שאלה לד"ר קפלן

שלום אני סובלת מזה כ-10 שנים ממתחים וחרדות לפעמים יותר ולפעמים פחות. רק לפני כ-3 שנים הסכמתי לטיפול תרופתי +פסיכולוגי שעזר לי (סרוקסט+לניטין). הטיפול נמשך כשנה ולאחר מכן נכנסתי להריון וילדתי והכל בסדר רק שלפעמים אני נתקלת במצבים לחוצים במיוחד ובמתחים (זה האופי שלי אין מה לעשות). רק כנראה שמתח מתמשך שובר אותי ואז אני לוקחת כדור הרגעה (לניטין 3 מ"ג) לפעמים אחד עוזר לפעמים אני נאלצת לקחת כמה ימים ברציפות ואז המצב מתאזן. האם זה בסדר או שאני מכורה לכדורים. יש לציין שאני ממש נלחמת בכדורים ואם אני לוקחת את הכדור סימן שהמצב באמת זוועה! האם זה פתרון טוב ??? תודה וסליחה על האריכות

ריבוי המיכליות הזה מתחיל להדאיג. בסוף אני אשנה את השם שנתנו לי הוריי, מולידיי, יקיריי.

מיכל יקרה אני חושבת שהחלטתי להשתמש בשם אחר. ריבוי המיכליות מקשה ומסבך, ומבלבל את המשתתפים. אכתוב על כך בפורום. להתראות מיכל +40

מיכל שלום על המרכיב התרופתי בשאלה כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. בכל מקרה, לגבי ההיבט הפסיכולוגי, נשמע שהצלחת להתגבר על החרדות בעבר וטבען של חרדות שהן עלולות להופיע שוב אחת לכמה זמן. השאלה היא האם המצב כיום דורש טיפול, אולי אפילו לתקופה קצרה כדי לחזק את יכולתך להתמודד עם החרדות כמו בעבר. יתכן שכדאי לפנות למספר פגישות שכן אינני רואה סיבה לסבול, ובעיקר להרגיש שאת מאבדת שליטה במצב. אני מצרף הסבר על הטיפול בחרדה. את בוודאי יודעת את הדברים, אבל אולי כדאי לחשוב עליהם בשנית. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן