זקוקה למענה דחוף !

שלום ! אחי, נער בן 14, שוהה במחלקה לנוער באחד מבתי החולים מזה 3 שבועות. לפי אבחנת הרופאים במקום, אחי אינו סובל מבעיה נפשית כלשהי והסיבה להשארותו במחלקה היא ממשבר שעבר וזאת עקב מערכת משפחתית לא תקינה ( הוריי גרושים, אין דמות גברית וכיו"ב ). לאור בחינות שעבר במחלקה אחי אובחן כילד חריף מאוד שכלית ובעל הגיון בריא וידע רב ( בביה"ס הוגדר כילד מחונן ומצטיין ). במהלך 3 השבועות שחלפו אחי עובר כל יום פעילויות וטיפולים שלהם וכמו כן אנו כמשפחה באים לפגישות עם פסיכותרפיסטית. נותנים לו גם פבוקסיל במינון נמוך כיוון שלפי דעתם הוא ברמה מסויימת של חרדה. סופ"ש האחרון הוא שוחרר לראשונה הביתה מאז תחילת האשפוז. כשהגענו הביתה הוא התחיל להתפרץ על כי הפכו לו את הסדר בחדר וכעס אם העירו לו דברים מסויימים וחזר ואמר שהוא למחלקה לא חוזר. למחרת כשהגיע הזמן לחזור שוחחנו עמו ונוכחנו לדעת שאכן הוא יודע שעובר עליו משהו ושהוא יודע שהוא זקוק להמשך שיחות אך הוא ביקש שנאפשר לו להגיע כל ערב הביתה. אמרנו לו שאפשר לבקש אופציה כזו אך זה תלוי בדעת הרופאים. כל הדרך הוא ניסה לסחוט מאיתנו הבטחה כזו אך אמרנו לו שנעשה כל שביכולתנו אך שזה תלוי ברופאים. כשהגענו הרופא המטפל בו ישירות לא היה תורן ואמרו לנו שרק למחרת ניתן יהיה לשוחח עמו. אחי בכה והתפרץ ( כי טען שהבטחנו לו ) והאחיות הוציאו אותנו החוצה. למחרת קיימנו שיחה עם מנהל המחלקה והרופא המטפל באחי ישירות והם אמרו לנו שלפי דעתם אין לאחי כל סיכוי לחזור למסלול רגיל באשפוז יום וכי יש צורך בטיפול אינטנסיבי. הם כינו את אחי ילד אורגני - מה המשמעות ? גם כיוון שהוא יודע להערים עליהם ולהשתמש במניפולציות לטובתו וכיוון שאחי בגד באמונתם בו ( שכן הם נתנו לו לצאת הביתה בסופ"ש והוא לא רצה לחזור ) הם לא ייתנו לנו ,המשפחה לבקר או לדבר או לשוחח עמו בטלפון עד להוראה חדשה מהם- בקיצור ניתוק מוחלט. בשיחה טיפולית שערכה הפסיכותרפיסטית עם הוריי, אחי גם כן היה נוכח והפסיכוטרפיסטית אילצה את אמי לומר כי היא מעוניינת שאחי יישאר במחלקה ולמרות שהיא יכולה לחתום ולהוציאו היא לא תעשה כך. אמי היתה בהלם מהצורה שבה הוצגה השאלה הזו ועוד לפני אחי ואמרה שלפי דעת הרופאים עליה להשאירו במחלקה. הפסיכוטרפיסטית התעקשה להדגיש לאחי שההורים שלו הם הקובעים והם מחליטים להשאירו במחלקה . כתגובה אחי בכה ואמר להם שהוא לא ישכח זאת לעולם ולא יסלח להם ואז הם הוציאו אותו. שאלתי האם המדיניות הזו שבה נוקטים במחלקה לא קשה מדי עבורו והאם זו באמת הדרך הטובה ביותר עבורו ? כמו כן האם הסיטואציה שבה העמידו את הוריי נכונה עבור אחי ולא יכולה לפגוע בו ?אציין כי המצב אליו נקלע אחי קרה בחודשיים האחרונים ולפני כן היה ילד רגוע אחראי מאוד יוזם בוגר וכבר ציינתי , ילד מבריק מאוד. אנא עזרו לי! לא עובר יום מבלי שהמחשבות הללו יטרידו אותי ואינני יודעת מה לעשות... תודה מראש ומקווה לשמוע מכם במהרה ... האחות המודאגת.

האינפורמציה שאת נותנת מבולבלת מרגישים את המועקה והדאגה שלך הרושם הוא של בעיה ביחסים רופא-חולה אתם אמורים להיות שותפים בהחלטות הטיפוליות ואתם זכאים לקל ההסברים לגבי מצבו ילד אורגני זה לא אבחנה מוכרת - אתם זכאים לקבל הסבר מה פירוש המילה ומה היא האבחנה משתמשים במונח אורגני לאמר שיש נזק מוחי כגון פיגור חס-וחלילה גידול אחות מודאגת - פני יחד עם אמא ואבא לפגישה עם הרופא המטפל ואל תצאו מהחדר שלו עד שלא תקבלו תשובות לכל השאלות- אתם חייבים להיות חלק מהטיפול אשמח להתעדכן

ד"ר פלד, שלום ! ראשית תודה על התייחסותך המהירה ! אני אכן מודאגת מאוד ומרגישה שעליי לעשות דבר מה שיועיל ובמהרה לאחי. כפי שתיארתי במכתבי הקודם יזמנו שיחה עם ראש המחלקה ועם הרופא הישיר והם הבהירו לנו כי ברגע זה הם מחליטים מה קורה עם אחי ולפי החלטתם אחי צריך להיות בניתוק מוחלט ממשפחתו ( כתגובה למה שעשה בסופ"ש ) - האם זו הצורה הנכונה שבה צריך לפעול ? כמו כן המצב שאליו נקלעו הוריי מול אחי בשיחה עם הפסיכותרפיסטית הינו מנוגד למה שנאמר בשיחה קודם לכן עם ראש המחלקה שכן הם העמידו את הוריי בצורה שבה לא הייתה להם ברירה ולומר לאחי שהם בתור ההורים שלו רוצים ומחליטים להשאירו במחלקה זו. האין זה מוגזם ? אני מנסה להבין את ההגיון שבדבר ואת המניעים לכך . כמובן שאיני מוסמכת ואני יודעת שייתכן ונצטרך לפנות ולבקש חוות דעת שניה אך אני מנסה להמנע מכך היות ואני בטוחה כי לא יראו זאת בעין יפה . גם כאשר שאלנו את ראש המחלקה לגבי זמן שהותו של אחי במח' נאמר לנו כי בשלב זה הם אינם יודעים מתי אחי ישתחרר אך שזה יהיה זמן ממושך. מהסיבה שזו איננה מחלה נפשית שאפשר לטפל בה בטיפול תרופתי. אחי לדברי הרופאים, בהכרה הוא הגיוני מאוד בעל ידע רב ורמה שכלית גבוהה אך התת הכרה שלו חלשה ועל כן יש לו רמה מסויימת של חרדה ( לדוגמא: לפני כחודש עוד בטרם הגיעו לבי"ח נאמר לו שייש לו חיידק בגרון - דלקת , ומאותו זמן הוא התחיל לאכול פחות ושתה יותר וזאת מהפחד שמא ייחנק . כאשר הגענו למחלקה - מסיבה של התפרצויות שהיו לו - נאמר לנו כי הוא מתנהג התנהגות אנורקטית והעמידו לו זמנים באוכל אך כעת הוא אוכל רגיל בלי כל בעיה ). אנו מודעים לכך שאחי לא נמצא במצב רגיל ורגועים מהסיבה שזו איננה מחלה נפשית כלשהי ( בהתחלה הוא גם עבר בדיקות פיזיות כמו אי.אי.ג'י של המוח והכל היה בגדר הנורמל )אך אינני מפסיקה לחשוב שאולי ואולי אין הוא מקבל את הטיפול המתאים ביותר עבורו. בנוסף, אחי מתלונן על כך שהפעילויות שם משעממות אותו ולא מתאימות לגיל שלו ושלמרות זאת הוא משתף פעולה. הוא גם רואה את ההבדל בינו לבין ילדים אחרים שם ועל כן אינו מעוניין להתחבר אליהם אך מודע לכך שעליו לשתף פעולה ולהיות עימם כיוון שנכון לזמן זה הוא שוהה במקום כזה. ראש המחלקה בעצמו אמר כי הוא מודע לכך שמה שהמקום מציע עבור אחי אינו מספיק וגם אין כל אתגר או גירוי אינטלקטואלי עבורו אזי הוא הציע לאפשר להביא לו מורה אשר יישב איתו כשעה ביום אחה"צ. אני מקווה שאתה מבין את דאגתי הרבה - איננו יודעים האם המחלקה הזו ואופן הטיפול הניתן בה מתאימים לאחי . אני מקווה שלאור מה שפירטתי לך כאן תוכל פחות או יותר לכוון אותי ולומר לי האם הרגשתנו/ תחושותינו נכונות ? תודה לך ותודה לכל הצוות הנהדר הפועל בפורום זה ! יישר כוחכם ! יעל.

אני מסכים עם ד"ר פלד. כפי שהדגמת במכתבך, המניפולציות שהופעלו על ההורים פעלו כנגד טובתו של הנער, ולכן אין צורך להיכנע לדרישות מסוג זה. ניתן לעמוד על זכויות החולה, ולבקש מן המטפלים בו הסברים המניחים את הדעת בנוגע לטיפול, בטרם חותמים על הסכמה. במקרה כמו זה המתואר, כאשר מוצבים ההורים במקום המעמת אותם עם בן הזקוק לתמיכה ולאהבה, כדאי גם להתייעץ עם מומחה חיצוני, וגם זאת זכותם של ההורים. דרור גרין

יעל שלום הבעיה העיקרית מתיאורך הוא שאתם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון. שאולי מה שקורה הוא הדרך הנכונה אבל אולי לא. כדי להחזיר את הביטחון הייתי מציע שתי אפשרויות: 1. ליזום פגישה עם ראש המחלקה, להסביר את הבלבול שלכם ולבקש ברוגע ובהגיון הסברים מדוייקים יותר כולל דיאגנוזה מדוייקת, אפשרויות טיפול וכדומה 2. לבקש חוות דעת שניה ממומחה. ניתן לפנות באופן פרטי לפסיכיאטר שהוא ראש מחלקה במוסד אחר או מומחה בעל שם ולהסביר כל מה שקרה. זה עלול לא למצוא חן בעיני הגורמים במוסד בו אחיך מטופל אבל אם לא תקבלו תשובות ברורות זו אפשרות שכדאי לנקוט בה (היא כרוכה כמובן בעלות). דבר אחד חייב להיות ברור. אף אחד אינו מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי מבלי שהוא סובל מבעיה נפשית כזאת או אחרת. במידה וקורה כזה דבר זה אינו תקין ויש להתריע על כך ומייד. בעיות משפחתיות אינן סיבה לאשפז ילד בן 14, לכך יש פתרונות סוציאליים שונים. לפי תיאורך אני מעריך שבכל זאת מדובר בבעיה נפשית של הילד ושאינכם מודעים למשמעותה באופן מלא. נשמע שאת ומשפחתך עוברים תקופה קשה מאוד. אתם זקוקים לתמיכה מקצועית ותוכלו למצוא אותה במסגרת בית החולים עצמו. בקשו להיפגש עם מטפל משפחתי שיוכל לעזור לכם להתמודד עם המצב מהזוית שלכם ולהגביר את הבנתכם ושליטתכם במצב. במידה ואין אפשרות בבית החולים ישנן אפשרויות נוספות בקהילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא יהיה קשה מדי לא ברור כלל אם הוא צריך אשפוז אבל אם כן לא בבית חולים זה [וזה איננו סותר שלאחרים הוא יכול להיות מצוין] באיזה ביתחולים מדובר?

ליעל אל תוותרו לרופאים ולאחיות, ואת זה אני אומרת מנסיון, אם הם אינם מוכנים לתת לכם הסברים על מצבו של אחיך, אז כפי הנראה הטיפול שהוא מקבל אין טוב מספיק , מה שאחיך עובר כרגע יכול להשפיע על כל המשך חייו, והרופאים האלה יכולים לגרום נזק בלתי הפיך, אל תוותרו להם, תבקשו הסברים גם על הטיפול התרופתי שהוא מקבל , ואם יש צורך אף תתייעצו עם פסיכיאטר חיצוני שאינו עובד בבית החולים הזה, תביאו אותו מבחוץ לייעוץ, אם תרצו יש לי פסיכיאטר מעולה, שיכול לעזור לכם. תזכרו שהחלטות אלה יכולות להשפיע על כל חייו של אחיך, האשפוז הזה יכול להיות נזק נוראי , רק אם באמת אין לכם ברירה אז תשאירו אותו שם, הרופאים האלה עובדים לפעמים כמו אוטומט , אז אל תאבדו תקווה יש הרבה דרכים לקבל תשובות והסברים , גם אם כועסים עליכם במחלקה אל תניחו להם , גם אם הם מאיימים עליכם בהוצאת אחיך מהטיפול במחלקתם הם אף פעם לא אוהבים שמעבירים עליהם ביקורת. איתך בכאבך שרית

שרית שלום ! תודה לך על התייחסותך. אודה לך אם תוכלי לומר לי מי הפסיכיאטר שעליו את ממליצה יעל.

על כל חולה בבית חולים פסיכיאטרי המדינה משלמת כסף. לכן הם לא ישחררו אותוץ לקחת ילד בן 14 לבית חולים כזה. זה להרוס לו את החיים. יותר קל לכם ככה? תוציאו אותו משם מהר. אחר כך תנסו לקבל עזרה מפסיכולוג ובבית. תרדו מהתרופות ומיד. תרופות גורמות התמכרות - תזהרו. יש דרכים שאין מהן חזרה. וזו אחת מהן.

ליוני, נראה לך שלא ניסינו את זה כבר ? הוא היה מתפרץ בבית ועושה מה שהוא רוצה. לא היה כל סיכוי להביאו באופן פרטי לרופא וכבר שוחחתי עם הטובים בתחום. גם אופן הבאתו לביה"ח היתה בתרמית. יעל.