נפרדות (חלק ב') מאמא ...

בעבודה שלי אני מלווה אנשים שקשה להם אבל יש להם תקווה , החלמה , דרך , עתיד .. אני מצליחה (לא תמיד ) לעשות הפרדה בן שלי לבן לא שלי .. שם הפרידות שמחות יותר , מעודדות ...אנשים שכבר לא זקוקים לי בתור קביים וממשיכים בדרכם הפתלתלה עצמאיים יותר ..ועדין פרידות .. בחלק מהזמן אני מלווה אנשים בסוף חייהם .. מלווה אותם במוסדות או בבתים , ליווי פרטני .. אבל הסוף איתם מאוד ברור לי . שנים הצלחתי לעשות את ההפרדה בן שלי לבן לא שלי , כשתמיד ישנה פרידה מלווה בהמון המון כאב וקושי .. בעבודה הזו אני רואה המון כאב סביבי , נתקלת בהמון סוגי חולים והמון סוגי משפחות. בשנים האחרונות עיקר הליווי שלי הוא אנשים דמנטים ובעיקר אלצהיימר ..ליווי לאורך שנים ארוכות של קושי וכאב , ובדרך עוזרת למשפחות לעשות עיבוד לעכל להבין , להפרד . (הסנדלר הולך יחף ) וכל פרידה כזו משאירה איזו צלקת בפנים ...האמת שבשנים האחרונות זה נעשה קשה יותר ויותר (אני לבד במערכה מחזיקה את עצמי , את המשפחה ואת החולה ) ויותר מזכיר לי את ..אמא הפרטית שלי ... אמא שלי אשה שחצתה מזמן את גיל הגבורות ויותר מתקרבת לגילו של פרס , איתה זה תהליך אחר ..מצד אחד יש לי את כל הניסיון והידע . אבל המחשבה על הרגע הזה מעוררת את כל השדים , מפצלת אותי ברמות שכבר שכחתי מהם . יש כבר חלומות בהקיץ של פרוק מוחלט .. החלקים הקטנים בהיסטריה רצינית מהמחשבה שלא יהיה תיקון שלא תהייה אמא ... את צודקת סוריקטה שכדאי להתחיל לחשוב על זה בטיפול , כי הרגע הזה יגיע ... כל כך טעון ומורכב ועצוב ...אמא , כי בסוף הלב תמיד קורא לאמא ...

הדברים שלך כל כך נוגעים...לחיות עם פרידה וכאב זה חלק מהחיים, הלוואי שנדע לשאת את היש ואת מה שאחרים משאירים בתוכנו. קבלתי פעם מהמטפלת ספר שעוסק בזה כשחשבתי שנפרדות... כל כך קשה לשאת את הטוב והיש מהקשרים....כרגע אני מנסה כל כך לבדוק את היש גם באימי....מה קיבלתי טוב וכו'....