סכיזופרניה, אוטיזם?. או מה???

ממש סליחה על מכתב כזה ארוך! שלום, אני קורא בויקיפדיה על ה'אוטיזם' ועל דרכי ההבחנה. אני דבר ראשון לא מבין, למה צריך אבחון מקיף כזה, הלא רואים על הפרצוף מיד. וההתנהגות גם נראית מיד. 2. מצד שני יש גאונים אוטיסטיים וכדו' אז יכול להיות אדם כביכול בריא ומתפקד לחלוטין, אך יש בו קוים אוטיסטיים? היתכן? לשתי שאלות אלו ברשותך, אני שואל את זה כלפי עצמי, ודאי אני לא מבקש אבחון, אבל אשטח את הדברים. אני הייתי ילד רגיש ובכייני מילדות. וגם בהתנהגות התינוקית כמו הנאה ממעשים תינוקיים [בגיל 11 עדיין הייתי משחק בחיילים של לגו וכדו'] דיבורים ילדותיים [עשיית פרצופים] והרבה בדידות. חובה לציין, שהדברים האלו נעשו בבית בלבד, ואילו בחוץ 'שיחקתי' אותה כרגיל, הייתי אף מצטיין בלימודים באופן מיוחד, יש לי עד היום כשרון תפיסה וזכרון ויזואלי מיוחד, אני חזק בכתיבה וקריאה כראוי, ויכולת מתמטית. בא נגיד זה מחפה על כל מיני דברים שאני לא מסוגל לעשות, וחושבים שאני גאון. היה לי עוד כילד, זיכרון פנומנאלי למקומות, תאריכים, ידע סידרתי, היפרלקסיה, יכולות מתמטיות גבוהות, יכולות מוזיקליות (זיהוי מנגינות), יכולות ציור וכישורי ראייה מרחבית (פאזלים, זיהוי דרכים) באופן מיוחד. תמיד היה לי חוסר גמישות מחשבתית והתנהגותית, כל שינוי הייתי שוכב במיטה מכאבי בטן. כך העברתי את הילדות והנעורים, אך בגיל 17 קיבלתי את משבר חיי. הרמת לימודים שהתחילה לגבוה יחד עם קשיי הסתגלות חברתית [הייתי בפנימיה ושם נשברתי]. מוטטו אותי. קיבלתי תרופות נוגדי דכאון, אבל אחרי כמה שנים אובחנתי למרבה הצער בהגדרה לא פחות קשה "סכיזופרניה". את האמת אומר שרופאים רבים חלקו על האבחנה הזאת, [היתכן? אתה שכל כך.. אתה סכיזופרני?] גם כיום שהרופא לא באבחנה שכזו, אלא באופן כללי מצבי רוח עם קווי אישיות וכו', אך בפירוש אני מקבל תרופות לסכיזופרניה "כי רואים שזה עוזר לך". כל שנות בגרותי מה שעבר עלי.. קשה ביותר. ועל אף שהכשרונות נשארו לי [בתקופות שכן הצלחתי לתפקד], אבל החשיבה שלי היתה שטחית, וכל אותם קשיי הסתגלויות וכישורי חיים בסיסיים שבהם תמיד התקשיתי, הפכו למתנוונים אט אט. לאחר טיפול בתרופות לסכיזופרניה ולאחר שנתיים אט אט חזרתי למסלול, אך עדיין אני מנוון. אני כותב את זה בגלל שבדיוק עכשיו אני קורא בוקפדיה שבלוילר אבי הסכיזופרניה בעצם חיבר ביניהם בין אוטיזם לסכיזופרניה.. כמו כן כתוב "אבחונים של הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות בצירוף עם תסמונות הקשת האוטיסטית הופכות לאחרונה לנפוצות". דבר ממנו כה סובל אני. מבחינה התפתחותית, לא נרשמו חריגות קשות, אמנם אמי מספרת שהיו לי מילדות קשיים עם מוטוריקה עדינה. ["חבל שלא שמתי לב לכך" אומרת אמא]. אך כאמור אני וילדותיות הולכים יד ביד עד היום. מבחינת מראה יש לי עיוות מסוים בצורת הפה, -בעיקר היה כך בילדות, היום זה פחות בולט. -היו גם קוראים לי חברים "אוטיסט". אך כאמור הפיצוי שלי היה הכשרונות החזקים שלי, שחיפו על הכל. לכן, אני רוצה להעיז לשאול, האם כדאי לי לעבור אבחון? או שמא כל מה שכתבתי הוא קשקוש.. מה לי ולאוטיזם.. ??? אני מאד אודה לך אם תוכלי להתייחס לדבריי ולכתוב לי ככה מה את חושבת בכבוד,

ישראל שלום, לשאלותיך, אוטיזם אינו מאובחן על סמך "פנים". מבחינה התנהגותית, נצפה לדפוסי התנהגות או תחומי עניין מוגבלים החוזרים ונשנים. לדוגמא, דבקות במנהגים קבועים ובטקסים שאינם פונקציונאליים או תנועות חזרתיות. אוטיזם הוא שם כללי להפרעה התפתחותית אשר נמצאת על קשת רחבה של תפקוד. בקצה אחד, ישנם אנשים שאינם מדברים כלל ו/או סובלים מפיגור שכלי ובקצה השני ישנם אנשים בעלי רמת אינטליגנציה ממוצעת או גבוהה מכך, שעיקר ההפרעה מתבטאת אצלם בקושי בהבנת מצבים חברתיים ורגשיים מורכבים. חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. היות ואתה מקבל טיפול תרופתי, וודאי שיש ערך לאבחנה, שכן אין הטיפול זהה לכל האבחנות הפסיכיאטריות. העובדה שרופאים רבים חלקו על האבחנה, מרמזת כי אתה עשוי להיות מקרה גבולי ו/או להתאים לקריטריונים של אבחנות אחרות. מסיבה זו, חשוב מאוד הניסיון של הפסיכולוג הקליני עם אוכלוסיית הספקטרום האוטיסטי והבקיאות באבחנה מבדלת (לדוגמא, אם אכן מדובר בהפרעה בספקטרום האוטיסטי, יש לשלול אבחנות אחרות הרלוונטיות למקרה כגון: סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית, הפרעת אישיות סכיזואידית, הפרעה פוסט- טראומתית שייתכן והובילה לחרדה חברתית, ועוד). לא ניתן לאבחן באמצעות תקשורת באינטרנט. מתן אבחנה של הפרעה בספקטרום האוטיסטי מחייב תהליך מעמיק המתרחש פנים-אל-פנים, שבו מעורבים, לעיתים קרובות, מספר אנשי מקצוע מתחומי טיפול שונים. בגיל מבוגר מומלץ לפנות, לכל הפחות, לפסיכיאטר ולפסיכולוג קליני. מתן האבחנה מתבסס על תהליך הערכה, שכולל איסוף מידע רב ומגוון על ההיסטוריה שלך בכל תחומי החיים ומגיל 0 ועד היום. בנוסף, אבחנה תתבסס על ראיון פתוח ותצפית, ולעיתים קרובות על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. לבסוף, מהדברים שכתבת נראה כי מזה זמן רב אתה עסוק מאוד בשאלה "מהי הכותרת לקשיים שלי?" עצם ההתעסקות בכך הינה סיבה מספיק טובה לפנות לבירור מקצועי ומעמיק. ייתכן מאוד שלא "תיפול" לתוך אבחנה ספציפית כזו או אחרת באופן מושלם וחד משמעי. לפיכך,מעבר לאבחנה פורמאלית, פסיכותרפיה תוכל לסייע לך להבין טוב יותר את הייחודיות שלך, המקומות בהם אתה שונה מאחרים ומה עשויים להיות המקורות לכך. באותה המידה, מסע זה של "גילוי עצמי" יחשוף גם את הכוחות והמשאבים שיש בך ואת הדרכים בהן תוכל לרתום את החלקים החזקים האלה להתמודדות עם קשיים. מדבריך עולה גם צער רב על כך שעברת לא מעט משברים חברתיים כואבים בצעירותך. עיבוד של רגשותיך במסגרת של טיפול נפשי יכול להקל על הכאב ולתרום להתפתחותך כאדם ולהשגת מטרותיך בחיים. בברכה, ד"ר איריס שגב.

על ההתייחסות, ועל המענה המפורט. אבל רק תאמרי לי בכינות, האם כתבתי משהו שיכול לשכנע על אוטיזם? או שהדברים לא מתחילים אפילו..

ישראל שלום, במסגרת לימודי תואר שני בטיפול רגשי, ובעקבות עבודתי עם מקרה מאוד דומה למקרה שאתה מתאר, כתבתי תיזה בנושא האבחנה בין מאפייני האישיות האוטיסטית לבין מאפייני אישיות סכיזופרנית. אכן, קיימת בעיה בתחום האבחון, בעיקר לבוגרים, וזאת כתוצאה מכך שהבנת הטווח של המופעים הקשורים באוטיזם, PDD ואספרגר נחקר באופן אינטנסיבי רק בשני העשורים האחרונים וחלו תמורות רבות בתחום זה. לעומת מבוגרים, תחום אבחון הילדים מאוד מפותח בשנים האחרונות. לאחרונה הוכנסו גם שינויים ב DSM בנוגע לאחבנה. במסגרת כתיבת התיזה, נחשפתי לארגון אס"י. רבים מחברי הארגון עוסקים בשאלות זהות לשאלות שאתה מעלה כאן.