חרדות

לפני חמש שנים התחילו לי התקפי חרדה בעקבות ניסיון לעשן מריחואנה. מיד לאחר מכן עברתי טיפול פסיכולוגי ואחרי חצי שנה פסקו החרדות לחלוטין. היום 4 שנים לאחר ההפסקה חזרו לי התקפי החרדה. שאלתי האם התקפי חרדה זה מצב שהולך וחוזר כל החיים? האם זה יכול להתפתח למחלה נפשית קשה יותר, או שהתקפי החרדה ילכו ויחמירו?

דניאלה שלום אין חוקים ברורים לגבי חרדות. אין הכרח שהסיבות שעוררו חרדות לפני ארבע שנים הן אותן סיבות שקיימות כיום, למרות שתיאורטית - זה בהחלט אפשרי. כדי להבין מדוע תקפו אותך החרדות כעת צריך להכיר אותך בצורה אישית, מה שכמובן בלתי אפשרי כאן בפורום. התקפי חרדה יכולים להתגבר או לרדת על פני זמן, תלוי כיצד תטפלי בהם מחד, וכמובן, מה יעבור עליך מבחינה נפשית באותו זמן, מאידך. כאמור, אין לדבר חוקים ברורים. בעזרת כלים פסיכולוגיים אפשר להבין את דפוס החרדות וללמוד כיצד להתמודד איתן אחרת. לעיתים ניתן להעלימן אך גם אם הדבר לא ניתן אפשר להפחית את עוצמתן ולשפר את יכולת ההתמודדות איתן בצורה ניכרת. הנושא עולה פעמים רבות בפורום ואני מצרף סיכום קצר על הטיפולים הנפוצים בנושא. אני מציע לך לפנות לטיפול וכך גם להפחית את החרדות, וגם את החרדות בפני ההשלכות העתידיות שלהן, שהן מקור נכבד בפני עצמו להגברתן. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן