דרוש פיה ממין זכר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/05/2015 | 19:29 | מאת: אורי

נפלה השן הראשונה ואמא לא פה. עכשיו אין לי פיית שיניים. אולי אמא תהיה הפיה.שלך. לא אמא מלאכית הוא מתעקש. אם אין אמא בבית לא תבוא פיה. אבל יש אבא שגם מכיר את.הפיה. לא. הוא מתעקש אבא יכולה להכיר פיה בן. אבל אבא איך אומרים פיה בן? אולי בכלל אין כזה דבר. חרדות קיומיות על פיית שיניים. גם לפינוקיו היתה פיה בת. אבל אני רוצה.פיה בן כי אולי פיה בת תשכח לבוא. הנה יוצאת הנטישה. אודי, כל יום אני מגלה מחדש את.המקומות שלה בפרטים הכי קטנים. ועוד אני מגלה כמה נעדרתי מהחיים פה בבית מכל מה שהיה קשור בשיחות רגשות התמודדויות. ארבעה ילדים זה לא צחוק. אם היית מסכים הייתי רוצה עוד ילד היא אמרה לי, בסך הכל שלושה חודשים מאז שנפטרה ומתחיל להרגיש כאילו מעולם לא היתה כאן ממש. יש דברים שמסקרנים אותי ואולי הבנות.כאן יעזרו להבין. מה המחיר של קיום.חיים רגילים בתוך כל הכאוס.הזה. איך מתנהלים איך אוהבים ומה מרגישים כששוכבים עם בן הזוג. האם יש כעס על.בן.הזוג.שנוגע.ומבקש קרבה.האם.זה.מזיק. תודה אורי

לקריאה נוספת והעמקה

הי אורי, איזו חכמה יש בדברים הללו... ואתה צריך עכשיו להיות פיה-בן ולשים מתנה מתחת לכרית... אודי

16/05/2015 | 11:52 | מאת: אביב 11

אורי מנסה לענות לך זה לא פשוט בכלל ומורכב מאוד. קוראת בן השורות שלך את תחושת האשמה ..לא הייתי ? אולי ביקשתי יותר מידי ....אורי אתה גבר שלא עבר פגיעה גבר נורמטיבי , לא יכולת לדעת אל תאשים את עצמך...יודע אשמה לא עוזרת לאף אחד היא רק מרעילה..תנסה לאחוז בזכרונות הטובים שלך איתה במקומות שהיית ...התות שהבאת לה לבית החולים , זכרון שמלווה אותי על הרגישות שלך ..על זה שהיא זכתה לראות ולחוש את הרגישות הזו... ולשאלות שלך אני חושבת שכל אחת מאיתנו שונה, כך שהתגובות יהיו שונות. החיים הם לא ממש חיים בתוך הכאוס הזה כמו כל ניצול החיים הם בשני מישורים ..במישור שאתה קורא לו חיים .. אני קוראת מסלול ההשרדות החיים הם די על אוטומט. תראה זה כמו אדם שהולך עם שק בבטן מלא בתפוחי אדמה שנרקבים ונסיון נואש לו לתת לריח לעלות ולצאת החוצה. זה לדבר עם בנים מתבגרים על מניות מבלי לחשוף , זה לראות שוב ושוב בטלויזיה על נפגעות. לשמוע את דעותיהם של מתבגרים, שלא ממש יכולים להבין, מה זה כולה חיבוק ולהתפוצץ ולנסות להסביר ללמד מבלי להקצין מבלי לעשות להם נזק ..זה לנסות להתנהג באופן הכי נורמטיבי בעולם כשאתה ממש אבל ממש לא נורמטיבי . זה להפגש עם משפחה מורחבת ולדעת שהם לא היו שם עבורך ולחייך אלהם , לפעמים זה להפגש עם הפוגע בתוך המשפחה ולשתוק ולחייך כי לילדים שלך אתה לא יכול לתת הסברים , זה להתרחק מאנשים מסויימים במשפחה כי אתה מחליט לטפל בעצמך ואין לך הסברים למה. זה לעמוד בסופר ופתאום משום מקום להריח ריח ולנסות להאחז ולא לשקוע לא להתנתק . זה להרגיש מגע ידיים עלייך ולדעת שעכשיו אף אחד לא נוגע בך אבל בכל זאת להרגיש כאילו זה עכשיו . זה להרגיש שאתה משתגע ולנסות להשאר שפוי. זה להגיב ממקומות ילדותיים בלי שליטה ולהראות אדיוט מצוי. זה הקושי הזה להיות בחברת בני אדם כי אתה לא בוטח בעצמך איך תבטח במישהו . זה להתרחק מכולם כי אין לך טיפת סבלנות . זה להלך עם עור דק כואב שורף שאתה לא יכול לסבול שמישהו נושם לידך . זה להזניח את הבריאות שלך כי אתה לא יכול לסבול את השאלות מהפחד שתחשוף את הסוד . זה לא ללכת לרופא שיניים כי זאת סיטואציה נוראית וטריגר מטורף. זה לחיות עם אשמה נוראית, בושה וקושי עצום כי אולי יכולת אחרת. זה לחיות עם הפגיעה הזו כל הזמן ..גם אם לא במודע היא שם במודע. זה להיות כל הזמן בהיכון,בפחד בתחושה שזה שם מעבר לגב. זה להיות כמו איש מודיעין שב"כ שכל הזמן מחפש רמזים , חשדנות מתמדת. אורי אני יכולה להמשיך בלי סוף זה פשוט זורם ממני המון מקומות שאפילו אני לא הרגשתי שזה שם ...ויחד אם זה .זה לגדל משפחה להנות ממנה מהזוגיות , מהילדים מההתפתחות שלהם מבדיחה מצחוק.זה לצאת לחופשות ללמוד לעבוד זה לחיות ולא רק לשרוד אורי עברת קרבות אתה מפקד...זה לחיות בתוך הקרב כל הזמן בראש ולזכור שאתה לא שם ..יודע אני חושבת שהסרט ואלס עם באשיר יכול לעזור לך להבין ..זוכרת שראיתי את הסרט לראשונה הזכרונות שלי עדין היו מודחקים זה טלטל אותי ברמות .. שוב אורי אני יותר ממבינה את הצורך שלך להבין מה היא הרגישה איך היא חיה בתוך הכאוס הזה .. זה נוגע ללב באמת, ולכן עניתי לך . אבל כמו שאני אומרת לעצמי לא להשאב למקומות האלה יותר מידי, כי זה לא באמת עוזר. ואורי יודעת שחשוב לך התשובות על הזוגיות מצטערת שלא עונה. פשוט לא רוצה לחטוא לעמליה ז"ל אני לא באמת יכולה לדעת מה היא הרגישה. מה שבטוח שזה ממש לא פשוט בעיקר כשמודעים לפגיעה. שוב מחזקת את ידייך תשמור עלייך ...ואורי חלק מלהיות "אמא " זה להיות יצירתי וקצת פחות פראקטי..סומכת עלייך שתימצא את השביל הנכון . אני קוראת את החכמה והרגישות שלך.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית