הפרעת גוף דיסמורפית?

שלום רב! אני בשנות העשרים לחיי. יש לי בעיה שאני לא יודעת איך להגדיר אותה או איך לטפל בה. אני מוגדרת כבחורה יפה לפי כל אמות מידה ובכל זאת תמיד מוצאת בעצמי פגמים,כאילו מחפשת בכוח. המראה החיצוני מעסיק אותי המון וזה מתבטא במחשבות רבות על מה לא בסדר אצלי,וגם מה שבסדר אני לא רואה אותו בעיניים שלי כבסדר. החשש לעלות במשקל נורא מעסיק אותי אם כי אני מסוג האנשים שאוכלים המון ולא משמינים(טפו טפו טפו) . אני מעשנת המון כתוצאה מלחצים הפוקדים אותי בעקבות ההתעסקות במראה, ואז חוששת מנזקי העישון כמו :קמטים,קמטוטים... לא ממש אכפת לי מה העישון עושה לבריאות אלא מה הוא יעשה ליופי. ולא יכולה להפסיק לעשן אני מכורה. אל תפני אותי לטיפול כי אני מטופלת,אך לא ניכרות תוצאות בעבודה הטיפולית שאני עושה. ההתעסקות במראה החיצוני נורא מפריעה לי וגורמת לי להתקפי דיכאון קשים, התפרצויות זעם וחיי הפכו לגיהנום,ממש. אני מאוד סובלת ולא יודעת לאן לפנות. כל עזרה תתקבל בברכה.

שלום סיוון, את פונה לפורום פסיכולוגי, ומבקשת לא לשלוח אותך לטיפול. ההפרעה שאת מתארת מתאפיינת במחשבות שווא (דלוזיות) סביב מראה הגוף, מחשבות אובססיביות ומטרידות הגורמות לך סבל רב. הטיפול המומלץ, לפחות בפורום המנוהל ע"י פסיכולוגים, הוא שילוב של טיפול תרופתי (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) עם פסיכותרפיה המשלבת גם מרכיבים קוגניטיביים-התנהגותיים. טיפול ללא תרופות אכן יעיל פחות מכזה הנעזר בהן. בהצלחה ליאת

לא ייתכן שאשה פשוט שונאת את המראה שלה כי היא לא נראת טוב? אני למשל בת 37 הפנים שלי נאות ומוצאות חן בעיני, אבל הגוף.... אחרי לידות, וצלוליטיס ועור בעייתי ביותר, אז מה אני אמורה להסתכל במראה ולהגיד אני מקסימה ומהממת? מתי יש "הצדקה" ומתי זו הפרעה דיסמורפית?

שלום יעל, אם תשובי ותעייני בפנייתה של סיוון, תוכלי להבין שלא מדובר באותה אי-נחת שיש לכולנו סביב חלקים פחות מוצלחים שלנו, אלא באמונה הגובלת במחשבות שווא, שמא קיים עיוות או ליקוי ממשי במראה הגוף. מחשבות אלה הופכות להיות טורדניות וחודרניות, והן גורמות סבל ממשי, חרדה ודכדוך, עד לרמת דיכאון. אחת האינדיקציות לקיומה של הפרעה כזו היא חוסר ההלימה הבולט בין תחושותיו הסובייקטיביות של החולה ביחס לגופו ולמראהו לבין הקושי של האחרים להבחין באותם פגמים לכאורה. אז, כמו בהרבה מקרים אחרים, המינון והעוצמה הם מה שעושים את ההבדל. בברכה ליאת