מה התופעה הזאת אמורה להביע???

המצב הנפשי שלי ממש לא טוב... אבל אני מתפקדת דווקא (לפחות בשנה האחרונה), אני לוקחת ציפרלקס חצי שנה ולפני זה לקחתי שנה וחצי פבוקסיל. עכשיו אני בת 19, כשהייתי בת 14 בערך הייתי במצוקה נפשית ממש חמורה, כאילו גם לפני זה המצב הנפשי שלי לא היה מזהיר אבל אז החלטתי שנמאס לי... כי הרגשתי חוסר שליטה מטורפת... ופשוט הכל התפוצץ... היה לי פשוט נורא והתחילו לקפוץ עלי כל מיני דברים... דיכאון... OCD שהיה בערך שנתיים ועבר למזלי... ועוד משו' ממש מוזר ומלחיץ! ת'אמת שאני ממש מתפדחת אפילו בזהות בדויה לכתוב על העניין... אבל אני חייבת כי אני ממש מוטרדת מהעניין... גם ככה אני מרגישה פסיכית לגמרי... ואני רוצה שתקראו ותנסו להסביר לי מה התופעה הזאת היתה אמורה להיות!! מחלת נפש ממש?? (אאאאאממממממממאאאאאאאא) בעיקרון יש לי בעיות של חרדה ודיכאון כרגע... אבל אני מרגישה ממש פסיכית ושונה... הייתי כל כך במתח ולחץ שהייתי ממש מנותקת (היו לי גם בעיות של ניתוקים, נראה לי שהיום כבר לא, לפחות לא הרבה ולא ברמה רצינית מידי...) הקיצור מתישהו החלטתי שחתולים ג'ינג'ים עוקבים אחרי... הייתי ממש משוכנעת בעניין (אני חייבת לציין שהחתולים האלה היו קיימים באמת ולא דימינתי אותם רק את השאר, אנשים אחרים גם ראו אותם) אני בעיקרון דתיה... אז הייתי באובססיה דתית בגלל המצב שלי... (וגם יש בקבלה עניין עם חתולות אומרים שיש בהם גילגולים...) אז חשבתי שהם באו לפקח עלי ועל מה שאני עושה... כל מקום שהלכתי איכשהו נתקלתי באחת... והיא הלכה אחרי, וכשברחתי מלא פעמים התחול רץ אחרי וכולי הייתי בהיסטריה... ברחתי למקום אחד, אז היא הופיעה לי פתאום בצד השני משומקום... (מה שהאמנתי זה שהם יכולות להעלם ממקום אחד ובאותו רגע להגיע למקום אחר שהן רוצות...) הייתי פשוט בהיסטריה פחדתי לצאת מהבית, בחושך בכלל לא העזתי, רק עם ליווי... היה נראה לי שהם מסתכלים עלי במבט מוכיח... במיוחד כשהרגשתי שעשיתי משהו רע... הייתי בטוחה שהם יודעות כל מה שהולך לי בראש וכשחשבתי משהו רע או שהיה נראה לי לא בסדר ישר נתקלתי באחת... שהסתכלה עלי במבטים מלחיצים ומוכיחים, חשבתי שה' שלח אותם לפקח עלי משומה... ושהם מעבירים דברים עלי אחד לשני... מה אני עשיתי, וללכת אחרי, להפחיד אותי, להתריע בי... ת'אמת שכולם ידעו על זה (רק על זה שאני חושבת שהחתולים עוקבים אחרי... לא על כל השאר, עד כאן...!!), כי הייתי בטוחה שזה נכון, אז סיפרתי... וכל הזמן הייתי בהיסטריות... וקצת עשו מזה צחוק... ההורים שלי אמרו שזה מוזר, אמא שלי אמרה לי "השתגעת לגמרי" "את לא בסדר?" וכל מיני דברים כאלה... והם אמרו לי שהם לא יסכימו לי לקרוא הארי פוטר יותר, כי זה בטוח בהשפעתו, כי זה פשוט לא הגיוני... (באותה תקופה הייתי ממש מכורה לסדרה...) הייתי ממש פרנואדית... מכל רחש קפצתי והסתובבתי במהירות... לא היתה לא מנוחה... וזה היה ממש מלחיץ... אני זוכרת שפעם אחת חזרתי מחברה וירדתי באיזשהי ירידה וראיתי לאורך הירידה חתולים במרווחים שונים... הלכתי בחשש, וכשעברתי ליד אחד הוא הלך לשני והשני הלך לשלישי וכו' ואז האחרון קם והלך לאיפשהו וחזר עם החתול שממנו פחדתי, שיש התחיל לרוץ אחרי... היו אומרים לי מה את פוחדת זה בסה"כ חתול, מה הוא כבר יכול לעשות לך? אז מה אם הוא הולך אחריך ורודף אחרייך... לפעמים גם הייתי רואה חתול אחר מסתכל עלי בפנים חשדניות ומלחיצות, ואז הוא היה הולך וחוזר עם החתול המפחיד שהיה תוקע בי מבטים מאשימים, ומלא פעמים רודף אחרי במהירות, ואני הייתי רצה בהיסטריה... ד"א - היתה לי עוד חברה שקרה לה אותו דבר רק פחות בהיסטריה.... ובאותה תקופה גם אני וגם היא שמענו על עוד מקרים כאלו, ודווקא עם חתול ג'ינג'י... (אבל אצלם היה רק את הקטע שהם אמרו שהחתולים הולכים אחריהם, עוקבים אחריהם אבל בלי המחשבות "הנחמדות" המטורפות והמשונות הנלוות...) אז תמיד היינו לפעמים משוות ומספרות מקרים שקרו לנו ולאחרים, אז בגלל שהיו עוד אנשים כאלה לא חשבתי שזה חריג... חשבתי שאם עוד אנשים אומרים שגם להם זה קורה, כנראה שזה לא כזה נורא ומשונה... _________________________________________________ ומה עכשיו? זה כבר עבר ממזמן... לא זוכרת בדיוק כמה זמן אבל זה נמשך בערך חצי שנה או שנה... ואין שום זכר... ועכשיו אני חושבת על זה וכל כך נלחצת... ולא מבינה מה נסגר איתי... ומה השתבש... איזה רעיונות!! מה נדפק!?!? מפחיד אותי כי כבר אין לי כאלה דברים, ואני ממש מרגישה סתומה שהיה לי את זה... זה מעיד על מחלת נפש חמורה? (למרות שאני תמיד טוענת שאני שיא הפסיכית, לא ממש שמים לב לזה... כי אני לא סיפרתי על כל הדברים האלה לפסיכולוגים שהייתי אצלם ולפסיכיאטרית שלי... אני בקושי מדברת... כך שמה שהם יודעים זה רק מה שהם רואים מהסתכלות בערך... שזה כלום... אנשים שלא הכי מכירים אותי חושבים שאני פשוט מאוד מופנמת ולפעמים קצת מוזרה... (פעם זה לא היה קצת)) ממש חשוב לי לדעת מה זה היה, והאם אני ממש חולת נפש? זה שזה עבר זה משנה? או שכזה דבר לא יכול לעבור לגמרי וזה עדיין מצביע על משהו? תודה מראש...

למה הופיעו קווים מתחת לחלק מהמשפטים??! אל תתייחסו אליהם, זה לא בכוונה כך שזה לא הדגשה או משו' כזה...

ערב טוב, למעשה את מתארת סוג של מחשבת שווא, דמיונית, בעלת אופי רודפני. סוג כזה של מחשבות יכול להופיע במגוון מצבים נפשיים, ואין די בתיאור שלך כדי לבסס אבחנה ברת תוקף. זה יכול להיות קשור ל- OCD, ויכול להיות גם משהו אחר. מאחר ואת מטופלת הן פסיכולוגית והן פסיכיאטרית, מן הראוי להביא את התופעה לידיעתם, כדי שיוכלו - על סמך הרקע הרחב שברשותם - להתאים את הטיפול התרופתי בהתאם לצורך. בהצלחה וליל מנוחה ליאת

עם הפסיכולוגית גמרתי כבר לפני שנתיים (הייתי אצלה בערך עשרה חודשים) ועם הפסיכיאטרית גם גמרתי... גם כי לא היה מי שישלם יותר וגם בגלל שהיה לי מאוד קשה להשיג אותה, פעם במשך חצי שנה ניסיתי להשיג אותה... בסוף ממש התעצבנתי ושלחתי לה פקס שבו כתבתי לה מה אני מרגישה על כל העניין הזה שהיא לא טורחת ליידע אותי כשהיא מחליפה פלאפון... לא מתקשרת אף פעם גם לאחר חצי שנה... הקיצור לא נראה לי שהיא לקחה את העניין ברצינות... (הייתי אצלה במשך שנתיים, כשבמשך השנתיים האלה היו תקופות שלא באתי כי היא לא ענתה... וגם בגלל שזה יקר...) ובכלל אני בקושי דיברתי כי קשה לי לדבר... אז היא דיברה בערך כל הפגישות ואין לה מושג בגרוש על המצב שלי... כל מה שהיא יודעת זה שהייתי בדיכאון עמוק (לא בטוח שהיא יודעת שהוא היה עמוק...) ושעכשיו אני מדוכאת קצת, היא גם שמה לב שיש לה קצת חרדות חברתיות ועוד קצת... ועל ה OCD היא ידעה... וזהו... היא לא יודעת מה הרגשתי... מה עבר עלי... איזה עוד בעיות יש לי, כלום!! עכשיו יש לי הפתעה בשבילכם אני עושה שירות לאומי בבי"ס של בי"ח פסיכיאטרי... אין להם מושג על הקטע הנפשי שלי ועל זה שאני לוקחת כדורים פסיכיאטרים... בחורה עם הפרעות הולכת לעזור לילדים עם הפרעות... נחמד, לא? (אני דתיה אז בגלל זה קבלתי פטור מהצבא בכלל לא התייצבתי בלשכת הגיוס, אם הייתי עושה את זה הייתי מקבלת ישר פרופיל נפשי...) בכל מקרה הדבר הזה שהיה לי לפני 5 שנים מטריד אותי... ואתם עכשיו הדאגתם אותי ממש... קראתי ת'תגובות שלכם היום בעבודה בבי"ח וחטפתי מזה מצב רוח... הייתי ממש מוטרדת ולא היה לי חשק לעבוד... מזל שהיו היום הרבה ישיבות והפסקות... אוף... אני ממש מוטרדת עכשיו... איך אני חושפת את כל הבעיות שלי? אני לא מסוגלת לדבר ולספר מה קורה איתי אז לא יודעים... אז חושבים שאני במצב סביר... אני ממש צריכה טיפול, אבל בטיפולים אני סתם מבזבזת ת'זמן כי אני חסומה עם מליוני מנגנוני הגנה כך שאף אחד לא עולה על חומרת המצב שלי... לא יודעת מה לעשות...

חווית סוג של התקף פסיכוטי פראנואידי....שמתחבר גם לבעית OCD! כדאי לך מאד מאד לשתף את הפסיכיאטרת במה שסיפרת לנו כדי שהיא תאבחן את הבעיה לעומק ובמדויק ותוכל לתת לך מענה הולם וטיפול מונע להתקפים חוזרים ונשנים בעתיד! בהצלחה רבה.

על סמך מה את אומרת את הדברים האלה? למדת את זה? את עובדת במקצוע? או שזה סתם מידע שצברת? מה ההגדרה של התקף פסיכוטי? כל העניין הזה כולל ה OCD עברו לי, זה יכול פשוט לעבור ודי? מה הקשר ל - OCD? כמו שכתבתי גמרתי עם הפסיכיאטרית שלי... וגם אם לא הייתי גומרת לא הייתי מספרת לה... אני לא מאלה שמספרים... אני לא מסוגלת... זה יכול לחזור ולקחת שוב?!? |רועד מפחד| מה שמלחיץ אותי זה שה - OCD יחזור לי... אבל על זה לא חשבתי בתור דבר שעלול לחזור... התפכחתי מאז... הייתי שרוייה במצוקה מטורפת...

שוב שלום, לא ברור לי מה כל כך הבהיל אותך בתגובתי, שהרי את יודעת היטב (גם מעבודתך הנוכחית) שפסיכולוגים ופסיכיאטרים אינם כה מבהילים, והם אפילו יכולים לעזור. אני מתרשמת שהטיפול התרופתי עובד, והמחשבות שכה הבהילו אותך לא חזרו כבר חמש שנים. חרדה ודיכאון אינם מחלת נפש, וגם מחשבות טורדניות אינן מעידות בהכרח על מחלה. אני מציעה לך מאד להתייחס בזהירות לאבחנות הניתנות כלאחר יד באינטרנט (תודה למבינת-עניין, אבל כדי לאבחן פסיכוזה נדרשים לא מעט ידע מקצועי וניסיון, עם כל הכבוד). כדי להירגע סופית, כדאי מאד להגיע לשיחה עם הפסיכיאטרית שרשמה לך את התרופות, לתאר את מצבך העכשווי, ולשאול את כל השאלות שיעזרו לך להירגע. בברכה ליאת

הרגעת אותי קצת... יש לי עוד כמה שאלות, העניין הזה פשוט מאוד מטריד אותי... אני לא חושבת שפסיכולוגים ופסיכיאטרים מבהילים בכל לא... וזה עוד לפני שהתחלתי ת'שירות בבי"ח... הם אולי יכולים לעזור אבל לא לי כי יש לי בעיות רגשיות קשות מידי... אני לא מסוגלת לדבר אז אי אפשר לטפל בי... התחלתי בטיפול תרופתי לפני שנתיים, בערך שנתיים אחרי שכל זה עבר... באותה התקופה שעליה דיברתי בכלל לא הייתי בשום טיפול... הפסיכיאטרית שמעה שהיה לי OCD אז היא החליטה לתת לי "פבוקסיל" למרות שזה כבר עבר (אולי היא חשבה שאני לא אומרת את האמת כשאני אומרת שזה עבר כי אני מתפדחת בזה... או שאולי כדי למנוע חזרה, לא יודעת...) אז אי אפשר לומר שטיפול מסויים עזר להעביר את זה, זה פשוט עבר כמו שזה בא, מעצמו... אני מסתכלת בזהירות על אבחנות שניתנות לי באינטרנט... אבל אני נורא מוטרדת מהעניין וממש רוצה להבין מה התופעה הזאת היתה בדיוק... קשה לי עם חוסר הוודאות הזאת... ופשוט אין לי מישהו לא וירטואלי לשאול... אני לא הולכת לפסיכיאטרית שלי יותר... לא רוצה לבוא אליה יותר... וגם אין מי שישלם... יש לי בהחלט הפרעות נפשיות... על זה בכלל אין מה להתווכח... ): אז את אומרת שיכול להיות שזה לא מעיד על משהו כזה רציני ונוראי? אם כן זה באמת, או שאת סתם אומרת את זה כדי לנסות להרגיע אותי ולמנוע פגיעה ממידע שמגיע אלי בדרך ובצורה לא כדאית? תודה מראש, וערב טוב...