טיפול פסיכולוגי

היי אני בת 34 ,בטיפולים פסיכולוגים מגיל ההתבגרות שהחלו בגלל עצב רב ,בעיות חברתיות,בכי,נדודי שינה,פגיעה עצמית.(שהיו רק סימפטומים לסערות שהתחוללו לי בפנים) הייתי בטיפול ארבע שנים שבמהלכו היו שתיקותרבות .הטיפול עזר לי במידה מסוימת ,אך לאחר זמן מה חזרתי שוב לאותם תחושות ,אך מצבי החברתי השתפר. חזרתי למטפל ולאחר שנה בערך סיימתי את הטיפול אצלו . חמש שנים הרגשתי יציבה מאוד (ללא תרופות)ואז שוב באה נפילה ואשפוז ,תרופות ,טיפולים פסיכולוגים ,עליות וירידות . מאז אני בטיפול רצוף ,כשלוש שנים (עם החלפת מטפל באמצע ,(מה לעשות מרפאה ציבורית).עכשיו שוב מחליפים לי מטפל .נמאס לי מטיפולים פסיכולוגים ,מתרופות ,נמאס לי להיות כל כך תלויה ,נמאס לי ממטפלים חדשים ,נמאס לי מעצמי. אני במצב רע והגיונית אני יודעת שאני זקוקה לטיפול ,אבל מפחיד אותי שנהיתי כל כך תלויה ,ואפילו שנמאס לי אני מרגישה שאני לא יכולה בלי וזה ממש לא רק בגלל שאני צריכה "לשפוך את הלב" (בשביל זה יש לי שתי חברות מדהימות ובן זוג מדהים),אלאאני מצליחה בעזרתם לעשות לי סדר במחשבות ,להסתכל על דברים קצת מזוית שונה,ואני תוהה עד מתי? התלות הזאת שאיש מקצוע יעזור לי "לסדר את הראש" . זה לא שאני לא עושה עם עצמי עבודה מחוץ לשעות הטיפול ,אבל אם שבועיים אני בלי טיפול אני משתגעת.אני מרגישה צורך לעבד את מה שעבר עלי בשבוע(לעיתים "נוגעת" בטראומות עבר.) אני אפילו לא יודעת מה בדיוק השאלה שלי ,פשוט מבולבלת. כל זאת עלה לי בעוצמה עכשיו כשאני לא בטיפול כרגע ,כך שלא העלתי נושא זה בטיפול. הבעיה שלי בגדול גדול זה הקושי שלי להתמודד עם חייהיום יום ,חוסר אנרגיה,דיכאון ,חרדות, מטופלת בתרופות שלא ממש עוזרות לי לנסות זמן מה בלי טיפול? אולי אני צריכה כל חיי להיות מטופלת?

שלום רינת, הקושי שלך כרגע, אותו את מגדירה כקושי להתמודד עם חיי היומיום, בהחלט יכול להיות קשור גם לכך שאת נמצאת ב'תפר' שבין שני מטפלים. פרידות הן דבר קשה ומערער, בעיקר כאשר הקשר הטיפולי נתפס כחלק מן התחזוקה הנפשית השוטפת. דמות המטפל הופכת חשובה ומשמעותית, והחלפתה בדמות אחרת נחווית כמשבר ממשי. נדמה לי שלא נכון יהיה להפסיק את הטיפול דווקא בשלב כה שברירי בחייך. את עדיין אישה צעירה, ואין צורך לקבל עכשיו החלטות 'לכל החיים'. למזלך, יש לך בן-זוג תומך וחברות קרובות, ומבחינה זו את 'מרופדת'. נסי להתמקד בהווה, להפיק את המיטב ממה שמציעים לך במרפאה, ולקוות לעתיד טוב יותר, עם או בלי ליווי מקצועי. אני מאחלת לך שתצליחי, למרות הכעס המאד מובן, להתחבר גם למטפל החדש, ולהמשיך בעזרתו במסע קדימה. חזקי ואמצי ליאת