ילדה אחת

שלום רב, אני מקווה שפניתי לפורום המתאים ושתוכלו לעזור לי. אני בת 41 נשואה + ילדה בת 3.5. כבר למעלה משנה מנסה להכנס להריון כדי להביא לבתי אח או אחות אבל הגיל הגיל.... וגם לבעלי יש בעיה. כך שאני כל הזמן סביב העיניין הזה של הרצון להכנס להריון. לא לוקחת הורמונים אבל כל הזמן בבדיקות ומעקבים ורופאים וטיפולים שונים. לפני שלושה חודשים נכנסתי להריון אבל אחרי שבועיים היתה הפלה. כיום אני מרגישה מיואשת לחוצה כי הזמן הולך ואוזל. ואני כל כך מתוסכלת מזה ואף אחד לא יודע עד כמה. כי אני לא מודה שאני כל כך רוצה ולא יכולה כיוון שעד לפני שנתיים לא רציתי לשמוע על ילד נוסף. אני במיוחד דואגת לבתי שתהיה בת יחידה כמו שאני הייתי ויודע כמה זה לא נחמד ויש זמנים שאפילו קשה מאוד. זו ילדה שיש לה הכל והמון אהבה ורק מה שהיא רוצה היא מקבלת אבל אני עדיין מרחמת עליה ולפעמים בה לי לבכות מרוב עצבות. שהיא תהיה לבד עם הורים מבוגרים. והפחד שיום אחד גם תשאר לבד בעולם בלי הורים בלי סבא וסבתא ובלי אחים. כמו שאני הרגשתי עד שהתחתנתי. כל החיים שלי סובבים סביב זה. אני כל הזמן באינטרנט מבזבזת שעות על חיפושים ושאלות בנושא פוריות. אני לא עובדת כי כל הזמן אני חושבת שעוד מעט התחיל טיפולים שאם אתחיל לעבוד במקום חדש יפטרו אותי. ואין לי ענין בכלום חוץ מזה. אני גם צריכה להחליט איך להמשיך עם הטיפולים האם להתקדם להפריית מבחנה עם המון טיפולים וסיכונים כאשר הסיכויים הם 10% להרות בגילי? או פשוט לוותר? כל רגע אני משנה את דעתי. האם משהו יכול לעזור לי לא בדילמה שלי אלא במתן עצה איך להרגיע את עצמי ופשוט להמשיך לחיות את החיים?

סימון יקרה, קראתי את ההודעה שלך ולא יכולתי שלא לחוש במצוקה שלך. רציתי להאיר פן אחד של ילדות ללא אחים - זו לא בהכרח ילדות "נוראה". אני מכירה מקרוב (מאד) ילדים יחידים. אכן, מה שמאפיין אותם הוא ההרגל לקבל הכל (אבל בעיני, זה לאו דווקא המפתח). עם זאת, אני חושבת שילדים כאלה לא תמיד מרגישים לבד, ולהפך - לא תמיד ילדים שיש להם אחים מרגישים ביחד. אם לילדה חברים ואתם, כהוריה, תקפידו לחשוף אותה לחברה מתמשכת של ילדים (בני דודים, שכנים, חברים מהגן/בי"ס) הילדה תלמד ותפנים לא רק איך לא להיות לבד אלא תלמד גם לחלוק את עולמה (כולל גבולות, לחלוק צעצועים, תשומת לב ועוד) ותדע שהיא לא לבד. אני לא פסיכולוגית ואין לי תובנות חשובות וגדולות, אבל תחושת הבטן שלי היא שיתכן והלחץ שלך/שלכם יכול לעבור הלאה ולגרום לילדה להרגיש מסכנה. היא לא. גם אם לא יהיו לה אחים - היא לא לבד. יש לה אתכם ויהיו לה חברים. בתור אנשים מבוגרים אנחנו יודעים שחברים יכולים להיות לפעמים משענת ותמיכה אפילו יותר ממשפחה. בעיני, חשוב להקנות לה דווקא יכולות חברתיות, את היכולת לחלוק ואת היכולת לבקש עזרה מאחרים (יכולות שגם לאנשים שיש להם אחים אין תמיד). אל תשכחי שכשאתם תהיו מבוגרים יהיה לה בן זוג שיוכל לעזור ולתמוך - היא לא תהיה לבד. ויש גם פתרון פרקטי (ברמה מסויימת) אם תחליטו בסופו של דבר שלא להמשיך עם תהליכי ההפריה, תוכלו אולי לנסות הליך של פונדקאות. ואם תרצו להראות לילדה נתינה ואהבה מהן, וגם לאפשר לה ולכם להחשף לעולם חדש ואחר, תוכלו תמיד להיות משפחת אומנה לילדים שגורלם ומזלם לא שפרו עליהם (ואולי גם לנסות לאמץ ילד). זה לא תהליך פשוט וקל, וזה אתגר משפחתי לא קטן, אבל אולי כדאי להקדיש לזה מחשבה... בכל מה שתחילטו ויהיה - שיהיה לכם בהצלחה

סימון שלום, את אכן עוברת תהליך שהוא ארוך ויכול להיות גם קשה, אבל חשוב לדעתי, שלא להקשות עליו עוד יותר. דבר ראשון: עלייך לנסות ולהפריד בין חוויותייך כילדה יחידה, לבין חוויותיה של בתך. זה שלך היה קשה, כלל לא אומר שאילו גם הן חוויותיה. לפעמים אנחנו כהורים רוצים שלילדינו תהיינה חוויות שונות ממה שהיו לנו. זה טוב וחשוב, אך יש צורך לשים לב, שאנחנו לא כופים עליהם חוויות , רק בשל הצורך להגן עליהם ממשהו שכלל לא נמצא שם. קיבלת תגובה מג. ברוח זו ואת מוזמנת לחשוב על כך. דבר שני - חשוב לדעתי שיהיה בעל מקצוע עליו את סומכת בתחום רפואת הנשים. פורומי אינטרנט יכולים להוסיף מידע, אך הם לא מהווים תחליף ליעוץ מקצועי מרופא וגם לא מהווים תחליף לתחושה שאת מוחזקת ויכולה לסמוך על הרופא שלך. האם שעות השיטוטים בפורומים השונים תורמים לך או אולי גם מוסיפים לחרדות ולתחושת חוסר המוצא? נקודה שלישית - עליכם להיות יחידה זוגית מאוד חזקה בתקופה זו. ממליץ להקדיש לכך זמן - לתמיכה הדדית, לבילוי זמן משותף, לפעילויות מהנות. ולסיום - ניתן להעזר בפסיכולוג : הן כתמיכה וכאדם שיכול לעזור לחשוב על ההחלטות העומדות בפנייך והן ללמוד טכניקות הרפיה והרגעות. בהצלחה, גדעון