בעירה

בן 23, בימים האחרונים אני חש פיסית את כל התסמינים של חרדה - "טיקים", זרמים בכפות הידיים וכפות הרגליים, הרגשות חום בגוף מדי פעם, הזעה בכפות הידיים, לעתים רחוקות גם מעין החסרת פעימה, חוסר סבלנות, וחוסר יכולת להתרכז. אני משתדל להירגע ואפילו ממשיך ללכת לאוניברסיטה(אני סטודנט) אך מתקשה מאוד להתרכז. פניתי לרופא המשפחה והוא נתן לי תרופת אלפרליד 0.25 מ"ג לקחת פעם ביום. אך אני שם לב שזה עוזר רק במקצת. אין לי מחשבות רעות רק הרגשת לחץ. אודה לך אם תייעץ לי איך לחזור שוב לעניינים. תודה.

יוסי שלום אני לא בטוח שרופא המשפחה הוא הכתובת המתאימה במקרה זה. תיאורך מזמין שני כיוונים, האחד רפואי, והשני פסיכולוגי בכיוון של התקפי חרדה כפי שציינת. האם סבלת מסימפטומים כאלה בעבר? האם יש גורם לחץ ספציפי אליו את מקשר את התופעות? במידה והם מופיעים בפעם הראשונה רצוי לערוך את הבדיקות הרפואיות המתאימות כדי לשלול בעיה רפואית. כדאי להתיעץ בין היתר עם נוירולוג. מאחר ואתה סטודנט תוכל לפנות לשירותי הייעוץ של המוסד בו אתה לומד. לכל המוסדות האקדמים בארץ יש שירות פסיכולוגי או גורם חליפי אליו מפנים את הסטודנטים. במידה והבעיה היא אכן התקפי חרדה ומצבם חריף כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולשקול לקיחת תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב תיאור קצר של הטיפולים המקובלים בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן