהגת דברים במקום לומר אותם . לפני שהגעתי אלייך , חשבתי שלעולם לא אצליח להתגבר על הפחדים החבויים שבתוכי , המון פחדים ללא מילים , פחדתי שלעולם לא אצליח להרגע , כי שנים חייתי בשקט עם הפחדים שאחזו בי . לידך - בפעם הראשונה נשמתי בלי לפחד . הלב שלי , שהיה סגור מעל 20 שנה , אט אט נפתח מולך , בזכות האהבה הטיפולית שהעברת אליי , החמלה, האמפתיה , הסובלנות , היציבות שבך הצלחתי "להתמסר לעבודה הטיפולית " ולהרגיש מהם רגעים של רוגע , שלווה, טוב ואהבה עוטפת ומכילה. בהדחקה הגדולה שבה הייתי - מעולם לא איפשרתי לעצמי לטייל לבד בסמטאות החשוכות ולהכיר את האני האמיתי שבי , איתך בטיפולים מסתבר - הרבה מאוד עלה !!! תמונות שהופיעו ברורות וחזקות , רגשות שהיו אצורים בתוכי , מפגשים לא קלים עם כעס , שנאה ואכזבה , ריחות ותחושות קשות שלמרות שהיו הביאו איתן לעולם שלי את הרצון מחדש לעבור את הגהנום שאני עוברת , ולבנות שרית חדשה - חזקה , מאמינה . בלב מאוד רועד התחלתי לתת לך מקום בתוכי , להיות איתי , להקשיב לי , להרגיש איתי , ואתה בתמורה - הצלחת לתת לי בפעם הראשונה בחיי .. מקום מקבל ומעריך , אכפתי , מקום מרפא ומרגיע ובעיקר מנחם , ב50 דקות פעמיים בשבוע , הצלחת לקרב אותי בעדינות אל עצמי ופחות לפחד , שמרת עליי , חייכת , הרגעת לפעמיים גם כעסת ..ועצבנתתת אבל בעיקר היית שם רק בשבילי , אתה .. והחדר הקטנטן הזה אצלך .. זה המקום שמהווה לי בית מחדש .. השמיכה שנתת לי מאפשרת לי לעטוף את עצמי מהכאב הנורא שאוחז עדיין שם.תודה! מסתבר שבתת מודע , הגעתי אלייך בעיקר כדי לחפש את התיקון של דמויות מחיי, רק היום בתהליך מייגע שעדיין נמשך אני מבינה עד כמה חיפשתי בך את דמות של האין אימאבא בתוכי , חיפשתי את הדמות המחבקת , מחזקת , מבינה , סופגת , יציבה ואמינה !!! אני בטוחה שבלעדייך לא הייתי יכולה להגיע למקום שבו אני נמצאת היום . כל טיפול , אני מרגישה שלמרות כל הקשיים שאנו חווים יחד - " הנה .. אני עושה עוד צעד קטנטן .. עוד קצה חוט של "אינטימיות טיפולית" נרקמת בקשר הטיפולי ביננו , ומצליחה לקדם אותי עוד צעד קדימה במסע המפרך הזה .." אני מרגישה את עצמי נאבקת המון מטיפול לטיפול , כל הגוף שלי פשוט נלחם ברוע שעבר עליי , גם ברגעים של הפוגה , כשנראה ו"הנה .. סוף היאוש הגיע .." אתה מצליח למלא אותי מחדש בהטענה מחודשת ..ואני ממשיכה הלאה . אני מרגישה עד כמה יש מעליי שכבות, שכבות של כאב .. יש איזה תמונה שעוברת לי של איזו בובה שמישהו מחזיק את רגליה , הבובה מנסה להשתחרר .. אבל היא לא מצליחה , היא ככ עייפה .. היא מקווה בליבה שמישהו ישחרר אותה , היא בסהכ רוצה לנוח , לנשום כדי שהכאב שאוחז בה ירפה ,בעיניי התמונה הזו משקפת את הכח ששלט בגופי , את השליטה העצומה שהייתה לאחרים עליי , במבט מלמעלה על התמונה שרצה לי בראש ..אני בעצם רואה את עצמי , ילדה קטנה סגורה, מכווצת באיזו פינה חשוכה , מפוחדת בטירוף ...מכל דבר . ואתה ב', כן אתה .. הצלחת להרים את הילדה שבי , שישבה על הרצפה ואחזה בברכיים בלי לתת לאף אחד להתקרב אלייה , הצלחת להושיט לי יד , לחבק במילים , בעבודה אינטנסיבית גם מצדך, עבודה קשה , הצלחת לשחרר אותי מעט מהכאב , הצלחת לתת לי הפוגה , לתת לי תקווה .. אפשרת לי להראות לך את שרית הכי אמיתית שיש , בצעקות , בזעקות , בשתיקה , בבכי , בריחוק , בשנאה , באהבה , בתודה ובהערכה ענקית . נראה לי , שכל מה שחשבתי שאני בחצי שנה האחרונה בעצם התמוטט - כל מה שחייתי בו הייתה המצאה אחת גדולה , מאחורי כל התפאורה שבניתי לעצמי , ו"האישה החזקה" - הסתתרה לה ילדה קטנה , חלשה , חסרת אונים , פגיעה , שכל גופה פצוע וכואב. היום אנ י מבינה שלא ידעתי בכלל מזה להיות י ל ד ה .. האם זה למלמל הבהרות חסרות פשר?? האם זה לצחוק או לבכות מתי שבא רק לי ?.. האם זה בכלל לא לדעת שאחרים מרגישים משהו אחר ממני ?... האם זה להיות עסוקה רק בצרכים של אחרים??.. האם יש צורך להתאפק עבור דברים שאני רוצה/צריכה???? האם מותר להביע צורך של נזקקות כשצריכים ?... ידעתי רק מזה להיות "ילדה רעה " - זו שבעטה בכולם , צעקה , צרחה , קללה , הרביצה ועשתה דווקא . זו שהתנהגה דברים שנים ולא העזה לומר דבר במילים . איתך - למדתי להיות אחרת, הצלחתי להרגיש בפעם הראשונה בחיי .. הצלחתי להביע , לבכות , להתנגד מבלי שיכפו עליי דברים , הצלחתי לחייך ולאהוב מכל הלב , הצלחתי להתחבר לשרית האמיתית שבי , לא זו שרצו שאהייה .. ואתה .. הצלחת להיות איתי בזעם , בכעס, בכאב האיום , הצלחת לעמוד מולי ולא להרתע מכל הרעידות בגוף , והחולשות ,הבחילות ההתנגדיות, ההעלבות וחוסר האמון .. אני הייתי בטוחה שאתה .. שנראה ככ עדין לא תצלח את הקשר הטיפולי איתי .. הייתי בטוחה שלא תצליח להגיע איתי למקום שבו אנו נמצאים היום . והיום , במבט לאחור על הדרך הארוכה שעברנו , אני מצליחה לראות עד כמה אתה מצליח להחזיק לי את ה"ביחד" שהיה חסר לי במשך 20 שנה לפחות .. הגעתי אלייך מתה - והצלחת לעזור לי לרצות "ללדת" את עצמי מחדש .. והכל דרכך. אז כן .. הרגש שלי חזר, מנגנוני ההגנה מתחילים להתפרק , זה אמנם מפחיד אותי בטירוף כל פעם מחדש אבל זה רק מוכיח את כברת הדרך המשמעותית שעברנו .. הצלחת למלא בתוכי אור , שמצליח להאיר כל פעם מחדש את הבית הפנימי והחשוך שהיה בתוכי , הצלחת לקרב אותי לעצמי דרכך, נתת לי חופש והגנה במקום הבית החוסם , הכלוא שעטף את כולי . אתה מצליח להיות לבנה חזקה עבורי בבית החדש שאנו בונים יחד בשבילי. אני נזכרת איך אני מנסה בכל טיפול "להפשיר" מולך , כל פעם מחדש בודקת את השטח , האם זה מסוכן??? האם הוא באמת לא יפגע בי ?.. ולאט לאט , אני מצליחה להתקרב אלייך , מבלי לבדוק כל פעם.. שדרכי המילוט פנויות וזה ה י ש ג עצום בשבילי. אז מחשבות שעולות בי לראש בעקבות התהליך שאני חווה אצלך זה בעצם מ ה ו מ ט פל ט ו ב ?... היום אני מבינה , שזה אחד שלומד מהמטופל שלו , הוא קשוב לחוויה בתהליך מאשר לתיאוריות , אחד שחש עצמו צומח ומתפתח מהקשר הטיפולי ואינו חושש לפרגן / להודות על כך גם למטופל גם כשצריך על מה שמקבל ממנו, יש בך ב' .. יכולת הכלה מדהימה , האזנה מעמיקה , אמפתיה עצומה, תבונה ורוחב אופקים , גיליתי דרכך .. עד כמה יש בך חוסר שיפוטיות וקבלה אנושית של האדם האחר. יש בך המון טוב , סלחנות , סבלנות , רוח נתינה ונדיבות עצומה , יש רגעים שהחיוך שלך הצליח להמיס את הכאב העצום שבתוכי , הצלחת להמחיש לי ששום רגש אנושי לא זר לך ולא מפחיד אותך שאתה בעל ידע תיאורטי וקליני נרחב ואתה מצליח להתכוונן בדיוק אליי לצורך ולאופי המיוחד הטיפולי שלי בעזרת החשיבה והטכניקה שלך . יש לך יכולת המשגה וניתוח מעוררי הערכה ..אתה משתמש בשפה וברמה של המטופל , לעולם לא נותן להרגיש שאתה מעל כולם.. הצלחתי לראות שבמקומות "שידייך קצרו " היה בך היושר הפנימי להודות בפניי בחולשותייך ואני גאה בך !!!!.. דע שזה מה שנתן לי הרבה להמשיך איתך בדרך ולראות אותך כאדם אמין .. מעולם לא חוויתי אותך כאדם "הגנתי " , נתת לי תחושה שלמרות כל הקושי והכאב שאנחנו חווים יחד אתה עדיין מצליח לשרת את ההתפתחות שלי . אז כן .. ב' .. מטפל טוב בעיניי הוא אחד שמסוגל להשאיל את "העצמיות" שבו על מנת לאפשר לאחר מצע נפשי מואר, בטוח ופורח יותר. ובשביל כל הדברים שציינתי , צריך להיות קודם כל בן אדם!!!!!! הצלחת להראות לי בתקופה הזו של השנתיים שעמוסות רגשית שאתה לא נרקיססט , או אחד שמשתמש בסיטואציה הטיפולית ביננו כדרך להשגת צרכים ראשונים של כח , שליטה או תיקון פצעים פתוחים של עצמך דרכי !!!!! תודה שלמרות כל הקושי האדיר , שאנו חווים יחד, אתה מצליח להחזיר את כאב הפגיעה למקום שלא שובר את המטרה , שהיא בבסיס הראשוני קודם כל יכולת האמונה באחר, תודה שאתה מצליח להטמיע בי חלקים טובים יותר , תודה שאתה מצליח להראות לי שאתה באמת משתייך לחלק גדול מהדברים שציינתי . אוהבת אותך המון , מכל הלב שרית. ולך ליאת .. סופש רגוע ומקסים שבת שלום , תודה שגם את כאן עבורי מלווה אותי בהמון אכפתיות ..בימים ככ קשים, בכמעט שנה האחרונה . חיבוק ממני.

שלום שרית, ברכות ל'יום השנה' השני של הטיפול. זוהי תקופה משמעותית, בה עברת תהפוכות ותגליות חשובות, חלקן צורבות בכאב וחלקן מרגשות ומעצימות. רוצה להאמין שהמילים שלך באמת יגיעו ליעדן. מי יודע, אולי יבוא יום בו תוכלי לשמר איזו אינטימיות ביניכם, יום בו יפחת הצורך לשתף כל כך הרבה עיניים במשהו שהוא מאד פרטי, שלך ושלו. עד אז, אנחנו כאן, עדות נוכחת לתהליך המרגש הזה, שקורה בחדר הטיפול שלך, ובתוכך - בשעות הארוכות שבין פגישה לפגישה. מאחלת לך שבת שקטה וחג שמח. ליאת