בילבול נוראי

שלום רב לך! אני חשה שאני בבעיה די רצינית עם עצמי. יש לי ילד בן 3 וחצי עוד מעט (אחרי בת בכור בת 6) שאובחן ע"י התפתחות הילד בקופ"ח שבה אני מקבלת שירותים כילד שצריך גן שפתי (חינוך מיוחד) אך אני בדילמה קשה מאד עם עצמי וזה מפאת הסיבה שהדעה הרפואית (המומחית) הציעה להכניסו למסגרת מסוימת מצד אחד ומצד שני כשאני שואלת וחוקרת את הענין אצל הורים (מה שדי טוב ואף רצוי לעשות כי אין כמו נסיון) והם (ההורים) אומרים לי שלא כדאי להכניסו למסגרת של חינוך מיוחד!!! אני לא יודעת מה לעשות נסיון רפואי מקצועי מאחד גיסא ואילו נסיון של החיים (אם אפשר לקרוא לזה) מאידך גיסא שאין זה דבר פסול ואף לדעתי די נכון !!! האם כדאי להשאירו בגן רגיל (חוק שילוב) ולתת לו חיזוקים (באופן פרטי) וכך להתגבר על הבעיה או להכניסו למסגרת של חינוך מיוחד מה שאינני ששה לעשות כל כך???!!! אני מרגישה במצב מאד קשה של אי יכולת החלטה. וסליחה אבל למה לעזעזל זה קורה לי אני מרגישה שאני מאד חלש באופיי ודווקא לי??? אני עזור לי . מאז שבני נולד תמיד הסתכלתי עליו במשקפת היו לגביו תמיד חרדות: הכל "נרכש" אצלו בגין קצת יותר מאוחר זחילה,דיבור (שהיום אנחנו הולכים לק.תקשורת וענין של שובבות???) ה צ י ל ו !!!!!!!!!!!!

שרוני שלום לא אמורה להיות סתירה כל כך חריפה בין מה שאומרים אנשים המקצוע למה שאומרים ההורים. השאלה אלו הורים את שואלת, אלו שהתנסו במסגרות החינוך המיוחד או כאלה שאין להם מושג מה קורה שם ונותנים לך תשובות סטראוטיפיות. אם הילד זקוק למסגרת חינוך מיוחד חשוב שהוא יקבל אותה אחרת יש חשש שהתפתחותו תיפגע. יש לקוות שאם יתפתח שם בצורה טובה יוכל להגיע בהמשך למסגרות החינוך הרגילות. אם המצב גבולי אז כמובן שיש דעות לכאן ולכאן וצריך לקבל החלטה נכונה. את עוברת דברים קשים כבר שנים ועכשיו צומת ההחלטה הקשה הזאת. פעמים רבות זה מעורר רגשות אשמה, כעס, חוסר אונים ועוד, מה שמקשה עוד יותר להתמודד ולקבל החלטות. במצב כזה חשוב מאוד שתוכלי לקבל תמיכה וייעוץ מקצועי לגבי מה שאת עוברת. בהחלט אפשר לקבל עוד חוות דעת ליתר ביטחון, אבל הכי חשוב בעיני שתפני גם לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים שמתמחה בתחום ובעבודה עם הורים כדי שמערכת היחסים שלך עם שני הילדים תשמר והכי חשוב שאת תוכלי לשמור על עצמך בלי להרגיש תחושות כל כך שליליות כלפי עצמך ומה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך גם לי וגם לאחי הומלץ על חינוך מיוחד. אחי שהיה גדול ממני בשנתיים התחיל לפני היה עד כיתה ו' בבית ספר מיוחד ואז עשה שוב כיתה ו' בבית ספר רגיל. - הוא סיים בית ספר עם תעודת בגרות. אני לעומת זאת למדתי מההתחלה בכיתה רגילה עם יציאה לשיעורי עזרה. הפער ביננו בהתקדמות היה אדיר. אני לא סימתי בגרות . מעבר לעזרה הלימודית שיקבל בנך בבית ספר מיוחד , הוא לא יצטרך להרגיש "חריג" ו"טיפש" . מה גם שיוכל לעבור לבית ספר רגיל בכל אחד מהשלבים , ברגע שתרגישו יחד איתו שהוא מוכן לזה. ועוד עצה לפעמים ינה בעיה של קשב וריכוז - שקשה מאוד לאבחן בגיל קטן. כדאי לעקוב ולברר אם ישנה בעיה כזו (גם אני הייתי ילדה שובבית) ובמקרה הצורך לא לומר לא לרטלין... מקווה שעזרתי ושיהיה לך בהצלחה.