חרדות והתקפי פניקה

אני בת 26 הסובלת מחרדות והתקפי פניקה - היו לי בחודשים האחרונים 2 התקפים 2 ההתקפים שנמשכו כמה דקות (3-5) קרו כתוצאה מאירועים שהפחידו אותי (דוגמא:נתקפתי בפניקה לילה לפני אבי היה צריך לעבור ניתוח בלב) לאחר ההתקפים התחלתי טיפול פסיכולוגי - כמה ימים לאחר הטיפול נתקפתי שוב בפניקה אבל ללא סיבה. הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי סרוקסט (התחלתי במינון של1 וכיום אני לוקחת 3 כדורים של 20mg ) שעוזרים לי אך לא 100% אני לפעמים חוששת שאני אהיה בפניקה. חשוב לציין כי החרדות אצלי התחילו מגיל 14 - חרדה שאני לא יכולה לנשום ומאז הם ליוו אותי בסיטואציות מסוימות מאוד הייתי בשליטה אבל הדחקתי את כל הפחדים שלי. עד שעכשיו בגיל כזה הגעתי למבוי סתום ופתאום התווספו לי גם התקפי פניקה . (תמיד שהיה לי חרדה הרגשתי שאני שולטת על עצמי אבל על ההתקפי הפניקה אבדתי שליטה) ועכשיו לשאלות??? 1) האם המינון של הכדורים שאני לוקחת הוא יותר מדיי???? 2 ) האם הטיפול יעזור לי להפטר לגמרי מהחרדות????? ואם כן או לא מה הסיכוי?? חשוב לציין שאני סקפטית מאוד לגבי הטיפול, קשה לי מאוד להתחבר לרגשות שלי ובמיוחד אני מפחדת שהטיפול יעשה לי יותר רע (עד שהסכמתי בכלל ללכת ועוד לפסיכיאטר). 3) מה קורה שמפסיקים את הטיפול בכדורים ?? אני נורא מפחדת שהפניקה תחזור לי. 4) אני נורא מפחדת להיות בקשר עם בחורים ??? אני מפחדת שהם לא ירצו לצאת איתי. אנא תענו לי , אני אובדת עצות וחייבת לקבל תשובה האם הטיפול יעזור לי לגמרי כי אם לא אין לי בשביל מה לחיות , נמאס לחיות כל הזמן בפחדים להיות החיי המת... אנא כתבו אליי מהר!!!!!!

טלילה שלום הפחד מהתקף הפניקה הבא הוא מאפיין נפוץ בבעיה שאת מתארת. פעמים רבות הוא מזין את ההתקף הבא או גורם להסתגרות מחשש שההתקף יתרחש בציבור. לגבי השאלות התרופתיות תוכלי לקבל תשובה מד"ר פלד. בכל מקרה שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי נשמע בהחלט כדרך נכונה לפעול (אם כי כל מקרה לגופו וזה דורש כמובן ייעוץ שאינו וירטואלי). באשר לטיפול הפסיכולוגי. בעיקרון יש שתי גישות כיצד לטפל בהתקפי פניקה. הגישה הדינמית גורסת שהפניקה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. הגישה הקוגניטיבית גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. יש כמובן גישות המשלבות את שתי השקפות העולם הללו. בנוסף יש שיטות טיפוליות נוספות/מקבילות היכולות לעזור כגון ביו-פידבק, הרפיה ודמיון מודרך, היפנוזה, ועוד. את כותבת על יאוש רב ממצבך והתלבטות האם הטיפול יעזור או לא. הבעיה המשתמעת מכך היא שאת לא יכולה להישען באופן מלא גם על הגורם הטיפולי כי את לא בטוחה שהוא/הם באמת יכול לעזור לך. אני מציע לך להתלבט עם הפסיכולוג ועם הפסיכיאטר בכל השאלות שהצגת כאן. הם מכירים אותך ואני מתאר לעצמי שגם מכירים את מגוון הטיפולים הקיימים בבעיה ויוכלו לתת לך תשובות. כאשר התשובות יגיעו מהם את גם תוכלי לבטוח יותר בהם בטיפול שאת מקבלת מהם. האם הטיפול יכול לעזור "לגמרי"? טיפול יכול לעזור בצורה משמעותית לשיפור איכות חייך. המידה בה הטיפול יעזור קשורה לגורמים רבים ולכן בשלב הזה הייתי מנסה לחשוב על הפתרון כמשהו רציף ולא כשאלה של "כן או לא".

אני מודה לך מאוד שהתייחסת לפניתי... אך ברצוני לשאול מסוג הטיפולים השונים שציינת איזה טיפול הכי יעיל ומהיר???? כמו שאמרתי אני מטופלת אצל פסיכולוגית , אך אני לא מתחברת לשיטת הטיפול שלה האומרת כי "צריך לצאת למסע לחיפוש מקור החרדות" כשאני מגיעה אליה היא מחכה שאני אדבר בצורה ספונטנית על כל דבר שאני רוצה אם זה העבר או ההווה... ואני לא מבינה איך זה יוכל לעזור לי??? אני חושבת שנורא מפריע לי שהיא לא אומרת לי כי במקרה של התקפה את צריכה לעשות "ככה וככה" ועוד דבר היא מחכה שהדברים יעלו ממני והיא לא עונה על שאלות.... אין לי סבלנות . אנא תענה לי , למרות שאני שואלת שאלה נורא קשה היות ואתה לא מכיר אותי.. אבל זה כל כך מייסר אותי , ואני כל כך רוצה לחזור לחיי "הנורמלים" ולהשתפר... מה גם שהוריי לוחצים עליי מאוד - "להוריד במינון הכדורים וכל הזמן מעירים לי שעכשיו אני נראית בסדר ומתפקדת אז אולי כדאי להפסיק את הטיפול אצל הפסיכולוגית.. לא כדאי להיות תלויה בה.. " לפעמים אני חושבת שעדיף שהיה לי משהו פיזי ולא פסיכולוגי..(מהבושה וההסתרה). תודה רבה