אני צריכה עזרה הצילו.....

שלום לכולם אני ענבל בת 19 יתגייסתי לא מזמן ומי אותו יום, של, הגיוס אני רק בוכה ובוכה, בתיכון הייתי ילדה שמסתובבת עם עצמי, כי לא מצאתי את עצמי אם שאר בני כיתתי ,או שכבתי היום אני משרתת בסגור צריך 24 שעות להיות עם אנשים ולי זה קשה , תמיד העדפתי להתרחק מכולם כנראה מפחד של דחייה בסופו של דבר כשיכירו אותי. אני מרגישה שהבנות צוחקות אליי מדברות אליי שונאות אותי ואין שום סיכוי שאתחבר אלייהם ואני שוב לבד ומרגישה בודדה . למשל כול הבנות יושבות יחד אני רועדת משקשקת לבוא אלייהם אני פשוט כמעט מטמוטטת כשזה קורה. אנה אנה אנה ממכם תעזרו לי אייך להשתלב פתאום אחריי 5 חודש ב ב ק ש ה עזרה דחופה

בקשי העברה לבסיס פתוח - למה את צריכה לענות את עצמך ? גשי לקצינת/משקית ת"ש או חן שלך (אני חושב שאין כבר קצינת ח"ן) ספרי להם על בעיותיך ובקשי העברה לבסיס פתוח. תפקידן לעזור לך בנושא ,אם זה לא הולך תמיד אפשר להמשיך לקב"ן אני מקווה שזה לא יצריך אותך ללכת רחוק כל כך. בהצלחה דוגי

ענבל שלום רב, אפשר להשתמש בעצתו של דוגי, אך בעיני זו מעין בריחה, וחוסר התמודדות עם המצב הקיים. תנסי כן להתמודד עם המצב הקיים, ולשפר את מה שכבר יש לך. אינך צריכה להתיידד עם כולם. מיצאי לך חברה אחת, מישהי שתתחילי לאט לאט לדבר איתה, אפילו על דברים טריויאליים כמו: שתלכנה יחד לארוחת צהריים, ללכת לקנטינה ביחד, או משהו כזה. קשה לי להאמין שאת לא צריכה ליצור קשר עם אף אדם בבסיס. יש דברים מינימליים שבשבילם את זקוקה לאחרים: החל מהטבח וכלה במפקד/ת, בין לבין מיצאי לך כמה אנשים שאיתם תוכלי להעביר את הזמן. זו תיהיה התחלה טובה, ואחריה תראי לאן הדברים מתפתחים. בהצלחה, טלי פרידמן

ענבל, תחשבי שקיבלת הזדמנות אדירה לצאת מהביישנות, חוסר ביטחון עצמי והפחד שלך מדחייה. וזו בעצם הזדמנות שחבל מאד שלא תנצלי אותה. תתחילי מזה שאף פעם אל תגידי "אין שום סיכוי"... למה אין שום סיכוי שתתחברי אל הבנות בבסיס? ברגע שאת משכנעת את עצמך שאין שום סיכוי, אז באמת לא יהיה. כי הכל מתחיל ונגמר בך. ברצון ובהחלטיות שלך. ומאיפה הביטחון שהבנות צוחקות עלייך ושונאות אותך אם את לא מתקרבת אליהן ולא מחליפה איתן אפילו מילה אחת? ואולי זה הכל רק בדמיון אצלך ובמחשבות. אז תני למציאות צ'אנס. וגם לעצמך. תפסיקי לחשוב מחשבות שליליות ותני לעצמך קצת קרדיט (אחרך כך בהדרגה תוכלי לתת לעצמך יותר ויותר קרדיט). תצאי מההנחה שאת פשוט טובה כמו כל אחת אחרת ואין שום סיבה שיסתכלו עלייך בעיניים אחרות (כל עוד את רואה את עצמך שונה גם אחרים יראו אותך ככה). מסקנה - מחשבות חיוביות שלוש פעמים ביום: בוקר, צהריים וערב כמו בשטיפת מוח. תשכנעי את עצמך כמה שאת אוהבת את המקום, רוצה להשתלב ולהתיידד, רוצה לצאת מהמעגל הזה של הבדידות והביישנות ותראי איך לאט לאט את מצליחה לשכנע את עצמך ואת הסביבה. ילדה, כל העולם מונח לפנייך מחכה שתתחילי לחיות ולהנות מהחיים. אז למה להעביר את התקופה הכי משגעת, מדליקה ומלאה חוויות כמו הצבא - בבכי? את יכולה להתחיל לצחוק, סתם מבדיחה טובה, מקומדיה או אפילו מעצמך. אחרי שתצחקי תראי כמה טוב לך. המפתח טמון בך. אצלך. אם רק תרצי (באמת) תוכלי להעלות על שביל הזהב ודרך המלך תהיה פתוחה לפנייך. השתדלי להפיק טוב וחיובי מכל מצב. נצלי את ההזדמנות שנפלה בחיקך על הצד הטוב ביותר (אתגר מעניין יותר מאשר לטפס על האוורסט, תאמיני לי). את פירות ההצלחה הרי תקטפי כל החיים. ושוב, תני לעצמך קרדיט, את לא מטומטמת ולא טיפשה. את ילדה עם נפש רגישה, עדינה ומיוחדת. תני לאחרים הזדמנות לגלות את היופי והייחוד שבך ותני לעצמך צ'אנס להכיר אנשים ועולמות אחרים. טפסי על השביל המוביל אל הדרך החדשה - ותצליחי. והעיקר לא להתייאש! מחזיקה לך אצבעות, בר