לכולם חייבת דעה...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
רציתי לשאול האם בני אדם חייבים להשתנות בהמשך החיים?הכוונה אם בתיכון הייתי מין ילדה בודדה עצובה סגורה וגם כרגע בצבא כמעט הכול אותו דבר?האם את ההתנהגות אפשר לשנות או האם אני משתנה ומה שהיה בעבר יחול לחלוף ופתאום אני אחרת? אני נורא בדכאון מכך שאני לבד ורע לי ולא חיברותית מנסה אך משהו מבפנים עוצר. הפחד להכשל ושלא תשיג את כוונותיך אני בת 19 והתגייסתי לפני 3 חודש מיאז החיים שלי הרבה יותר שחורים מימה שהיו בתיכון כשהיה לי רע וירגשתי לא רצוייה או מפריע או לא שייכת הלכתי,כאן אסור אין לאן תמיד יש לי את אותם ההרגשות מוזרה לא רצויה=ולא יודעת למה עכשיו בדיוק אני מסיימת קורס ואני ישובץ לבסיס הפחד שוב להיות כמו בתיכון ושאר החיים לבד וההרגשה שלא אהובה ולא רצויה אייך מתגברים על פחד לדבר בחברת אנשים? אולי זו הבעייה .....????.....????.....???? בבקשה עזרו לי הצילוווווווווווווווווווווווו
היום יודעים בברור שרגשות של עצב דכאון נבעים ממחשבות שליליות,מפירושים שליליים שאנשים נותנים למציאות. מחשבות הגורמות לדכאון לוקות בצורה מאוד בולטת בצורה של טעויות חשיבה,שהופכות את החשיבה של אותו אדם העצוב, מדוכא,לנוקשה ובילתי תואמת את העובדות. טעויות אלה חוזרות על עצמן בכל פעם שאת חשה רגש בילתי נעים. את זקוקה לטיפול שיעזור לך לתת פירושים יותר מדויקים למציאות. אם תצליחי לתת פירושים פחות שליליים למציאות בו את מצויה ( במסגרת טיפולית) תחושי רגשות פחות קיצוניים פחות שליליים שיאפשרו לך בסופו של דבר תפקוד טוב יותר,חברתי,מקצועי בסיכום: את זקוקה לטיפול שיאפשר לך להתיחס אל עצמך ולמציאות באופן מציאותי יותר. וכן, אנשים במצבך לומדים להתגבר על מצבי פחד ועצב. אחזור על משכתבי קודם בפורום ( רק כהדגמה ): מהי התרופה נהכונה לפחד??? התנהגות ומחשבה נכונות. וזה מתבצע בשלבים: 1 .שלב החשיבה המתוקנת אשר מתרחשת בכמה מישורים: א.לדעת שהפחד זה רגש בילתי נעים אבל לא מסוכן. ב.לדעת שפחד כמו כל רגש הוא עולה וירד בעצמו,גם מבלי שאנו נצטרך לבצע פעולה מיוחדת-כך הבעיה מתחילה שבפסגת הגרש של פחד אני אומר לעצמי שאני לא מסוגל לסבול זאת ושעלי לעשות משהו מיידי ולא חשוב בה התוצאה של אותו משהו. אם אחכה מספיק זמן אני אגלה תופעה מפתיעה,או אולי בעצם לא מפתיעה: שהפחד ירד בעצמו. 2 . שלב ההתנהגות: א.קודם כל לא להמנע מלחוש את הפחד אלא להיות איתו-להחשף לאותו הגורם של הפחד,מבלי לעשות שום דבר מיוחד,רק לחכות שהפחד יעבור שנתרגל למצב. ב,לבצע תרגילי הרפייה ושימוש בדימיון מודרך כדרך להתמודד עם רגשות שליליים. ג.פשוט לנשום לאט ועמוק ארבע דקות .כפי שלומדים בתרגילי הרפייה. הזהרה: זו הדגמה פשוטה ושטחית של שיטת הטיפול הקוגניטיבי. יישומה בהדרכה ופיקוח של מטפל מומחה בטיפול קוגניטיבי. בקיצור גשי לטיפול. את יכולה גם להעזר בקב"ן הבסיס אין לך במה להתבייש. בברכה אנונימי לא מומחה, לא מטפל
אולי את לפתוח קליניקה...ואני לעשות שיפוץ בקליניקה אני לביא הרבה פציינטים
עכשיו לצאת לאפגניסטן נותן יעוץ טאליבן. מחר חוזרת עושה רבותה קליניקה. אור להביא סינים ועשתים שיפוצים. בקשה סינים לא אוכלת נחשים וקופים קליניקה . לכלוך נחשים לא טוף. אחרכך פותח קליניקה טוף טוף. אנונימי
שלום דפנה! מניסיוני, להיות בודדה ועצובה ומפוחדת - זו בהחלט לא גזירה משמיים לכל החיים, ואני מדברת מניסיון אישי. גם אני בתור ילדה ונערה הייתי כזאת, פחדתי מהצל של עצמי. עד כמה שידוע לי, מי שהיה ביישן וסגור בצעירותו לא ייהפך בן-לילה לטיפוס של מנהיג. קמצוץ מכל זה תמיד נשאר. אבל לאט לאט עם השנים בהחלט אפשר להשתנות - ה"שפשוף" של החיים עושה את שלו, ואם נחוצה מעט עזרה מקצועית - זה בהחלט בסדר - אני ועוד רבים וטובים עושים את זה, ובהחלט קוצרים את הפירות. בהצלחה! אחת
אני יכולה להגיד שאני מזדהה. עם תחושת בדידות, בכל אופן. וכן יש לי כמה חברים, אפילו כמה טובים... עדיין.. מרגישה כ"כ לא שייכת.. לא מתאימה... אני יכולה להגיד לך שכן אפשר להשתנות, אמנם זה קשה נורא... ואני יכולה להגיד דבר נוסף... מרחמים עצמיים זה לא יקרה. סליחה אם זה נשמע קר... בהצלחה.
דפנה, ישנן שתי בנות שבעייתן דומה לשלך. דנית ונטעלי. תנסי לראות את הודעותיהן בהמשך. אולי תנסו ליצור קשר אחת עם השניה ולדסקס את הבעיה?
אולי תנסי לדבר ולהתיידד עם אנשים לפתח שיחה ולהמשיך משם ולראות הכל חיובי ותנסי לשכוח את העבר ולחיות את ההווה בהצלחה גל
דפנה שלום האם את רוצה להשתנות ? ניתן להעזר בשיחות אישיות ובקבוצה בטפול קוגניטיבי, ובתרופות אין מנוס לכן מפניה להערכה של איש מקצוע אותה את יכולה לבקש בצבא בהצלחה עמי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
