בעיה נורא קשה

שלום, אני צריכה עזרה בבקשה. לא מדובר בי אלא בסבא וסבתא שלי. סבא שלי עבר את גיל 80 וסבתא שלי בת בערך 75. לסבא שלי יש כמו התפרצויות זעם כאלה כאילו ג'וק כזה שנכנס לו לראש והוא מתחיל לצרוח על סבתא שלי שזה מאד מדאיג גם בגלל הגילאים שלהם וגם בגלל הדברים שהוא אומר. זה נראה כאילו הוא מדמיין דברים (שלסבתא שלי יש חבר ושהיא רוצה להוציא את סבא של מהבית בשביל שתוכל להכניס את החבר הביתה, כשהוא עצבני והיא רוצה לתת לו כדור הרגעה "ואבן" הוא חושב שהיא רוצה לסמם אותו, הוא טוען שסבתא שלי נותנת לו מכות, היום היא שכחה להביא לו את הכדורים שלו אז הוא אמר שזה בגלל שהראש שלה במקום אחר). המצב נורא כואב לי ולאמא שלי ואני מאד דואגת שלא יקרה להם כלום. היום הלכתי אליהם כי היה עוד ריב ודיברתי עם סבא שלי ואמרתי לו שכל הדברים הרעים שהוא חושב על סבתא שלי לא נכונים ושהיא אוהבת אותו ודואגת לבריאות שלו ואמרתי לו שיבטיח לי לא להתעצבן יותר ולהפסיק לריב איתה. אני לא בטוחה שזה לא יחזור שוב, רציתי לדעת האם יש פיתרון לנושא חוץ מפסיכולוג כי הוא לא יודע עיברית כל כך? נ.ב אמא שלי לקחה אותו לנוירולוג כדי לבדוק האם מדובר במחלת עצבים או משהו ונאמר לה שאין לו מחלה. אשמח לכל תשובה. תודה.

הי שירלי אני מצרפת לך מאמר של דר' ליאורה בר-טור מאתר "פסיכולוגיה עברית" שנתקלתי בו השבוע. אולי זה יוכל לעזור לך: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=637 ואני מעתיקה לך קטע רלוונטי: "תקשורת מסוג אחר, במקרים רבים גם לא מובנת, מנהלים זקנים הסובלים מפרנויה או מה שאנו קוראים פרפרניה. גם כאן אני חושבת שהאחריות היא של המטפל להבין את המסר הפרנואידי ולשמש כקול ברור המסייע לזקן לבטא את מצוקתו. הפרנויה בזיקנה מתבטאת בדרך כלל באמונה מסולפת חזקה, דלוזיה מבודדת, שתוכנה הפרנואידי בנאלי וקשור למציאות. הדלוזיות השכיחות הן מחשבות רדיפה המתבטאות בהתייחסות או בהתנהגות פרנואידית כלפי הסביבה. בתחומים אחרים, ניטרליים, זקנים אלה עשויים להתנהג ולחשוב בלא כל הפרעה בבוחן המציאות או בשיפוט. אלה המקרים בהם מתפתחת למשל פרנויה אצל אישה שנכנסה מטפלת סיעודית לטפל בה בביתה. הפרנויה היא שהמטפלת גונבת לה דברים. גניבות של חפצים וכסף הן תלונות שנשמעות על ידי דיירים במוסדות. פרנויות שהתוכן שלהם עוסק בבגידה של בן או בת זוג אף הן מוכרות. פרנויות אלה מתעוררות במקרים רבים שבהם אחד מבני הזוג מוגבל או נכה בעוד האחר צעיר ובריא. צירוף של מטפלת או מטפל לבית או שהייה במסגרת טיפולית סיעודית עשויה להיות הגורם להתפרצות של רגשות חזקים של קנאה ושל אבדן שליטה המעוררים חרדה גדולה, ובעקבותיה עשויה להתפתח הפרנויה. נראה שתסמינים אלה מגנים על האנשים מפני רגשות קשים עוד יותר של ייאוש או של דיכאון עקב אבדנים, ומפני החרדה מהתלות שחוו בתקופה שקדמה להתפרצות תסמיני הפרפרניה. במקרים רבים הדלוזיות מאפשרות לזקנים גם לשלוט בבני משפחה או באנשי הצוות במוסד, המרגישים חסרי אונים ונשלטים על ידיהם. כך הם מצליחים להניע את הסביבה להשקיע בהם תשומת לב ואנרגיה רבה. קשה להתעלם ממצוקתם, וכך הם גם מגינים במידה מסוימת על הערך העצמי; במקום להכיר בחולשתם ובמוגבלותם ולחוש חוסר אונים וייאוש, הם משליכים את הרגשות האלה על הסביבה באמצעות האשמות והתקפות וגורמים לסביבה לחוש את חוסר האונים, את התסכול ואת הזעם שלהם באמצעות הזדהות השלכתית. התקשורת שלהם עם הסביבה מתבטאת אם כן בסיפור אותו הם מספרים לנו באמצעות הפרנויה שהיא בנויה באופן קוהרנטי וברור ובדרך כלל לפחות בהתחלה קשה להבחין בין המציאות האמיתית לזו המדומיינת. כך במקום לדבר על הקושי הכרוך במצב הוא יבטא את הקושי באופן סמבולי. גונבים לי, משמעו "לקחו ממני את הבריאות, את העצמאות, את הפרטיות, את היכולת להחליט ועוד בוגדים בי פירושו אני זקן, חלש מוגבל, אימפוטמטי ולכן בן או בת הזוג בעיקר אם הם צעירים ובריאים, לא רוצים אותי יותר, או אני פוחד שהם מעדיפים מישהוא אחר צעיר, פוטנטי ובריא. הדרך שלי להשיג שליטה, ולצעוק "עיזרו לי" היא באמצעות הפרנויה. כי בפרנויה לא אני החלש והאויב הוא לא גופי הזקן אלא מישהוא אחר. אם נבין את המשמעות של הפרנויה, נוכל להרגיע את הזקן, מבלי להתוכח ולנסות להוכיח לו שהוא טועה. נחשוב איך ניתן לעזור לו להקטין את החרדה, איך לתמוך בו במצב של משבר או שינוי. נשמש גם כקול לבני המשפחה או לצוות המטפל, שמרגישים בתחילה חסרי אונים ואחר כך גם מתוסכלים וכועסים. כך נוכל ליצור תקשורת ברורה בין הזקן והפרנויה שלו לבין הסביבה המטפלת".

שלום שירלי, אני חושבת שאתם צריכים לחזור עם סבא להתייעצות רפואית. התיאור שלך בהחלט מזכיר שלבים ראשונים של מחלה דמנטית (וזוהי כמובן לא אבחנה! רק התרשמות שעולה מהתיאור), ואם כך הדבר אתם זקוקים לסיוע מערכתי. כדאי להתחיל בהתייעצות עם רופא המשפחה, ומשם אני מניחה שתופנו לגורמים נוספים. ואגב, בנוגע לייעוץ פסיכולוגי, יש לא מעט מטפלים שעובדים בשפות נוספות (פרט לעברית), אך להערכתי הייעוץ הרפואי נמצא כרגע בעדיפות ראשונה. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

השאלה היא איך להגיד לו שאנחנו לוקחים אותו לרופא המשפחה לייעוץ רפואי איך נסביר לו למה. אי אפשר כל כך להבהיר לו שהוא לא בסדר פה.הוא בטוח שסבתא שלי עושה דברים בשביל להרגיז אותו וחוץ מזה שהיא הולכת עם אחרים. דיברתי עם אמא שלי על הנושא עוד פעם והיא סיפרה לי שכשהיא לקחה אותו לנוירולוג הוא נתן לו כדורים להרגעה שגרמו לו לרעידות רציניות ובגלל זה הוא הפסיק עם הכדורים. וכשאמא שלי אמרה לו ללכת לפסיכולוג או משהו הוא אמר לה שהוא לא משוגע והתעצבן ופעם אחת הוא אפילו לא דיבר עם אמא שלי כמה שבועות. הוא בעצמו אמר לנוירולוג שהוא מדמיין דברים על אישתו (סבתא שלי) ומתעצבן מהר. אני אשמח לעוד תשובות מקצועיות אנחנו ממש אובדי עצות. תודה.