לפסיכולוגים/פסיכיאטרים של האתר

שלום שמי יונתן ואני בן 23 . הייתי אצל פסיכאטר והוא אמר שאני לא החלטי . ממה זה יכול לנבוע ? והם הפרעות כמו o.c.d או דיכאון נגרמות כתוצאה מרצונו של האדם להקל על עצמו ונצל את האחרים ? אני לומד קורס שנקרא פסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה ושם נאמר שרק כאשר האדם במצב רוח טוב הוא מסוגל להתמודד עם מידע שלילי לגביו . ולכן אני שואל כי נדמה לי שאני מנצל את הסביבה שלי לצורך קבלת רחמים עצמיים . ושהדיכאון שלי נובע מחוסר רצון לקחת אחריות על מעשיי ולהתמודד עם ההשלכות שלהם . האם שי תופעה כזו שנקראת " שהאדם בכוונה עושה את עצמו חולה"? תודה על עזרתכם מקווה להגיע לאמת יונתן

לילה טוב יונתן אמנם אני לא פסיכולוגית אבל.... פסיכולוג אמר לך שאתה לא החלטי. הוא פרט בפניך למה? מה הביא אותו להגיד דבר כזה? חוסר החלטיות יכול לנבוע ממגוון סיבות: יכול להיות שהורגלת בילדותך שאנשים אחרים בעלי סמכות עושים החלטות עבורך וכיום נוח לך "להיתלות" בהחלטות שלהם, או שאולי אתה לא מרגיש מספיק ביטחון להחליט החלטות בעצמך, מפחד תמיד שמה שלא תחליט - היית צריך להחליט אחרת ואז היית באמת מאושר...the road not taken דיכאון הוא בעצם חוסר אונים, אין מה לעשות מכאן, שום דבר לא יעזור. בעוד OCD זו חזרה כפייתית על פעולה מסוימת שנותנת לך ביטחון כלשהו בעשייתה. אדם עם OCD בורח בד"כ לפעולה כזו כאשר הוא מרגיש לא בטוח. הסיבה בעצם, לדעתי, שאדם יכול לקבל ביקורת על מעשיו כשהוא מרגיש טוב תלויה בעובדה שאדם נעלב כאשר "פוגעים לו בנקודות רגישות", כשמשמיעים לו משהו שהוא לא בהכרח רוצה לשמוע (אבל בדיעבד חייב). כאשר הוא במצב רוח שלילי ועוד נותנים לו שלילי הוא לא מסוגל לקבל את זה. תופעה שאדם גורם לעצמו מחלה נקראת - אם אני לא טועה - "תסמונת מינכאהוזן". התסמונת הזו באה מרצון לתשומת לב. גם הרצון שלך לרחמים מצד הסביבה באה מתוך רצון לתשומת לב - "אני מסכן, תחבקו אותי". עצם זה שאתה מבקש מאחרים להחליט עבורך זה עוד נקודה שבה אתה בעצם מראה לסביבה "אני מסכן". זו דרישה לתשומת לב. אם זה ניצול אחרים? לא הייתי קוראת לזה ככה. אם לסכם את כל התורה על רגל אחת, מי שבידו האחריות היא אך ורק אתה. למרות שאתה בעצם מנסה "להלביש" על אחרים את האחריות באמצעות החלטות עבורך, ולמרות שכמו שאתה אומר אתה נמנע מלקחת אחריות על מעשיך שלך והתוצאות שלהם - בסופו של דבר תצטרך להתמודד מולם, כי אין דרך אחרת אז יונתן, קח את עצמך בידיים ותבין שביד שלך השרביט לחיים של מלך.... בהצלחה

שלום רב, ראשית, אני מתייחס לשאלתך הראשונה, על חוסר החלטנות: הורים שלא איפשרו חופש החלטה, או תכונה אישיותית של העדר ביטחון עצמי - הם הגורמים השכיחים. אפשר בהחלט לפתח דפוסי התנהגות יותר החלטניים ואסרטיביים, באמצעות יעוץ אישי מתאים והבניית דרכי התנסות מוצלחת במטלות חיים שונות. כעת אני מתייחס לשאלתך בסוף המסר שלך: אם הבנתי נכון, אתה מתייחס למה שנקרא בספרים: "חוסר ישע נלמד", דהיינו תפיסה עצמית התחלתית של תבוסתנות, שמסתמכת על ארועים קודמים, ומשפיעה על מידת האנרגייה שהפרט יפנה לארועים חדשים. כשאין לפרט תחושת סיכוי, יש תופעה של תלות או חיפוש רחמים. לפעמים יש נטייה לאפתיות, וויתור על התמודדות. גם תכונה שכזו ניתנת לשינוי, בתהליך שדיברתי עליןו למעלה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום יונתן, א. לגבי חוסר ההחלטיות - תלוי באיזו רמה של התופעה מדובר: האם אינך יכול להחליט על דברים "קטנים" יחסית או על דברים משמעותיים יותר? אם, למשל, אתה מתלבט שעות איזו חולצה ללבוש כל יום מחדש והדבר גוזל חלק ניכר מהאנרגייה והזמן שלך, זה בהחלט יכול להיות OCD. לעומת זאת, דווקא גברים נוטים "לחתוך" דברים מהר מתוך לחץ חברתי, היכן שיש בהחלט מקום להתלבטות לגיטימית, שנשים למשל מרשות לעצמן. שתי התופעות אינן משקפות בהכרח חוסר ביטחון. במקרה של OCD השורשים עמוקים יותר והטיפול היעיל ביותר הוא קודם כל טיפול תרופתי ע"י תרופות מסוג SSRI. ב. לגבי דיכאון - לא הייתי אומר שאדם בדיכאון עושה את עצמו חולה (יש סינדרום כזה אך הוא אינו קשור לדיכאון), אלא שאדם יכול לצבור "רווחים מישניים" מדיכאונו, דהיינו, לזכות לחיזוקים חיוביים מישניים מסביבתו (מה שאתה קורא בגדול "רחמים") ועם הזמן, באופן מישני לדיכאון, נוצרת אסוציאציה בין החיזוק החיובי וההתנהגות הדיכאונית. מתיאוריך לגבי שתי התופעות הנ"ל ומנטייתך להאשים את עצמך, הייתי מציע להתחיל טיפול תרופתי ב-SSRI שהוא יעיל הן נגד דיכאון והן נגד OCD באופן מסודר אצל פסיכיאטר ובמקביל טיפול פסיכותרפויטי (ע"י שיחות). השילוב בין השניים יעיל במיוחד נגד דיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין