אני בדכאון קשה ואני צריך עזרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני ממש מרגיש שאני צריך עזרה עכשיו.... יש לי כל כך הרבה דברים שלילים שקרו לי...ואני לא יודע מאיפה להתחיל נתחיל מהיום... אז באתי מהעבודה כנראה קצת עייף .... והכנסתי את הכרטיס ויזה שלי לכפסומט כדי להוציא כסף.... ובהתחלה היקשתי מספר שגוי ... ובנסיון השני החליקה לי האצבע לא הייתי מרוכז.... ואז המכשיר בלע לי את הכרטיס והיה כתוב שאני אקבל אותו שבוע הבא...... ואני לא מרגיש טוב בגלל זה אני בהלם ובחרדה....אייך נתתי לזה לקרות... אני מרגיש שוב נורא אשם.... מרגיש אשמה חזקה ...זה מוסיף עליי עוד דברים שבגללם הרגשתי שאני אשם... וזה נותן לי הרגשה שאיין לי זכות לחיות...כי אני אשם בדברים רעים שקורים לי ואני מרגיש לא יוצלח..עדיף כבר שאפסיק להתקיים אם אני רוצה להפסיק את התקלות שלמעשה הורסות את חיי ובגלל זה אני עכשיו חרד שמישהו יגהץ/ישתמש בכרטיס שלי איפה שהוא..... למרות שהתקשרתי לבנק.....והם אמרו שעוד שבוע אוכל לבוא לקחת אותו.... (ואיין לי מה לדאוג) ולמרות מה שהם אמרו אני פוחד נורא... אני נורא פוחד שהכרטיס שלי ביידים של מישהו אחר..... זה פשוט לא נראה לי....אווווווווווווווף כל דבר כזה שנראה קטן זה כמו עוד נפילה בחיים האלה ....אני מרגיש בחיים כמו שק חבטות שסופג וסופג אבל כמה אפשר? ויש עם זה בעייה....הבנק שלי עובד כל יום עד 12 ורק יומיים בשבוע מ4 עד 6... אני חוזר הבייתה מהעבודה ב2....ככה שאני לא יכול להתקשר לשאול אם הגיע הכרטיס....ואני רוצה מהר מאוד תשובות כי אני חרד לגבי הכרטיס הזה זה ממש מפחיד אותי שהוא יסתובב לו אי שם.... אני לא יודע אם אוכל לבקש מאבא שלי לשאול בשמי אם הכרטיס הגיע.....הוא לא מבין בכספומטים ודברים כאלה....שהוא מוציא כסף הוא הולך ישר לפקידה... עוד סיבה לדאגה....עוד סיבה לחרדה...עכשיו על הראש שלי כל העיינין הזה...... אני מכור ...בפרוש כך לכדורי הרגעה...איין יום שאני לא לוקח אחד בגלל שאני כל הזמן מרגיש דואג ודואב על מה יקרה מחר ובעתיד הקצת רחוק כל הזמן מחשבות פסימיות ושחורות....מאמין שיהיה רק רע...שלעולם לא אצא מהבית לחיים משלי .... שלעולם לא יהיה לי חיים משלי-דיור משלי.... בגלל האבא שלי הזה..שהוא לא מצליח עם נשים ...אז אני מסתבר החבר'ה שלו.....ויש לי לב רך מדיי ...ואני יודע שלא אוכל לצאת מהבית לחיים עצמאיים...אני החבר'ה שלו וגם פשוט מטפל בו....מבחינה של עצמאות...אני הפכתי להיות האמא של הבית.... אז בגלל זה אני בכלל לא מנסה להתקרב לבנות...כי אני יודע שממילא אני לא אצליח לצאת מהבית...אז אני נמנע מלנסות ליצור קשרים... אני פשוט נסוג אחורה אבל זה מאוד כואב לי ומכאיב לי עד כלות הנשמה....ואני בדכאון קליני כבר.... אני מצטער לומר את האמת: אני כל הזמן חושב על למה אני חי..בתופת הזו...אני מרגיש שבא לי לגמור עם זה.... אני מדמיין את עצמי תלוי על חבל כי אני לא יכול יותר....אני גמור...איין לי כלום בחיים..כך אני מרגיש מאותה סיבה שאני לא מנסה להתקרב אל בנות אני מתרחק גם מבנים שיהיו חברים שלי....אני מרגיש שאני לא יכול ליצור חברויות ....כי כבר ניסיתי בעבר ללכת למועדון חברתי ואבא שלי כל הזמן היה גוער בי ומוציא לי את הנשמה: מה אתה עוד פעם הולך ....מה אתה עוד פעם עוזב אותי (או משהו כזה)..... אני פשוט מרגיש שאיין לי כלום בחיים- פשוט חיי על כדורי הרגעה...כדורי שינה....תקליטים שאני אוהב להירגע איתם...והאינטרנט לצאת מהבידוד... זה כאילו נותן תחושה של לא לבד...אבל זה רק כתב רץ ושנסגר בצ'אט מקבלים את המכה ....שוב עולה ההבנה שאני בעצם מאוד בודד! ושחלום האינטרנט זו רק בועה שמתנפצת כל פעם מחדש.... ואני מרגיש שאם אני אלך כל הזמן אני אחייה בחרדה שהוא כועס עליי ושאני אבוא הבייתה הוא יהיה עצבני וזה נורא...שהוא עצבני.... (אם אני אלך הכוונה-אצא מהבית לטייל עם חברים באופן די קבוע) זה אפילו ממש מפחיד.....אני מרגיש שאם לא אזהר הוא יכול להיות אלים....כן אני פוחד..... כל הזמן מתנשף ונושם ...בגלל החרדה...שאני נמצא בחרדה...אני לא מרגיש טוב.... יש לי קשיי נשימה....וגלי חום כאלה בכל הגוף....ורעידות כאלו ביידים ובחזה....ולפעמים גם שקשוק שיניים.....וקשיי שינה הרבה... אז אני אשאר בודד....אמא שלי בתוך קבר נחה לה ...מתלאות החיים שעברה...מהמחלות שליוו אותה....עכשיו אני מתנחם שהיא נחה..אמרתי לה כמה דברים לא יפים לפני מותה מרוב כעס..שחלתה ואני מצטער על כך-דווקא הרגעים הטראומתיים נשארו אצלי בזכרון הכי חזק....וזה מאוד קשה לאן נעלמו על הרגעים היפים של החיוכים? (אני מתכוון לכתוב על הנושא הזה בקרוב בהרחבה על מה שאמרתי) אבל אני מרגיש שאני בתוך כלוב...לא יכול לצאת מהעולם הזה ....חייב כל הזמן להוכיח את עצמי שאני שווה משהו... לעבוד לעבוד..לרוץ..לרוץ...להתסער על הכלום הבא....כל הזמן חי במחזורים ....ומתעייף ומתעייף וזה הכי קשה... אני שואל את עצמי... החיים כל כך מעייפים ומייסרים ...אז למה אני צריך את זה?....אני רוצה לישון קצת..קצת יותר..כל בוקר...אבל אם לא אלך לעבוד יצביעו עליי... כמו שעשו לי...בטלן..חסר חיים..מי שלא עובד מת....אני פשוט מרגיש שאיין טעם בכל הניסיונות האלו להחיות את עצמי...כי אני מרגיש שאיין טעם לחיי הם רייקים וריקניים....מה זה כל השטויות מסביב מול המוות הגדול והנורא שחוויתי לא מזמן ...הכל מתגמד... ואני מרגיש שאני כלוא פה בעולם הזה ....בפלנטה הזו..ביקום הזה.....עד שאמות מוות כלשהו שלא באשמתי... או זיקנה....או תאונה...או פיגוע....או הנורא מכל: שגופי יבגוד בי...שאיזה חלק יתקלקל.... זה דבר שגורם לי גם לחרדה שלי לשלוט עליי..... פתאום אני שומע על בן אדם שהיה בריא רוב חייו עד גיל מסויים ופתאום הכבד, הכלייה, הריאות, הלב, או כל חלק חשוב אחר הפסיק להיות אצלו תקין... והוא מחכה להשתלה של האיבר הפגום .....וזה דבר נורא ואיום גם הציפייה...כל החרדות של ישאר חי או לא... או מריח את ריח המוות מתקרב אליו והוא מת מפחד.... וגם אני נורא חרד מיזה כל הזמן..... מה יהיה אם בריאותי תתקלקל....לא מספיק כל הגרעונות שיש לי....מה יהיה אם אני אהיה חולה...(בלי אמא שלי לידי בטח אמות קודם משברון לב) אני חושב על זה כי....אני לוקח כדורים ...שכתוב בהם שצריך מדי פעם לעשות בדיקות לראות אייך החומרים משפיעים על הכבד.... וזה נורא מפחיד אותי לחיות בחששות...שמשהו רע קורה אצלי בגוף ואני לא יודע עד שיהיה מאוחר.... אולי הרופאים מסתירים מאנשים שנוטלים כדורי הרגעה ...מסתירים מהם מידע שזה הורס להם ...חלקים חשובים בגוף...הכבד...או משהו אחר ש"מתעסק" עם החלפת הדם בגוף.... אמא שלי איננה איין לי ממי לקבל חיזוק בקשר לכרטיס שנעלם לי היום במכונה.... לפני שכתבתי את הדברים הללו פה בכיתי.... ישבתי ובכיתי....שמעתי את השיר "שיר עצוב"....והמילים : תודה שראית אייך כאב לי.... הביאו אותי לבכי תמרורים חזק.. כי אני נזכר אייך אמא שלי חיה בשבילי.... היא לא יצאה לבלות בכלל היה לה טוב לראות אותי כל יום וזהו זה היה השמחה שלה....היא לא הייתה צריכה בילויים.... אני פשוט מתגעגע אליה....החוסר שלה בבית ובחיים שלי חזק כל כך.... אני צריך חיבוק שהכל יהיה בסדר.... לא יכול להירגע בלי הלחיצת יד שלה......ואיין לי למי לפנות או להתקשר.... אולי לעובדת סוצאלית שלי....לא..אסור לי ...מותר רק בשעות הפגישה שלנו.... אולי לדודה שלי...לא לא...לא נעים לי להטריד אותה...חוץ מיזה לא סיפרתי לה באמת מה קורה איתי..... אי אפשר מעכשיו להתחיל לדבר.... עכשיו אולי לחונך שלי...ניסיתי....הוא היה עסוק...בעבודה....אחרת... אולי לער"ן .....קשה להסביר בקצרה כל מה שקורה לי...ובטלפון אני תמיד מתרגש ומתבלבל....וזה מאוד קר...תמיד יש להם אותם הצעות.. ולאבא שלי בטח שלא...כי הוא מאוד לא רגיש.... אז אני מוציא הכל פה הכי אחרי בכי....פשוט שכבתי במיטה והתחלתי להתפטל ולבכות.... שמתי יד על העיניים ועל הפנים כי ניסיתי לנחם את עצמי..... מישהו לפחות יכול להרגיע אותי לגביי הכרטיס אשראי שלי?... כרגע זה מאוד מטריד אותי תודה ישראל
ישראל, אני מצטערת שאני עונה לך רק עכשיו, פשוט התחברתי לאינטרנט רק לפני 10 דק' בערך... טוב כדי להרגיע אותך, דבר ראשון- אל תדאג לגבי הכרטיס אשראי שלך, ב-א-מ-ת אף אחד לא ישתמש לך בו. זה קרה גם לי ולעוד המון אנשים, ברגע שמקישים מס' שגוי כמה פעמים הכרטיס נבלע (מחשש שהכרטיס אכן נגנב וכך מי שגנב את הכרטיס לא יוכל להשתמש בו), אבל לך אין מה לדאוג כי הכרטיס שלך :-) ואתה יכול להתקשר מחר בבוקר, הם עובדים גם ביום שישי... עכשיו לגבי הבעיה השנייה- ייסורי המצפון, זה כ"כ מוכר לי. כן, גם אני חוויתי מוות של אדם קרוב שהתייחסתי אליו מגעיל קרוב מאוד לזמן מותו ועד היום אני אכולה רגשות אשמה. אבל ככל שאני מדברת על זה יותר, אני חשה הקלה. אז אולי תעלה את זה בפגישה הבאה עם העובדת הסוציאלית? אני מצטערת שאף אחד לא היה כאן מקודם בכדי להיות לך אוזן קשבת, מישהו שינחם... אני מקווה שעכשיו אתה מרגיש יותר טוב, שהבכי קצת נרגע...לפעמים זה משחרר מאוד, את כל המחשבות, המתחים, זה טוב לבכות לפעמים כזה בכי טוב. ולגבי החשש שלך ממחלות- למה שלא תלך לבדיקות תקופתיות? זה יכול מאוד להרגיע אותך...ותראה שאתה חושש לחינם. אז מקווה שעכשיו אתה מרגיש יותר טוב, ומחכה לתשובה ביי
שלום לין! מה שלומך?...מתוקה... אני מצטער לשמוע שהיה לך דברים לא יפים עם מישהו שאהבת ...לפני מותו... בא לך לספר לי מי זה היה ומה היחוס שלך אליו?. אני בהחלט יעלה את זה בקרוב עם העו"ס שלי.... נדבר על התחושות של מה עשיתי לפני הפרידה הכואבת.... הכרטיס שלי נבלע בכספומט בקניון! ולא מחוץ לבנק שלי....(לא בקיר החיצוני של הבנק) לכן זה מה שנראה לי מפחיד! שהוא שמה...איפה שמסתובבים מלא אנשים! אני מקווה שזה שמוציא את הכרטיסים ישמור עליו טוב.... ושהוא איש הגון וישר.... אני מנסה לא לתת לזה להשפיע עליי....אם כי לא תמיד זה עובד... אני עושה דברים שעושים לי טוב כדי שאשכח! אני מרבה לשתות ספרינג קר, היום דפקתי שינה טובה של כמה שעות, ובבוקר התקלחתי ויצאתי לטייל עם בגדים חדשים שקניתי לא מזמן, יצאתי להתאוורר! אחרי שאני אגמור לכתוב לך אני בטח אשמע איזה תקליט טוב אני פשוט בולע כדור הרגעה אחד כל יום וזהו מקווה לטוב שזה לא עושה נזקים! ומשתדל שלא לשאול שאלות כתבתי דברים קשים -אני תמיד כותב רק שאני מרגיע רע מאוד זה נותן לי את ה"כח" לכתוב אני מודה לך שאת איתי פה! בברכה ישראל! סוף שבוע טוב!
ישראל שלום קודם כל הכרטיס שמור במקום בטוח ואף אחד לא ישתמש בו. תוכל לקבל אותו חזרה בסניף שלך. קשה לשמוע כמה אתה סובל ועד כמה אתה מרגיש בודד וללא תמיכה. הדגשתי מספר פעמים בהודעות בעבר שחשוב שתהיה לך כתובת מקצועית ו/או תומכת אליה תוכל לפנות, אני מתאר לעצמי שאין משהו שנותן פתרון מיידי ומוחלט. אני מקווה שתתאושש מהר ותחזור לשגרה. סוף שבוע מוצלח ד"ר אורן קפלן
שלום ..מודה לך שענית לי! אז זהו איין לי כתובת מקצועית....ברוב הזמן אולי שיחה של שעה בשבוע ואיין לי אפשרות יותר! וזה נורא מקשה כדי לקרוא מה שמפחיד אותי יותר בקטע עם הכספומט תקרא בבקשה מה שכתבתי ללין! אוקיי?..תודה! אני משתדל להתאושש ולא לחשוב על זה יותר מדיי שלך ישראל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
