איך למצוא אהבה?

שלום לא יודעת איך להתחיל... לא באמת מאמינה שתוכל לפתור לי את הבעיה אבל אני כל כך מיואשת... אני בת 25 ומעולם לא היתה לי אהבה. אני רומנטיקנית, אני אדם חם שאוהב להעניק ולפנק את מי שאני אוהבת, אני חושבת שאני די טובה ובעלת לב רחום. אני לומדת מקצוע יוקרתי, אני נראית טוב, באמת יפה, . ובכל זאת - אף פעם לא זכיתי לאהוב ולהיות נאהבת. בגיל 21 ויתרתי על החלומות הרומנטיים היפים ואיבדתי את בתולי לידיד קרוב. זה נמשך שנה וחצי של קשר חלקי וכביכול רק מיני ונגמר בשברון לב קשה מצידי, אך במידה רבה באשמתי על שלא נתתי צ'אנס לקשר להיות יותר, כי חשבתי שהוא לא "בן אדם", לא מישהו שאפשר לבטוח בו ושבאמת יודע להיות חבר. ואכן, הוא מתקפל ונעלם לחבריו תמיד כשהם הכי צריכים אותו, ואני לא היחידה שאומרת את זה. בכל מקרה, זה עבר וכיום אנחנו לא בקשר. אני יודעת שאני בררנית מאוד, מגיל 16 ועד היום יצאתי עם מעל 40 בחורים, רובם בליינד דייטס, כשלרוב זה נמשך בדיוק פגישה אחת או שתיים ואין למעשה כלום. ארבעה או חמישה שכן רציתי לא רצו אותי. עם שניים היה רומן קצרצר של שבועיים ושל חודש, האחד פשוט לא התאים לי, בשני התאהבתי אבל הוא היה מתוסבך מאוד וסיים את זה בתרוצים ובהתחמקות ממני, ניסיתי לשכנע אותו לתת צ'אנס, הוא כביכול הסכים אבל למעשה ניתק קשר בלי לטרוח אפילו להגיד לי שזה נגמר. פשוט הפסיק להתקשר, ואני לא רדפתי אחריו כמובן. לא יודעת מה גורם לקשיים כאלו אצלי. יש לי חברים, אני מנהלת חיים כביכול נורמאליים, מצליחה בלימודים וכו. כשאני כבר רוצה מישהו אני מאוד אמיצה ומעיזה להתחיל איתו, אם הוא לא מבין רמיזות אני בפרוש מעיזה לתת טלפון או להציע לו להפגש... ולפעמים הם מסכימים אבל תמיד זה לא עובד. כשמישהו כבר מפלרטט איתי - הוא בדרך כלל לא יממש את זה, כך למשל מישהו שהתחיל איתי וממש התאהבתי בו ובבת אחת הפסיק להתיחס אלי. לבסוף העזתי לשאול אותו מה קרה והוא סיפר שיש לו ילד והוא פנוי לקשר וכו' וכו'. (הוא לא היה נשוי). אז מדוע הוא חיזר אחרי לפני כן? אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים ולמרות שמצאנו דברים שנוגעים לבעיה, עדיין גם אני וגם הפסיכולוגית בדיעה שבעצם אין סיבה מספיק טובה לזה שאני לבד. אני לא אדם לא נעים. אני לא מכוערת. אני לא טפשה. אני לא משעממת... והתסבוכים שהיו בתת מודע ואלו שעדיין שם לא מספיקים להסביר את הבעיה. כן, יש איזשהו פחד מגברים שקשור בתקיפה מינית שחוויתי בילדות. אך בכל זאת התאהבתי בגברים והיו לי מערכות יחסים מיניות עם שלושה. יש בעיות בקשר עם ההורים, פחד מנטישה, תחושת הזנחה, אולם כל זה לא מספיק להסביר ועבדתי על זה כל כך הרבה בטיפול... שגם אני וגם הפסיכולוגית שהיא אגב פסיכאנליטיקאית מוכרת וטובה, די מסכימות שזה מתמצה בסופו של דבר באופי בררני ובמזל רע מאוד. אז מה - לקוות למזל ואו שזה קרה או שלא? ומדוע זוגיות נראת לי כמו זכיה בלוטו (ואם היו נותנים לי לבחור בין לזכות בלוטו ללמצוא את בן זוגי לחיים, הייתי בוחרת באפשרות השניה בלי לחשוב פעמיים!) וכן אני בררנית. אינני יוכלה לשנות זאת. בכל פעם שניסיתי להשקיט את הביקורת בתוכי ולהתעלם ממה שהאינטואיציה החזקה מאוד שלי אמרה, נכוותי קשות מגבר שהייתי צריכה להקשיב להזהרה שבי ולראות מראש שאין טעם להתקרב אליו. כמו כן, אינני מסוגלת להיות עם גבר שאינו חכם מאוד, משכיל, מעניין, שהוא אדם טוב ומתחשב ורגיש ושיש לי איזשהי משיכה פיזית מינימלית אליו וכו. ומה לעשות שרוב אלו שיצאתי איתם לא עמדו בקריטריונים הללו? זה נשמע כאילו אני מחפשת שלמות, ולא כך הוא. אני דורשת המון, זה נכון, אם לרצות אדם איכותי ונבון זה המון, אך כשמישהו מוצא חן בעיני, ארצה אותו ואוהב אותו עם המגרעות ועם החולשות שלו. זה כבר קרה, ואפילו הייתי סלחנית וותרנית מידי...מבינה מידי...ותמיד כשאני כבר רוצה ואוהבת או כמעט אוהבת, הבחור בסוף לא ירצה אותי. אינני יודעת מה הסיבה שאיני מוצאת. אני כל כך נואשת וכל כך סובלת מזה כבר. האם זה יותר מידי לבקש מהחיים? לאהוב ולהיות נאהבת? להיות מסוגלת לנהל חיים נורמאלים - לחיות עם בן זוג, לישון עם מישהו בלילה, שיהיה לי חבר אינטימי וקרוב להתמך בו ולתמוך בו? אינני יודעת איך אוכל לסבול את חיי אם זה ימשיך ככה, ללא בן זוג, ללא חיי מין, ללא ילדים משלי... ואני משתוקקת לילדים. ואני אשה יצרית שזקוקה למין יודעת להנות מזה וגם אוהבת להעניק הנאה לבן הזוג במין, אך נדיר מאוד שאני רוצה מישהו...ורוב הזמן יוצא שאני מתנזרת. אני לא מבינה למה אני לא מסוגלת. אנשים הרבה יותר מתוסבכים ממני מוצאים... בחורות שבעיני הן מכשפות שתלטניות ואנוכיות מוצאות את הטובים שבבחורים שמעריצים אותן...ואני, שכל כך יודעת לאהוב ולהתחשב ולתת, שחושבת שאני מספיק בשלה לנהל מערכת יחסים יציבה וטובה (וכן, יודעת גם לצפות לקבל ולא רק מקריבה את עצמי...למרות שבסופו של דבר אני חסרת בטחון. כן, אני חסרת בטחון, למרות המעלות שידעתי למנות לגבי עצמי). למה אני לא יכולה שיהיה לי מישהו שיאהב אותי ושאני אותו? שיתן לי הרגשה שאני רצויה ונאהבת ואני אוכל לנסות לעשותו מאושר? אני רואה את החברות מסביב נישאות, חלקן כבר בהריון וכל כך קשה לי עם זה. ללכת לטיפול היה גלגל ההצלה האחרון שיכלתי לחשוב עליו. אני עייפה מלהילחם בזה, עייפה מלהתאכזב, עייפה מלצאת לעוד פגישה שנראית בדיוק כמו הקודמת ולספר שוב ושוב על עצמי. אני שחוקה. אני כואבת. אני בודדה. קר לי בנשמה. איךיוצאים מזה? האם יש לך רעיון? מה לא בסדר בי? מה אני עושה לא בסדר? האם זה רק מזל רע? ואל תגיד שזה ענין של לחכות שיופיע האיש הנכון... אני עלולה לחכות לשווא לנצח! איזה גורל נורא זה יהיה. כבר הגעתי למצב שנכנסתי לדכאון מאג'ורי והתחלתי גם לקחת אנטי-דפרסנטיים, שעוזרים, אך לא מספיק. עדיין יש רגעי שבירה. כל כך קשה לבד. כל כך מתסכל ומיאש להתאכזב או להפגע כל פעם מחדש. כל כך קשה לראות את כולם חיים חיים נורמאלים, מתחתנים, יולדים, נאהבים, בשעה שהחיים פוסחים על פני ואני לבד. הולכת לחתונות של חברים לבד. הולכת לישון לבד. אף חלום ואף צורך אנושי שלי לא מתגשם ולא מסופק. זה נורא לחיות ככה! וכל פעם שאני מצליחה איכשהו להיות אופטימית ויוצאת עם מישהו ולפעמים אפיל ומקווה שזה יעבוד וכמעט מאמינה שזה יעבוד - תמיד המציאות טופחת על פני. הדברים האנושיים הבסיסיים הללו, שלי נראים כמו הורודים בחלומות, אני לא זוכה שיהיו שלי. ואני יודעת שזה לא באמת חלום ורוד ושיש קשיים וכאבים ואכזבות גם בקשר. אבל אני מוכנה להתמודד עם זה ואברך על הקשיים האלו, ורק לא לסבול את הריק של הבדידות המסוייטת. אני מנסה, אני יוצאת, אני חיה בגוש דן וניסיתי הכל - פבים, דיסקוטקים, לשבת בבתי קפה... פגישות עיוורות ו... כלום! בבקשה, האם תוכל לעזור לי? וסליחה על אורכו של המכתב.

אם זה עוזר. . . את נשמעת מקסימה וחכמה. התאהבתי. זוגיות מאושרת היא אפילו פחות שכיחה מזכייה בלוטו - את רואה הרבה זוגות שכ א י ל ו מאושרים. אם תתפשרי- אז לא תהיה לך בעיה להיות :נשואה ולא מאושרת ובהריון כמו שאר חברותייך. לעומת זאת אני כן הייתי ממליץ לך לחוות את החיים יותר . זה אומר לצאת ליותר דייטים ל ל א כוונת נישואין מראש! רק בשביל הכיף "להשתמש בגברים" ולזרוק אותם. זה יתן לך פרספקטיבה שונה על כל התחום ועל הגברים. ובו בזמן את לא תפחידי אותם עם הרצינות שלך (כך אני "מריח" ממך). אז יבוא קשר ספונטאני יותר וטיבעי. כך גם לאחר שתנשאי, לא תרגישי תחושת אכזבה מבעלך "שתפילי" עליו בכל מקרה. דוד.

שלום קראתי בעיון את הודעתך וניסיתי לחשוב איך אוכל להגיב ולעזור לך. משפט הפתיחה שלך נכון, אין סיכוי שאפתור את החידה בתשובתי, וזאת הבנתי ככל שהמשכתי לקרוא. את נמצאת בטיפול מזה זמן אצל פסיכולוגית מנוסה שמכירה אותך באופן אישי, כך שבאופן טבעי כפסיכולוג שלא מכיר אותך כלל באמת קשה לתת ממש פיתרון לנושא שתופס מקום כל כך מרכזי בחייך. אני יכול לשקף לך כמה דברים שבולטים לי מפנייתך ואולי בזה אוכל לעזור במשהו. ראשית, העיסוק האינטנסיבי שלך בנושא הזוגיות. מובן שזוגיות היא דבר חשוב ומרכזי בחיים. את מתארת שיצאת עד היום עם יותר מ 40 גברים, כך שיש לך יכולת לפגוש בני זוג פונטציאליים ומן הסתם יתכן שאחד מהם יתאים. אני לא ארחיב על השיטות הטכניות להיכרות כיוון שאת מכירה אותן בוודאי, בהערת אגב אציין שהאינטרנט ומאגרי מידע אקדמאים להיכרות הם שיטות חדשניות יחסית ומהשמועות הן יעילות יותר משיטות הבליינד דייט המסורתיות, אבל אם אני חוזר לעניין עצמו, אני צופה שאם תפגשי אחד שמאוד מתאים את תהיי כל כך בלחץ לגבי זה שהקשר יחזיק ולא יתפרק שאני לא בטוח שתוכלי ממש להתמודד איתו ולהיות בו. תגובתך לזוגיות דומה לאדם ששכח שם של מישהו ומנסה בכוח להיזכר בשם. אין כל סיכוי להצליח בכוח. אם הוא פונה לעיסוקיו פתאום השם צץ באופן ספונטני. באותו אופן אם תוכלי להשקיע עצמך בפיתוח מקצועי ואישי ותצליחי בדרך כלשהי להפחית את עוצמת הלחץ מנושא הזוגיות, יש סיכוי טוב יותר להצליח. את עדיין צעירה למדי ונראה לי שרמת הלחץ שלך והעיסוק האינטנסיבי בנושא הם חלק מהבעיה. דבר נוסף, הדגשת כמה פעמים שאת לא מחפשת בן זוג מושלם אבל שאת בררנית. זו לא בושה להיות בעלת דרישות גבוהות ולא להתפשר, זה לגיטימי לחלוטין. אבל את צריכה לקבל את זה שבמידה מסויימת את כן מחפשת שלמות. החיפוש לשלמות בך, בבן זוגך וכנראה באורח החיים שלך באופן כללי הוא מקור מוכר ומקובל ללחץ והוא כנראה הסיבה שנזקקת לטיפול התרופתי, ולא אי מציאת בן הזוג. אם היית מצליחה לשנות את דפוסי הלחץ בחייך ובחשיבתך איכות חייך היתה משתפרת, עם ובלי בן זוג. לפי האופן שאת מתארת את עצמך את תמצאי לבסוף בן זוג. השאלה הגדולה היא איך תחיי איתו ואיך תהיה איכות חייך באופן כללי. מרכיב הלחץ ודפוסי החשיבה משפיעים על כל דבר ועלולים להשפיע על איכות חייך גם אחרי מציאת בן זוג. דבר אחרון, את מתארת בן זוג שהפסיק להתקשר ואת "לא רדפת אחריו כמובן". ה"כמובן" הזה אינו מובן מאליו ומייצג צורת חשיבה מסויימת ששווה לחשוב עליה. אני לא מתייחס להיבט הטכני של תגובתך, כלומר, יתכן בהחלט שהיה נכון לא להתקשר, אבל הוא מספר בוודאי משהו על האינטראקציה שאת מחפשת בשלבים הראשונים של הקשר. כמובן שאת העבודה רצוי לעשות במסגרת הטיפולית ופורום הפסיכולוגיה יכול לתת מקסימום נתיב נוסף לחשיבה ופעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי מילים להודות לשניכם, ד"ר קפלן ודוד על התגובה והזמן שהשקעתם לענות לי. אמנם פתרון קסמים אין, וגם אם בסתר ליבי קיוויתי לכזה, בכל זאת לא באמת ציפיתי שיהיה, אבל בכל זאת נתתם לי כיוון למחשבה ויותר מהכל קצת עידוד וכוח. תודה.