לדרור גרין ולאורן קפלן: אודה על התייחסותכם

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/11/2000 | 14:20 | מאת: organ

למסמך המצורף. זה נוגע ליוזמה לשיפור מצבם של חולי OCD אשר בשל מחלת ה-OCD הם מוציאים הוצאות רבות בגין הכפייתיות, ובשל כך איכות חייהם ירודה ביותר. במסמך הסברתי את העניין ביסודיות, והתייחסתי לאספקטים שונים של העניין. בשל חוסר אפשרות טכנית לצרף קובץ וורד להודעה, אני נאלץ לצרפו כחלק אינטגרלי מהמודעה, בשל אורכו הרב, כדאי להדפיסו ולקראו מהנייר. תודה, היוזם. להלן המסמך: "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD) והצורך בפעילות מרגיעה הכרוכה בהוצאות כספיות נייר עמדה חלק ראשון: רקע תמציתי כללי א. רקע כללי מדובר בהפרעה רפואית בעלת מאפיינים נפשיים ורגשיים. אחת התיאוריות אומרת שההפרעה נגרמת עקב מחסור בהורמון הסרוטונין במוח. ההפרעה מתבטאת אצל הלוקים בה בהצפה בלתי נסבלת של מחשבות ותסביכים מחשבתיים. הצפה זו מכניסה את הלוקה בהפרעה לתחושות של חרדה, אימה ופאניקה בעוצמות שקשה לשאתם. הלוקה בהפרעה מרגיש שכולו פקעת עצבים, מרגיש מאויים, מתוח מאוד, ושאינו יכול לשאת מצב זה והוא עושה הכל כדי להשתחרר מיידית מאותם מחשבות ותחושות בלתי נסבלות. ב. הסימפטומים השונים של ההפרעה כדי להשתחרר שחרור מיידי (אבל זמני בלבד) מאותם תחושות בלתי נסבלות, מרגיש הלוקה שהוא צריך לעשות פעולות חיצוניות שונות, (הנראות לעין הרואה כפעולות טכסיות) שנותנות לו הקלה מיידית וכן הרגשת רוגע ושחרור שהוא מייחל להם. פעולות חיצוניות משחררות אלה, שהלוקים בהפרעה צריכים לעשות כדי להירגע, הינם הסימפטומים החיצוניים של ההפרעה (נהוג לכנותם: "פעולות כפייתיות", או: "קומפולסיות") וצורתם שונה מאדם לאדם. דוגמאות לסוגי הסימפטומים (הפעולות הכפייתיות): הקפדה מוגזמת מאוד על סדר, ספירה בסדר מסויים או בצורה מסויימת, חזרה על דברים או דיבורים בסדר מספרי מסויים, הרגשת חוסר וודאות המצריך בדיקה ווידוי חוזרים של פעולות יומיומיות פעמים רבות. (למשל: נעלתי או לא נעלתי את הדלת, סגרתי או לא סגרתי את ברז הגז, החשמל, וכדו') התרחצות והתנקות בצורה מוגזמת ביותר ולפעמים אף בסדר מסויים, ועוד סוגים רבים נוספים של סימפטומים. יש לציין שלפעמים ישנו שילוב של מס' פעולות חיצוניות מרגיעות אצל אדם אחד או שהן משתנות או מתחלפות אצלו מזמן לזמן. כל הפעולות החיצוניות שנמנו, מלבד הפעולה האחרונה של הצורך בנקיון, כרוכות אמנם בסבל רב וקשה, ובבזבוז גדול של זמן, אך אינם כרוכות בד"כ בהוצאה חומרית כלשהי. ג. הטיפול המקובל בהפרעה מקובל לטפל בהפרעה באמצעות טיפול פסיכולוגי, באמצעות פסיכותרפיה ובאמצעות טיפול תרופתי. ידוע שהטיפולים משפיעים רק על חלק מהלוקים (כ-50%) וגם על מי שהטיפול כן משפיע, זה מביא בד"כ רק להקלה בעוצמת הסימפטומים ולא מסלק אותם לגמרי. ד. ההרגשה מבחינה אישית וחברתית הלוקים בהפרעה חיים בקונפליקט קשה בין ההרגשות הקשות והבלתי נסבלות המציפות אותם מחד, לבין מצב גבוה של מודעות לעצמם ולסביבתם והכרה צלולה ובריאה מאידך. בשל כך ובשל חששם מסטיגמה חברתית ומתוויות סטיגמתיות מעוותות שהחברה עלולה להצמיד להם, כגון: "משוגע", "פסיכי", "לא נורמלי" וכדו' ומכיוון שהלוקים בהפרעה מודעים מאוד ל-"חוסר ההגיון" שבפעולות אלה, שגם בעיניהם נראות כפעולות מטופשות ולא הגיוניות, לכן הם משתדלים להסתיר ולהסוות באמצעות טריקים שונים את הסימפטומים מעיני הסביבה, ועושים מאמצים שלא "להיתפס" בזמן עשיית הפעולות הכפייתיות החיצוניות. חלק שני: חומרים להרגעה מיידית וההוצאות הכרוכות בהם ה. הצורך בנקיון מרובה והעלויות הכרוכות בכך כעת נתמקד בלוקים בהפרעת ה-OCD שהסימפטום הספיציפי שלה הוא צורך להתנקות ולהיטהר בצורה מוגזמת ביותר: זהו אחד הסימפטומים "הקלאסיים" והיותר מוכרים של ההפרעה. הלוקה בכך חש כמעט ללא הפוגה הרגשה בלתי נסבלת, של לכלוך, זוהמה והרגשה שמשהו לא הגייני או לא טהור דבק בו. תחושה זו של לכלוך וזוהמה מלווה בהרגשת אימה וחרדה קשים ובלתי נסבלים, ממחלות ומטומאה, ותסביכים מחשבתיים ורגשיים שונים, שכדי להירגע מהם מיידית ולהחזיר לעצמו מעט רוגע ושלווה, צריך הלוקה בכך, לנקות ולטהר עשרות רבות של פעמים ביום, את ידיו, גופו, חפציו האישיים, בגדיו, את הסביבה בה הוא נמצא, את הרצפה, הרהיטים, הקירות ועוד. פעולות הנקיון והטיהור הנובעות באופן ישיר ממצב רפואי זה שתואר, גוזלות הרבה מאוד זמן, וכרוכות בהוצאה כספית גבוהה, כיון שמדובר בשימוש בחומרי ניקוי לסוגיהם, בצריכה גבוהה של מים, בצריכה גבוהה של חשמל (לחימום המים למקלחות ולכביסות הרבות) וגם שימוש מוגבר בטלפון. (למה טלפון? כי בגלל החשש להזדהם, נוטים הלוקים בסוג ספיציפי זה של ההפרעה למעט ביציאתם מהבית ובפגישותיהם ומגעם עם בני אדם, ועושים חלק גדול מצורכיהם ומקשריהם באמצעות הטלפון) ו.עבודה, ומצב כלכלי של חולי OCD חלק מהלוקים בהפרעת ה-OCD, כאשר היא בצורתה הקלה, עובדים ומתפקדים פחות או יותר למרות ההפרעה, וחלק, מי שההפרעה אצלם חריפה יותר, אינם מסוגלים לעבוד בשל כך. אלה שאינם עובדים, ואין להם הורים עשירים שיממנו אותם, נאלצים לדרוש קיצבת נכות מהביטוח הלאומי וחיים על קיצבת נכות זו. קיצבת הנכות, כמו שכולם בטח יודעים, לא נועדה לממן הוצאות חריגות הבאות עקב מצב רפואי נתון, אלא נועדה עבור הוצאות קיום בסיסיות ויומיומיות, כמו: מזון, לבוש, נסיעות, וכדו'. הנקיינים, אם נקרא להם כך, נאלצים למעשה לחיות בתת רמה ולהגיע למצבים קשים של חרפת רעב, (פשוטו כמשמעו, וללא הגזמה) היות והם נאלצים להוציא את ההוצאות הכרוכות ישירות בהפרעה, (חומרי הניקוי) מקיצבת הנכות הזעומה, ולא נשאר להם כמעט כלום עבור אוכל ועבור יתר ההוצאות הרגילות. (אעיר שעקב העוצמה הגבוהה והבלתי נסבלת של החרדות, הם נותנים מקום בעדיפות ראשונה לקניית חומרי הניקוי המרגיעים, ורק במקום שני, מקום ליתר ההוצאות, ה"נורמליות" כולל אוכל) כך נמנעת מהם איכות חיים גם בצורה מינימלית שעוד אפשר לעשות בקיצבה הנמוכה ממילא. למעשה הם נאלצים לא אחת, בלית ברירה, ללוות הלוואות כדי להשלים את החסר ואיכשהו לתפקד. ז. הכרה מימסדית בהוצאות אלה כהוצאות הנובעות ממצב רפואי הוצאות אלה הנגרמות בצורה ישירה מאוד כתוצאה ממצב רפואי בלתי נשלט, אינן צריכות לקבל התייחסות שונה מכל הוצאה חריגה אחרת הנגרמת בשל מצב רפואי, בו לוקים נכים מכל סוג אחר. זה לא שונה למשל, מהוצאות הנגרמות עקב מצבים סיעודיים כמו: הוצאות עבור חיתולים, או מהוצאות מיוחדות של אדם עיוור, אינן שונות מהוצאות מיוחדות של נכה גפיים הנזקק לרכב, או לכסא גלגלים או שנזקק לעזרתו של אדם נוסף שיעזור לו עקב נכותו. הוצאות אלה אינן מוכרות ע"י המימסד כהוצאות הנגרמות עקב מצב רפואי, וזאת בעיקר בגלל חוסר מודעות ובגלל חוסר דרישה (עד כה) להכרה כזו והנובעת גם מהחשש להיחשף עקב הסטיגמה הקשה המלווה הפרעה זו. ישנן קיצבאות המיועדות עבור הוצאות מיוחדות בשל מצב רפואי, כגון: קיצבת ניידות, קיצבה לשירותים מיוחדים (ואולי יש עוד). הלוקים בהפרעת הטורדנות הכפייתית אשר נזקקים להוצאות חריגות בשל מצבם, אינם עונים על שום קריטריון מהקריטריונים הקיימים היום, המזכים באחת הקיצבאות המיוחדות האלה המיועדות לאפשר לנכה רמה ואיכות חיים סבירה ככל האפשר. מיותר לומר שזהו מצב מעוות מאוד, שיש לעשות הכל כדי לתקנו. לשם כך צריך לפעול לעשיית שינויים תחיקתיים ו/או משפטיים מתאימים בהגדרת הקריטריונים המזכים בקבלת אחת הקיצבאות המיוחדות אם זו קיצבה לשירותים מיוחדים או קיצבה אחרת, או עשיית כל שינוי בחקיקה או בתקנות ע"מ להביא לכך שגם הלוקים בהפרעה זו, אשר להם הוצאות חריגות עקב מצבם, יכללו בקריטריון המזכה לקבלת קיצבה מיוחדת, שתאפשר להם חיים בכבוד ואיכות חיים סבירה ככל שניתן, בדומה להכרה הניתנת להוצאות מיוחדות שיש לנכים מסוגים אחרים עקב מצבם הרפואי. חלק שלישי: בירור: האם יהיה מוצדק, נכון ונבון לתת עזרה כספית מיוחדת למי שנזקקים לחומרים מרגיעים עקב ה-OCD? ח) נברר: האם חולי OCD "עושים בכוונה"? ישנה הטוענים טענה הנובעת ממין הרגשה, שחולי OCD יש להם שליטה על הפעולות הכפייתיות אך הם אינם "מפעילים" שליטה זו בכוונה, אולי כדי להשיג רווחים אישיים שונים. מן הראוי לבדוק טענה זו לעומק ובכנות, האם היא נכונה ומדוע טוענים אותה רק לגבי חולי OCD ולא לגבי חולים במחלות אחרות? ובכן, תחושה וטענה זו, יש לה לכאורה בסיס, אך לאחר הבירור, נוכל לראות שהטענה כלל לא נכונה! נסביר קודם על מה לכאורה מתבססת תחושה זו? בניגוד למצבי רפואיים רבים אחרים בהם החולה מאבד לגמרי שליטה באותו תחום בו הוא פגוע, (למשל: עיוור, גם אם יתאמץ לראות הוא לא יכול לראות. נכה גפיים, גם אם יתאמץ ללכת על רגליו הוא לא יכול ללכת על רגליו, חולה סכיזופרניה הרואה הלוצינציות, הוא משוכנע ללא ספק שההלוצינציות. שהוא רואה זה דבר אובייקטיבי ואין לו את היכולת להבחין בינם לבין המציאות האובייקטיבית, ועוד.) אצל חולה OCD לעומת זאת מנגנון המחלה מורכב בצורה שונה לגמרי, ומכאן התחושה שכאילו הוא עושה בכוונה. ננסה להסביר זאת בפרוטרוט: מחלה זו שנהוג לכנותה OCD מורכבת בצורה זו: 1. משהו בתפיסה המאוזנת של הפרופורציות ביחס לדברים במציאות האובייקטיבית משתבש מבחינת "הגדלים" שלהם, וכובד המשקל שראוי ליחס להם. 2. כתוצאה משיבוש זה החולה מייחס חשיבות רבה לדברים שברגיל מייחסים להם חשיבות מועטה ולהיפך. 3. עקב שיבוש זה, גם במצב שברגיל אין צורך לנקוט פעולות הגנה, הרי שעקב שיבוש הפרופורציות, נוקט החולה פעולות הגנה, ומייחס סכנות לדברים שאין בהם כל סכנה. 4. אותם פעולות הגנה, הם הם אותם פעולות שנהוג לכנותם: "פעולות או מעשים כפייתיים" או: "קומפולסיות" (לפעמים זה מופיע בצורה של הימנעויות מעשיית פעולות שבמצב רגיל מקובל או ראוי לעשותם). 5. כיוון שמה שמשובש אצל החולה זה משהו המצטמצם במין ערוץ צר בלבד של המציאות שניתן להגדירו ואילו יתר המציאות והקשר שלו עם המציאות, נתפסת בצורה מאוזנת לחלוטין, לכן חולה ה-OCD מודע מאוד וער לכך שיש פה עיוות והוא חי בתוך עיוות זה. חולה ה-OCD רואה לרוב את עצמו "מבחוץ". הוא גם נתפס אצל הסובבים אותו כ-"אדם נורמלי שעושה מעשים מסויימים שאינם נורמליים, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע עלולים להצמיד לו סטיגמות של "לא נורמלי". (יש להעיר שבעניין זה, לא כל חולי ה-OCD אכן מודעים שהצרכים הכפייתיים הם מיותרים ויש מי שמאמין שיש צורך בכך). 6. כיוון שהם מעוניינים בכ"ז לשמור על תדמית של "אדם נורמלי", והם בד"כ נמצאים בקשר עם בני אדם "רגילים" ומאוד אינם מעוניינים שתדבק בהם סטיגמה חברתית כלשהי, לכן עקב ערנותם ומודעותם ועקב אי רצונם בסטיגמה, הם מגייסים כוחות שמשתלטים (באופן זמני ונקודתי) על אותם דחפים ועל אותו צורך לנקוט בפעולות הגנתיות (="כפייתיות") שהצורך להם הוא עקב עיוות המציאות המופיעה בהרגשותיו, בדמיונותיו, באותו ערוץ מצומצם המעוות. יש לציין שבאותה סיטואציה שהחולה מתנהג תוך שליטה ומפגין התנהגות "נורמלית", אותה סיטואציה גוזלת ממנו הרבה כוחות והרבה אנרגיה והיא כרוכה במתח רב ובמצבי חרדה לגמרי לא קלים, אך כמובן לא רואים זאת כלפי חוץ. 7. לפיכך, לעין הרואה מבחוץ נראה שכאילו חולה ה-OCD שולט בהתנהגותו ו-"עושה בכוונה" אבל זה רק למראית עין הרואה. זה דומה לאדם שאסור לו להרים כבד בגלל בעיה רפואית ומישהו שמאוד לא נעים לו לסרב לו, מבקש ממנו עזרה בהרמת 2 סלים כבדים. אז בגלל אי הנעימות, הוא ירים לו את הסלים אך לאחר מכן הוא יסבול מאוד מה הרואה יגיד? "שהוא עושה בכוונה ואומר שהוא לא יכול להרים כבד והוא סתם מתחזה. ט. בירור בנוגע לטענה שאם חולי OCD הזקוקים לחומרים מרגיעים, (=חומרי נקיון) יקבלו עזרה כספית מיוחדת הרי בכך נעודד אותם שלא לטפל במחלתם. טענה זו נטענת ע"י מטפלים שונים ואף ע"י חלק מהחולים , נבדוק טענה זו לעומקה. כפי שהוסבר לעיל בסעיף ח. על המיכניסם של הכפייתיות וכפי שיוסבר להלן בסעיף י. שחולי ה-OCD זקוקים להרגעה מיידית מהרגשות החרדה הקשות המציפות אותם ושאין להם שליטה על הצפתם בהרגשות אלה, אפשר להבין שהפעולות החיצוניות (="הפעולות הכפייתיות") מטרתם הרגעה מיידית של הצפות החרדה הקשות, ובלעדי אותם פעולות חיצוניות החולה יהיה במצב חרדתי בלתי נסבל ויעבור עליו סבל מאוד גדול, נוכל להבין שחולי ה-OCD זקוקים מאוד לפעולות החיצוניות המרגיעות (הכפייתיות) כדי שאיכשהו לא יתמוטטו מבחינה עצביהם. (מובן שהכוונה לאנשים שהטיפול אינו עוזר להם). נוכל להגיד ש-: 1. אם לחולה OCD יש כסף מצומצם שיספיק לו או לקניית אוכל להשקיט רעבונו הפיזי ולהוצאות "נורמליות" או לקניית חומרי הרגעה מיידיים (=חומרי נקיון) הוא יקנה חומרי הרגעה ויוותר על צריכת יתר הדברים הנורמליים כולל אוכל סביר, ויאכל בצורה מינימליסטית ביותר. מדוע? משום שהסבל הרגשי והנפשי העובר עליו גדול וקשה הרבה הרבה יותר מהסבל שיש לו מרעב או ממניעת בידור או נסיעה או לבישת בגדים נורמליים. 2. צריך לציין שאם נמנע מחולה OCD חומרים מרגיעים ("חומרי נקיון") הוא עלול להיכנס למצבי לחץ . קשים, סבל נפשי ורגשי רב, מצבי פאניקה, בלבול חושים, חוסר ריכוז, לפעמים אף מצבים הדומים . קמעא למצבים פסיכוטיים ועוד, והוא עלול בהחלט להגיע אף להתמוטטות עצבים ועקב כך אף להגיע . לאשפוז. החולה יקנה חומרים מרגיעים גם אם זה יהיה על חשבון איכות החיים שלו וגם אם הוא ילבש . בלויי סחבות. י. נסיון להבהיר את מצבם של חולי ה-OCD והצורך הדחוף שיש להם בחומרים מרגיעים, באמצעות אנלוגיה (השוואה) עם אדם שאינו שולט בעשיית צרכיו עקב מחלה והצורך שיש לו בחומרי ספיגה. חולה שאינו שולט בעשיית צרכיו = חולה OCD *אי שליטה בעשיית צרכים = אי שליטה בהופעת הרגשות חרדה וכדו' ומתח. *נזקק למוצרי ספיגה לספיגת = נזקק לחומרים מרגיעים (=חומרי נקיון) ההפרשות "לספיגת" ההרגשות הקשות אדם שבשל מחלה אורולוגית או אחרת אינו מסוגל לשלוט בעשיית צרכיו וכדי לשמור על איכות חייו ועל הגיינה כללית וכדי שיוכל להיות מעורה בחברה הכללית, לצאת, לנסוע, לטייל, לפגוש אנשים, לעבוד, ללמוד וכו' הוא צריך להשתמש במוצרי ספיגה חד פעמיים. מצבו של אדם כזה והצורך שיש לו בצריכה של אותם מוצרי ספיגה מובנת, מקובלת ואיש לא יבוא אליו בטענות כגון: "אם נספק לו מוצרי ספיגה הוא לא ישתדל לעצור בעד הפרשותיו וירגיש חופשי לשחרר את הפרשותיו וכך לצרוך יותר מוצרי ספיגה שעולים הרבה כסף. האם טענה מסוג זה תישמע הגיונית? האם יכול מישהו לטעון טענה כזו ע"מ להפחית או למנוע מאדם כזה לצרוך מוצרים אלה העוזרים לשמור על רווחתו האישית, על כבודו ועל יכולתו לתפקד? האם מניעת הספקה של מוצרי ספיגה תפחית אצל אדם כזה את כמות הפרשותיו או תגביר את יכולתו לשלוט בהם? ואם נניח שמטעמים של חסכון בהוצאות, המטפלים והאחראים על אותו אדם יחליטו שאם נפסיק לממן לאותו אדם את קניית מוצרי הספיגה אז הוא ישלוט יותר ולא יבזבז כל כך הרבה כסף על קנייתם, האם זה לא ישמע אבסורד שיידחה על הסף? עכשיו נעבור למקבילה: המצב אצל חולי OCD מקביל ודומה למצבו של האדם במצב הנ"ל. רק במקום ששם זו בעיה גופנית של אי שליטה על ההפרשות הגופניות, כאן יש מצב של "אי שליטה" על ההפרשות המנטליות והרגשיות. (חרדות מתח מחשבות טורדניות וכו'). חולה OCD, "מפריש" (היינו, מוצף כל הזמן) "הפרשות" מנטליות מהסוגים הנ"ל מבלי שתהיה לו שליטה על "הפרשות" אלה. מחשבות מציקות, רגשות חרדה בלתי נסבלים מתח עצום ובלתי נשלט וכדו', הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזר רק בחלק קטן ממצבים אלה להפחתת רמת ההצפה הנ"ל ואדם במצב כזה נאלץ להשתמש ב"מוצרי ספיגה" ל-ספיגת "הפרשותיו" המנטליות המטרידות. "חומרי הספיגה" הספיציפיים להפרשות מנטליות אלה (מחשבות, רגשות חרדות, ומתח) הינם בדמות: מים, וחומרי ניקוי וניגוב שונים. הוא גם צריך להשתמש גם בחשמל לצורך חימום המים ולהפעיל מכונות הכביסה לכביסות המרובות של בגדיו, ועוד. כמו שלא נאמר לחולה שאינו שולט בהפרשותיו הגופניות: ",,תתגבר" או: "תשלוט בהפרשותיך" כך לא שייך לומר לחולה OCD: "תתגבר" כמו שחולה כנ"ל זקוק לחומרי ספיגה, כך גם חולה OCD זקוק לחומרי ספיגה מתאימים למצבו להרגעה מיידית. אם נמנע ממנו את אותם "חומרי ספיגה" ייחודיים אלה, האם בכך אנו מפסיקים את סבלו? האם נגרום לו לשלוט? האם אותם הצפות של מחשבות מעיקות, חרדות קשות ומתח, לא יופיעו אצלו אם נמנע ממנו מלהשתמש באותם חומרי ספיגה ייחודיים למצבים מנטליים אלה? האם אין בכך שנמנע ממנו עזרה כספית שתתרום לו איכות חיים, הוא לא ישתמש בחומרי הניקוי להם הוא זקוק כל כך? והאם אין בכך סתם התאכזרות? דימוי זה נראה לי דימוי מאוד מתאים ומדוייק בכדי שאפשר יהיה להבין דבר שאיננו רואים, דבר שאינו בהיר ומוכר דיו, ושלא נתנו עליו את הדעת עד כה.

לקריאה נוספת והעמקה
27/11/2000 | 23:40 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום אודה ואומר שאין לי דיעה חד משמעית לגבי הצעתך. מצד אחד, זה נשמע הגיוני. כאשר אדם סובל באופן כזה הוא זקוק לעזרה. מצד שני, יש בהצעתך מספר בעיות שההשלכות שלהן כל כך רחבות שאינני מאמין שאכן ניתן ליישם את הרעיון. אנסה לתת כמה כיוונים לדברי. למשל, אפשר לומר שמתן החזר כספי על חומרי ניקיון מעודד את הסימפטומים במקום להביא ללוחמה בהם. נכון שיש כאלה שהטיפול לא עוזר להם. אבל מה עם אלה שהטיפול כן עוזר להם? אולי להם האפשרות לקבל החזרים תהווה חיזוק של הסימפטומים ופגיעה ביכולת להשתחרר מהם? קובעי המדיניות יאמרו בודאי שאם להשקיע כספים בתחום, זה בנושא הטיפול המניעתי ולא בעידוד עקיף של הבעיה. כיוון נוסף הוא המשמעות שיש לזה לגבי התנהגויות כפייתיות אחרות. ניקח דוגמא קיצונית במיוחד - אדם שלא מסוגל להפסיק להמר. הוא מפסיד את כל כספו ורכושו בהימורים ולכן נותר ללא פרוטה. הוא יכול לטעון שזו התמכרות שאינה ניתנת לשליטה (ואכן זה יכול להיות כך) ולכן אולי מס הכנסה יכול להכיר בהימורים כהוצאה מוכרת... כמובן שאינני מתכוון לכך ברצינות והדוגמא אינה תואמת לנושא שלך, אבל מאחר ואתה מדבר על מדיניות ציבורית חשוב לקחת דוגמאות קיצוניות וסטראוטיפיות כי זה מה שמקבלי המדיניות חושבים עליו כשבאים להתמודד עם השאלה. בשורה התחתונה, אני יכול להזדהות עם המאבק שלך מנקודת המבט האישית והאנושית שבה כי היא מבטאת סבל ומחסור אמיתיים. זה גם יכול להיות חשוב ליצירת מודעות בציבור לבעיה ולצורך לטפל באנשים הסובלים ממנה. עם זאת מבחינה פרקטית אני מאוד ספקני לגבי יישומה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

28/11/2000 | 00:22 | מאת: organ

ותרשה לי רק להעיר הערה חשובה: הכל תלוי לדעתי באופן בו מסתכלים על התמונה. אם באמת רואים את זה בצורה "קונבינציונאלית" ז"א כ"החזר כספי" או "מימון חומרי הניקוי" אז באמת עולה מאליה הטענה המתנגדת כפי שהעלית אתה וכפי ששמעתי הן ממטפלים והן ממעט מטופלים(!). כידוע מהרבה תחומים שנקודת וצורת ההסתכלות יכולה לשנות לגמרי את התמונה ואת התייחסותינו אליה. כך גם כאן. אני רואה זאת לא כהחזר כספי או כמימון חומרי הניקוי, אלא שאותו חולה שהטיפול אינו עוזר לו, והוא נאלץ להשתמש בחומרי ניקוי לצורך ההרגעתו המיידית (בעצם חומרי הניקוי משמשים כעין כדור הרגעה וכעין תחליף סם למי שמצויים בהליך גמילה), אז מאחר והוא נאלץ להוציא הוצאות לקניית אותם חומרי הרגעה, אז לא נשאר לו כסף לצרכים הכרחיים ובסיסיים (אוכל, נסיעות וכדו') ולכן יש לעזור לו כדי שיהיה לו מה לאכול ולצרכי הקיום הבסיסיים. זה היה לצורך הבהרת עניין שיש לשנות את הגישה אליו מן היסוד. תודה רבה

28/11/2000 | 09:59 | מאת: ד"ר דרור גרין

אורגן יקר, זוהי, כמובן, יוזמה ברוכה, ואני מברך אותך על המאמצים שאתה משקיע. גם ללא מסמך ארוך ומפורט, מובן שיש צורך לסייע לנפגעי OCD, כפי שיש לסייע לנפגעים אחרים. עם זאת, המודעות לצרכים מסוג זה אינה גבוהה בישראל, ואני מאמין שידרש זמן רב לשכנוע המוסדות המתאימים בצורך לסייע למי שסובלים מפגיעות דומות. אני משער שאם יש בכוונתך לצאת למאבק ציבורי בנושא זה, עליך לפנות למחוקקים עצמם, ואני מאחל לך בהצלחה. דרור גרין

28/11/2000 | 19:29 | מאת: organ

...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית