אני בחורה בת 20 והעניין שאני מוטרדת ממנו כל הזמן הוא סוג של אובססיה. כהייתי ילדה/נערה בגילאי 15-18 הייתי מתנהגת בצורה שטותניקית כמו כל המתבגרים ואולי עשיתי מעט דברים שאני מתחרטת עליהם. כעת, השתנתי מקצה לקצה ואני מרגישה אשמה על העבר שלי וזה פשוט רודף אותי. אני כל הזמן רק מנסה לכפר. אני אחראית, דאגנית על יתר המידה ובעיקר לחוצה מכל שטות. יש לי 2 חברות מתקופת הצבא שאני מאוד רוצה לנתק איתן הקשר כי הן קנאיות ואכזריות אליי אבל נורא מפחדת שאיכשהו בעקבות הניתוק הן יכעסו ו"ילכלכו" עליי ובגלל התדמית החדשה שלי אני פוחדת פחד מוות לא להתקשר אליהן מידי יום וממש פיתחתי תלות לא רצויה ומעיקה באנשים שלא כיף לי לתקשר איתן רק מתוך הפחד שיש סיכוי שהן יהרסו את שמי הטוב גם מפני שיש בידיהן המון אינפורמציה עליי ואני לא סומכת עליהן בכלל. איך לצאת מה"לופ" הזה? איך אפשר להתשחרר קצת ולא להיות כ"כ לחוצה וביקורתית עם עצמי בגיל כ"כ צעיר?

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/774/xFT/676843/xFP/676843

שלום גילת, גיל ההתבגרות הוא בדיוק הזמן לעשות שטויות, ויש לא מעט אנשים (כולל אנשי מקצוע)שמשוכנעים בחשיבותן של השטויות הללו להתבגרות שלנו. אחרי הכל, אם לא היינו עושים שטויות בגיל ההתבגרות, הן עלולות היו להגיע בגיל מבוגר הרבה יותר, באופן חינני הרבה פחות. אם החברות האלה שלך אכן רעות ולא מפרגנות, הן עלולות לפגוע בך בגלל מה שהן, ולא בגלל מה שהיית. נסי לבנות לך מעגל חברתי חדש, ולסמוך על תכונותייך והתנהגותך כקובעות העיקריות של "שמך הטוב". בהצלחה ושנה טובה ליאת

תודה רבה ליאת, הייתי צריכה לשמוע ממישהו שההתנהגות שלי היתה בסך הכל ילדותית והיא חלק מההתפתחות וחוצמיזה היא למעשה כבר שייכת לעבר.. כפי שכבר כתבתי, בזמן האחרון נורא השתנתי. עצוב לי לשמוע לפעמים ביקורת על "גילת" של פעם. בחור שכנראה הכיר אותי בעבר שמע שיחה בין שני אנשים בינהם חבר שלי, בשיחה השם שלי עלה. הבחור התחיל להגיד שאני בנאדם רע ו"ליכלך" עליי מאוד. הדבר פגע בי. קשה לי להתנתק מהעבר. קשה לי לומר לעצמי שמי שמכיר אותי באמת יודע שאני בנאדם טוב. איך עושים את הסוויטצ' הזה בראש ולא לוקחים ללב כאלו שטויות?