קרובה חולה בבולמיה

יש לי קרובה שחולה בוודאות בבולמיה נברוזה. היא היתה באבחון בתל השומר והמליצו לה להתאשפז לצורך הטיפול. הבעיה שהיא לא מוכנה לחשוב על זה בשום פנים ואופן. אנחנו יודעים שמצבה כבר קשה, היא מקיאה אחרי כל ארוחה כל יום. כיצד אפשר לגרום לה ללכת להתאשפז? היא מודעת לזה שזה מסוכן היא פשוט טוענת שהמצב שלה לא כזה קשה.

רוב, אני לא מאמינה שאפשר לעזור לה ללא הסכמתה. עדי

היי רוב, מהנסיון שלי, ואני ניצולת בולמיה, הייתי במצב של ההפרעה הזאת במשך כשנה וחצי, יהיה לכם קשה מאוד לשכנע אותה להתאשפז. אם היא לא מודעת לחומרת המצב ומסרבת לאשפוז יהיה מאוד קשה להניע אותה מדעתה. לא אמרת בת כמה היא וגם זה חשוב כדי לדעת מה לעשות הלאה, אם היא מעל גיל 18 אז הרבה לא ניתן לעשות בלי ההסכמה שלה, למרות שאז אפשר יותר לדבר על ליבה ולהסביר כמה המצב בלתי נסבל לה ולכם, ומקשה והורס את החיים שלה ושלכם. יכול להיות ששווה לכם להציע לה מצב של פשרה, אם היא לא מוכנה להתאשפז, ואני אולי יכולה גם קצת להבין אותה, בסך הכל אשפוז הוא הפתרון החריף ביותר למצב הזה, ואולי אפשר לחשוב על פתרון אחר פחות קיצוני. אפשר לנסות להציע טיפול פסיכולוגי פרטי שמשולב בטיפול של דיאטנית ואולי לזה היא כן תסכים, כי זה יראה לה פחות חמור ופחות משבש את השגרה ופחות מבליט ומדגיש עד כמה המצב קשה. אני לא אושפזתי ובכל זאת יצאתי מזה בטיפול חיצוני. במצבים האלה חשוב מאוד שהיא תשתף פעולה, כי אם היא תגיע לאשפוז רק בגלל שכפיתם אותו עליה סביר להניח שהוא לא יהיה אפקטיבי, שהוא לא יהיה יעיל וההפרעה גם אם תחלוף לפרק זמן מסוים תחזור לאחר שחרורה. ונראה לי שגם לכם מאוד קשה להתמודד עם המצב ואני יכולה להמליץ על ארגון אביב, שיש להם גם אתר באינטרנט, שמיועד לקרובים ולמשפחות של אנשים שחולים בהפרעות אכילה, ויכול להיות שאצלהם תמצאו אוזן קשבת ועצות איך להתמודד בחיי היום יום. בכל מקרה, אם יש לך עוד שאלות ספציפיות יותר, או אם תפרט יותר על גילה, מה היא עושה בחיים, ובכלל, אני אשמח לענות עליהם. ואולי אפילו תשכנע אותה לכתוב כאן, אני אוכל לנסות קצת להבין ממנה מה קורה, ולמה ההתנגדות הכל כך חמורה, ולנסות לעזור ולכוון ולסייע. לפעמים הרבה יותר קל לשמוע ולקבל ממישהו שהיה באותו המצב ומרגיש באיזה מקום אתה נמצא ואני בגלל שיצאתי מזה אולי אוכל להתחבר אליה, ולנסות לפתוח לה דלת החוצה מהמצב בו היא נמצאת. אביב.

רוב שלום. אני בולמית בתהליך. אם היא בהקחשה לא תצליחו כלום. מניסיוני האישי, היה לי מאוד חשוב שיפסיקו להתעסק באוכל סביבי. ז"א לא לשאול אם אכלתי, מה אכלתי וכמה. הכי חשוב היה לי שלא יגידו לי "זה משמין".... וכמו שאביב אומרת, תנסו להציעה לה את הפורום, הוא יכול רק להועיל שרה

http://www.solgar.co.il/aviv/new/bolimia.html

רוב שלום רב, אם הבחורה למעלה מגיל 18, אין לכם יותר מדיי מה לעשות, לצערי. אם הבחורה תרד במשקלה לתת-משקל משמעותי (דבר שבד"כ אינו קורה בבולימיה, אלא באנורקסיה, אבל יש מקרים שונים), ניתן יהיה להשתמש באיום של אישפוז כפוי. אולם בינתיים ניתן לטפל בה באופן אמבולטורי, שדומה במהותו לאישפוז, פרט ללינה בבית. ישנם שני מרכזים טיפוליים להפרעות אכילה במרכז הארץ, אחד בקיבוץ נען (ליד רחובות) והשני בהוד השרון. בשני המרכזים ניתן ליצור תוכנית טיפולית יומיומית אינטנסיבית, הכוללת טיפול של צוות רב-מקצועי: פסיכיאטר (במידת הצורך), דיאטנית, פסיכולוג, טיפול משפחתי, טיפול באומנויות/דרמה/תנועה, ועוד. אלו אמנם מרכזים פרטיים ויקרים, אך הם "תחליף" מעולה לאלו הזקוקים לאישפוז ולא מעוניינים בכך. אפשר כמובן גם לשלוח אותה לטיפול פרטני רגיל (פסיכותרפיה) ולשלב גם ביקורים אצל דיאטנית, רופא, אבחון פסיכיאטרי ועוד. אם את מעוניינת בפרטים נוספים את מוזמנת לכתוב לי לאימייל או להתקשר. פרטיי מופיעים בכרטיסי האישי, אם תקליקי על שמי המוכחל. בברכה, טלי פרידמן