פרפקציוניזם

שלום, אני בבעיה קשה. אנירוצה לדעת איך להפסיק להיות כ"כ פרפקציוניסט לגבי המראה שלי- אם אני מסתכל מקרוב על הפנים ורואה את הפצעון או סימן הכי קטן אני נלחץ ממש וחושב על זה כל היום. התחלתי טיפול בצירלקס לפני שבועיים. איך להגיע למצב שפחות אכפת לי מהמראה שלי ולהרשות לעצמי לחיות באופן טבעי?? תודה

שלום קובי, לפי תיאוריך, אתה סובל מהפרעת גוף דיסמורפית body dysmporphic disorder שאכן מופיעה יותר אצל פרפקציוניסטים. בהפרעה זו האדם סובל מדאגנות אובססיבית מוגזמת מאוד מפגם יחסית קל (ולפעמים כלל לא קיים פגם) בגוף ולמעשה, רבים מהפונים לניתוחים קוסמטיים סובלים מהפרעה זו ואינה מודעים לכך (במיוחד בקרב אלה החוזרים לתיקון על גבי תיקון על גבי תיקון, ללא הצדקה אובייקטיבית). ציפרלקס אכן יכול לעזור בהפחתת החרדה/דאגנות אך כדי שהטיפול התרופתי ישתלט על ההפרעה לחלוטין דרוש מינון גבוה מאוד שבדרך כלל אינו מצדיק את תופעות הלוואי. הטיפול הפסיכולוגי המומלץ להפרעת גוף דיסמורפית דומה לזה המומלץ בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) והוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (תוכל להתרשם מטיפול זה בספר "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן"), אך מניסיוני התוצאות מוגבלות. ברוב המקרים מדובר בדימוי עצמי נמוך המושלך על הפגם הגופני הקטן. במילים אחרות, עד כמה שההפרעה מטרידה נוח יותר לאדם לומר לעצמו שאם רק ייעלם הפגם הספציפי ירווח לו (ולכן יש הצלחה גדולה כל כך לניתוחים הקוסמטיים) במקום להתמודד עם הדימוי העצמי בכללותו ועם תחושות של חוסר ערך בכלל. מעבר לטיפול הפסיכולוגי בדימוי עצמי נמוך, הוכח במחקרים שכל למידה מכל סוג שהוא מעלה את הדימוי העצמי (קורס העשרה, למידה לתואר, למידה פורמאלית ובלתי פורמאלית). גישה נוספת שיש לי ניסיון טוב איתה היא גישת ההתכוונות הפאראדוקסאלית. יש מצבים כמו אימפוטנציה, קושי להירדם וגם אובססיות כמו זו שאתה מתאר, שבהם המלחמה נגד ההפרעה מגבירה אותה. למשל, ברור לכל שמאמצים לנסות להרדם רק ירחיקו את השינה. לפי גישה זו, מומלץ שתקדיש 15 דקות פעמיים ביום בשעות קבועות להתבוננות מעמיקה בפצע שלך במראה וחקירתו מכל כיוון אפשרי. הרעיון הוא שבמקום שהמחשבה המטרידה תתקוף אותך משום מקום, כפי שבוודאי קורה, אתה זה שתשלוט במחשבה לא בניסיון להפחית אותה אלא בכך שאתה תקבע את רמתה בכך שדווקא תגביר אותה. הדבר מעביר שליטה לידיך ובאופן תיאורטי לפחות, אם תתמיד בכך, ההפרעה אמורה להיעלם. מעבר לכך, רוב הסיכויים שמדובר בהפרעה כללית יותר שיש לטפל בה בכללותה בטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il