נלחמת באכילה רגשית. אני כבר לא שם ......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
וכשאין את האוכל איזה כלי יש לי??? אולי הדמיון. זה מה שנתנה לי המטפלת..דמיון של מקום רגוע....ואם זה לא עובד?? לא יודעת....מרגישה ש...אולי ספירלה של שבלול. בא לי להשתבלל בבועה שלי. ולא להקשיב יותר לכלום....כלום לא עוזר היום.....סתם נזכרתי בספר "הארנב שהקשיב"...מכיר? עצוב מידיי להרגיש לבד...
מיכלי מתוקה.. להשתבלל...ניתוק מהכל... בועה...אולי אפשר לטפל בנושא בצורה שונה.. אולי יש למטפלת עוד דרכים לעזור...שווה לדבר ולבדוק אוהבת חטולית
הי מיכל, עצוב זה רגש, וכנותנים לו מקום ולגיטמציה, צורה ותוכן - יש פחות צורך באכילה. אודי
הי, אני חושבת שרגשות כעצבות הן מהרכים שבהם, ושם, אולי, לדעתי כרגע, פחות מורגש הדחף ההרסני. הדחף ההרסני מורגש יותר, שוב, לפחות כפי שאני רואה עכשיו, בעת בה מופיעים רגשות כזעם (קנאה / צרות עין / חמדנות, ועמן אשמה) בשכבה העליונה. אולי כחלופה פחות טובה להרגשת העצב, שיש בה, להבנתי, ויתור מסוים. גבול מסוים, סיום ופרידה. בשורה התחתונה - עצב כנראה עדיף. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
