פרפקציוניזם: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אובססיה: "נשלטים" או "שולטים"?

מקרצפים כל היום ומרגישים שזקוקים לטיפול? גאים בניקיון - ובטוחים שכך צריך להיות? מה ההבדל בין הפרעת חרדה טורדנית-כפייתית להפרעת אישיות כפייתית? רבקה מקרצפת ומסדרת את הבית מספר פעמים ביום: כל פירור על המרצפות הלבנות מקפיץ אותה, היא מסתובבת עם סמרטוט ביד, מוכנה לנקות כל גרגר אבק. הדבר מלווה חרדה, מתיש ומייגע אותה, גוזל ממנה זמן ואנרגיה - וגורם לה מצוקה רבה, שבגללה פנתה לטיפול. לאה נוהגת בצורה מאוד דומה בכל הקשור לסדר וניקיון, אך היא גאה על כך שאצלה בבית כל כך נקי - עד שאפשר לאכול מהרצפה. מה מבדיל בין השתיים? לשם כך, עלינו לעסוק בקשר (ובהבדל) שבין הפרעת חרדה טורדנית-כפייתית (OCD) להפרעת אישיות כפייתית - וזאת נעשה במאמר זה.מהי הפרעה טורדנית-כפייתית? מדוע ניתן לומר כי היא "לא הגיונית ולא רצונית"?הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא הפרעת חרדה, שבה האדם עסוק במחשבה מעוררת חרדה שצצה במוחו שוב ושוב, באופן לא רצוני - וגורמת לו סבל רב...
ללמוד עוד על פרפקציוניזם
העייפות הבלתי נסבלת של הקיום-תמונה

במשך שנים התעלם הממסד הרפואי ממטופלים שהתלוננו על תשישות...

מאת: מערכת zap...
12/12/2002
אובססיה: "נשלטים" או "שולטים"?-תמונה

מקרצפים כל היום ומרגישים שזקוקים לטיפול? גאים בניקיון -...

מאת: פרופ' גידי...
03/07/2016
בדידות מבחירה: קווים לדמותה-תמונה

איפה אתם בחגים? האם השאלה מעוררת בדידות, דיכאון וחרדה? האם...

מאת: פרופ' גידי...
08/09/2016
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפרפקציוניזם?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פרפקציוניזם: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אשתי חולת ניקיון ומסרבת לקבל טיפול אני נשוי (37) ואב לשני בנים בני שנתיים וחצי שנה אישתי חולת ניקיון פרפקציוניסטית וזה גורם להרבה מאוד ריבים שרובם אם לא כולם קשורים בסדר וניקיון. כמה נתונים / מקרים כדי להמחיש את הסיטואציה אשתי לא אוהבת פירות ולכן אף פרי לא נכנס אלינו לבית אסור לתת לבנים פירות. מנקה את הבית בערך 10 פעמים ביום עם דייסון. ברכב החדש שלה יש שקיות זבל שחורות באזור הרגליים כדי שהשטיח לא יתלכלך יש הרבה איסורים בבית איפה מותר לאכול ומה. אחרי כל כניסה שלי לשירותים היא מייד רצה לנקות. תמיד היא תתקלח אחרי כדי לא לנקות את המקלחת פעמיים לאחר הרחצה כך שאם היא עייפה כבר ב9 בערב היא מתחילה להגיד לי ללכת להתקלח במקום להיות עצמאית להתקלח ולישון אף פירור לא ישאר בכיור לפני השינה. קשה מאוד או שחור או לבן אין באמצע ואם לא מתאים לי אני יכול ללכת , וכך היא בעצם שולטת בכל הסובבים שלה ביד רמה . אני אדם מכיל אך גם לי יש גבול ולרוב אני מוותר על דברים כדי לא להיכנס לריב . בעבודה היא מנהלת משרד גדול שם היא פורחת, הפרפקציוניסטיות שלה באה לידי ביטוי סידור ארגון פגישות וכתיבת נהלים נוקשים לאנשים מתחתיה הכל מסודר פיקס. היא בטוחה שיש רק דרך אחת וזאת הדרך שלה היא מתגאה בזה שהיא נקיה ולא מבינה שהיא עברה מזמן את גבול הטעם הטוב, מבחינתה הסביבה בעייתית אני מנסה בכל הכוח לגרום לה לבוא איתי לטיפול מתוך הבנה שיוטב לה וגם לי אם תוריד הילוך/תשחרר מהטירוף הזה . זאת משימה בלתי אפשרית לארגן ולסדר הכל לפרטי פרטים ברמה כזאת כי לעולם זה לא יהיה מושלם מבחינתה גם ככה . יש לי הרגשה שרק אם אעשה צעד חריף ואצא מהבית לכמה ימים או אציב תנאי שזה או גרושים או טיפול היא תסכים וגם בזה אני לא בטוח . לשאלתי נניח לרגע שמדובר ב ocpd האם יש דרך לשכנע אותה ללכת לטיפול מבלי להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה וכאילו להיפרד שכולם ידעו ? נכון לעכשיו זאת נראית לי הדרך היחידה לגרום לה אולי להגיע לטיפול.

שלום לך, עם כל ההבנה להשלכות שיש למצב של אשתך על חייך, לא ניתן ולא רצוי להפנות את אשתך לטיפול. כפי שאתה רואה, היא אינה מסכימה, סביר להניח משום שהיא תופסת את רוב התנהגויותיה כנורמטיביות והיא עצמה אינה סובלת מכך. יתר על כן, חלק מהתכונות האופייניות ל-OCD, כמו פרפקציוניזם, מניבות פירות חיוביים בתחומי חיים אחרים, כפי שאכן עולה מתיאוריך לגבי הצלחתה בעבודה. לא נראה לי שיציאה מהבית למספר ימים תעזור, בוודאי שלא בטווח הרחב. הדחף שולט בה והיא לא יכולה אחרת. במקום לצאת מהבית לכמה ימים הייתי מציע לה לפנות לטיפול זוגי, דבר שיגדיר את הבעיה כ"זוגית" (והיא אכן גם כזו) ובכך יוריד ממנה את הסטיגמה שהיא עלולה להרגיש בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אישי. אם היא תתנגד גם לכך והנישואין חשובים לך, הודע לאשתך שאתה פונה לטיפול זוגי והתחל ללכת לבד למטפל הזוגי. בחלק גדול מהמקרים, צעד כזה, בניגוד לעזיבת הבית לכמה ימים, עשוי להיתפס כאיום והיא עשויה להצטרף לטיפול הזוגי ובהמשך אולי גם להסכים להצעת המטפל הזוגי לפנות לטיפול פרטני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

היי, אני בת 23 ומאז שזוכרת את עצמי אני אדם מאוד הישגי, פרפקציוניסט, חשוב לי לדייק, לעמוד בסטנדרטים מסוימים. בשנתיים האחרונות התחילו להופיע לי מחשבות שזה לא תמיד כ"כ טוב כמו שזה נשמע... אני מרגישה שבמושגים מסוימים זה תוקע אותי. בבית ספר תמיד היה חשוב לי להשיג את הציונים הכי טובים, לא מוכנה לקבל כישלון - היה וזה כן קורה, זה מדכא אותי מאוד. בעבודה חשוב לי למלא את כל המשימות, אני עושה המון רשימות... אם לא הספקתי לעשות משהו זה מקשה עליי מאוד. אני מנהלת צוות שברובו בוגר יותר ממני (מבחינת גיל), אני המנהלת הכי צעירה במקום העבודה שלי. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כועסת על אנשים שלא עומדים בסטנדרטים של מקום העבודה, עד כדי שלפעמים נדמה לי שאלו יותר סטנדרטים שלי... אני ממש עובדת לאחרונה על הנושא הזה, זה המון פעמים הכל או כלום - בן אדם יכול להיות עובד מצוין ואם שכח לעשות משהו אני אוטומטית רואה את זה כהקטנת ראש ועד שלא מציגים לי את התמונה המלאה אני מתקשה לחשוב עליה. הכל אצלי מאוד מתוכנן, מסודר לפי רשימות, מטלות שצריך לבצע בכל יום. עכשיו אני גם סטודנטית וזה מקשה כי מצד אחד העבודה היא די מרכז חיי, מצד שני חשוב לי להצליח בתואר. מצד שלישי, אני לא תמיד מצליחה לשלב בזה דברים אחרים. יש לי כמה חברות טובות מאוד (כולן עובדות איתי או עבדו איתי בעבר), אבל אלו אנשים שבררתי בפינצטה ומאוד לא קל לי להתחבר לאנשים באופן כללי, הרבה פעמים תופסים אותי כסנובית או אנטיפתית חוץ ממי שבאמת מכיר אותי. אני לא יודעת אם זה שייך, אבל לא הייתי מעולם בזוגיות ולא בגלל שמעולם לא נמשכתי או הייתי מעוניינת במישהו אלא כי יש לי תבנית מסוימת ומאוד קשה לי להתפשר על אדם שחורג ממנה, ובאופן כללי מרגישה שקשה לי לסמוך על אנשים (גם אם נגיד יש מטלה בלימודים ומתחלקים לזוגות וכל אחד צריך לעשות חלק, אני אבדוק את החלק שלא אני עשיתי ואעדיף לעשות אותו בעצמי.) אני לאט לאט מתחילה להבין שהתפיסה הזו צריכה להשתנות איכשהו אבל זה מרגיש לי שזה אשכרה מקיף אותי בכל תחום חיים... אשמח לקבל קצת עזרה כי על פניו ה"תכונות" שאני מציגה נשמעות חיוביות, וכולם בסביבה רואים בי בן אדם מצליח, מצטיין, מסור לעבודה שלו ואני מצדי אף פעם לא מרוצה מעצמי לחלוטין וגם לפעמים מקנאה בחברות שלי ש"זורמות", שיש להן גמישות מחשבתית, יכולת לשנות תכניות. אין לי כאן שאלה ספציפית, יותר חוות דעת (שאני יודעת שאין באמת אבחון דרך האינטרנט), אבל מעניין אותי לשמוע האם זה דבר נפוץ? האם פרפקציוניזם זו הפרעה מסוימת ולא פשוט תכונה?

שלום מיה, תיאורייך תואמים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 יש להבדיל בינה לבין OCD שבה מופיעות אובססיות בעלות תוכן מוזר ולא הגיוני עם או בלי "טקסים". במקרה של הפרעת האישיות OCPD מדובר במבקץ תכונות שחלקן הגדול חיובי אלא שהן מוקצנות מאוד וכשהן מופיעות יחד הן עלולות לפגוע בהסתגלות. יש ל"הפרעה" זו יתרונות רבים, במיוחד במקצועות הדורשים קפדנות וסדר, משמעת עצמית, שליטה בדחפים, יכולת לדחות סיפוקים וכיו"ב תכונות בהחלט חיוביות. פרפקציוניזם הוא אחד הקריטריונים של האבחנה. הוא אינו הפרעה בפני עצמה, אך כשהוא מוגזם הוא עלול לגרום למשל לדחיינות כי מרוב שאיפה לשלמות, האדם עלול להימנע מלהתחיל פרויקט או להתחיל ולא לסיים. עיקר הבעיה הוא בתקשורת בין-אישית והדבר מאוד תלוי סביבה ותרבות. למשל, בגרמניה או אנגליה, ייתכן ולא היית מאובחנת כלל כסובלת מההפרעה. בישראל האימפולסיבית, לעומת זאת, צפויות לך הרבה יותר התנגשויות עם אנשים "זורמים". "רשימת מכולת" לחיפוש זוגיות היא רעיון איום ונורא, כמעט מתכון לכישלון למצוא זוגיות. הגישה צריכה להיות הכרות (רצוי בסביבה טבעית כמו אוניברסיטה) ואם יש קליק ראשוני ועניין הדדי, לבדוק לאיזו פשרה את מוכנה. המלצתי היא לפנות לטיפול. בגילך הצעיר עדיין ניתן להגמיש ולרכך חלק מהתכונות, אך החכמה היא לשמור על היתרונות שב"הפרעה" זו. אי אפשר להפוך אותך ל"זורמת", וגם לא רצוי, אך אפשר "לחנוך לנער על פי דרכו" (ר' הקישור שצירפתי) ולהבדיל בין מה שניתן ורצוי לשנות לבין מה שלא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

זה התחיל לי לפני יותר מחודש. התחלתי להרגיש ריחוף, חוסר ריכוז תסכול בעבודה ובהתחלה לא נבהלתי כל כך. יום למחרת אני מתעוררת בבוקר עם חרדה גדולה והדבר הראשון שאמרתי זה שאני מרגישה מוזר ומרגישה שאולי הכל לא אמיתי. מאז אותו בוקר שזה קרה לי המחשבה הטורדנית הזו לא יוצאת לי מהראש ומלווה אותי לאורך כל היום ומתעצמת בלילה. אני כמעט בכל רגע נתון כל הזמן שואלת את עצמי את השאלות האם מה שאני רואה זה אמיתי? הסביבה, החפצים האנשים, האם אני באמת נוכחת כאן? למרות שאני רואה לנגד עיני את המציאות ואת הסביבה ואני מגיבה לה אבל אני לא מצליחה להתחבר, לא מצליחה לסמוך על המחשבה שבאה ואומרת שכן הכל אמיתי כי עובדה שאני רואה. אני מרגישה כאלו הראש נמצא במקום אחר. אני מנסה לפעמים לגעת בחפצים, לשים לב לתנועות שלי, להסתכל במראה ואני רואה אבל מרגישה שמשהו בי מעורער. קשה לי מאוד להסביר את מה שאני חווה. אני מרגישה שאני עושה כאלו הכל על אוטומט, אני בוהה ולפעמים נודדת ולא מקשיבה, שוכחת בקלות, חוששת לצאת מהבית שמא הניתוק יתעצם ומרגישה הרבה תסכול בתוך עצמי שאני אתקע עם המצב הזה.  . אציין שאני סובלת שנים מחרדה חברתית, הפרעת אישיות תלותית הפרעה טורדנית כפייתית ומחרדה שהחמירה בחצי שנה האחרונה כנראה (אני משערת) עקב הפסקת הטיפול התרופתי בציפרלקס שהפסקתי לאחר 6-7 שנים של טיפול. היום לאחר החזרה של החרדות, המחשבות והניתוק שהתחלתי להרגיש הפסיכיאטר המליץ להעלות את מינון הציפרלקס מ10 מג ל15 מג ובנוסף רשם לי חצי כדור בשם ריספונד. אני מאוד חוששת מהכדור הזה כי הבנתי שהוא אנטי פסיכוטי ואני חוששת שיגרום לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך בשימוש לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. הפסקתי אותו אחרי כמה ימים. אני חוששת מהכדורים הפסיכיאטרים כל כך, כי אם מפסיקים הכל עלול לחזור ואני רוצה להתמודד עם המצב באופן טבעי, אם באמצעות תרופות טבעיות , טיפול פסיכולוגי ולא להיות תלוייה בכדורים כל החיים. התופעות לוואי שהרגשתי במהלך כל השנים שלקחתי ציפרלקס היו אדישות, עייפות, בחילות ותחושה שהכל טוב. ובחצי שנה האחרונה הכל פשוט חזר. אני כל כך חוששת מדה ריאליזציה, מהניתוק שאני חווה כרגע ואני לא מצליחה למצוא סיבה למה נכנסתי למצב הזה. אני בכללי סובלת מחרדות, מחשבות טורדניות, דאגות בלתי פוסקות, דיכאון, אבל אף פעם לא הגעתי למצב שאני קמה פתאום בבוקר ומרגישה ספק לגבי המציאות, מתחילה לתהות לגבי האם הכל אמיתי? האם אני באמת כאן? ואני רואה הכל אבל לא מצליחה להאמין ולהתחבר. אני חוששת גם מזה וגם מהטיפול התרופתי שמא יחמיר לי את תחושת הניתוק. חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבועיים בערך הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. סמוך להעלאת המינון התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. לפני יותר משבוע הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור למשך 10 מים והיום אני למעשה מסיימת איתו. מה יכולה חשוב לי לציין איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו .איני יודעת אם יש קשר בין תחושת הניתוק לבין המחשבות האלו או שמא המחשבות האלה קשורות בכדור. הייתי אצל הפסיכיאטר והוא הוריד לי את מינון הציפרלקס מ15 מג ל10 (זה המינון שהייתי מורגלת אליו במשך 7 שנים) והוא הוסיף לי מינון נמוך של כדור אנטיפסיכוטי בשם "זיפרקסה". ניסיתי יומיים את הכדור הזה והוא פשוט עשה לי יותר גרוע. הוא גורם לי לישנוניות יתר לכבדות ולהחמרה של הדכאון ושל המחשבות האובדניות. מה יכולה להיות הסיבה להתפרצות המחשבות האלה? אני מרגישה מבולבלת ומפחדת שאני חס וחלילה אפגע בעצמי ואבצע אקט נורא שכזה. מפחדת שיש לי או שחס וחלילה יהיה בי דחף אובדני.אני מרגישה שאני לא יודעת כבר מה אני מרגישה. אולי זה דכאון שאני לא מודעת אליו? אולי הנפש שולחת מסרים כלשהם? אני לא מפסיקה לחשוב על זה וההרגשה כל כך מפחידה אותי. יש רגעים שזה נרגע ויש רגעים שהמחשבות לא מפסיקות לרוץ בראש . אני ממש מפחדת.

שלום לך, הסיבה להתפרצות מחשבות טורדניות מורכבת מכל מיני גורמים שמשתלבים ביחד. אם אפשר לתאר את זה במילים הכי פשוטות, זה בדרך כלל שילוב של גורמי לחץ (שמסבירים את זמן התפרצות הבעיה) לבין גורמים אישיותיים. OCD בדרך כלל מתפרץ אצל אנשים עם נטיה לחרדות, רצון גבוה בשליטה, פרפקציוניזם, רמה גבוהה של מוסריות, צורך לציית לחוקים ועוד. אין צורך להילחץ מעצם קיומן של המחשבות, מחשבות הן דבר טבעי, וטבעי גם לפחד מדברים שאינם בשליטתנו או מדברים שאנחנו חושבים שיקרו. אין בכך שום דבר חריג. החריגות ב- OCD מתבטאת בכמות העיסוק במחשבות ובעוצמת הרגשות שהן מעוררות. לגבי תחושת הניתוק, זו אחת התופעות השכיחות שמלוות חרדה, ואין צורך להיבהל ממנה. תחושה זו היא, למעשה, מנגנון הגנה של המוח, שעוזר למתן את עוצמת החרדה על ידי "ניתוק" חלקי מהתחושות ומהרגשות. מטרתו של ניתוק זה היא לאפשר לך לתפקד בלי שהחרדה "תשתק" אותך. אפשר לנסות לשלוט בתופעות הללו באמצעים מלאכותיים, תרופתיים, ואפשר ורצוי גם לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זה טוב שאת רוצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, אבל צריך לשים לב שמדובר בטיפול בגישה הנכונה ובמטפל שעוסק בטיפול באובססיות באופן ספציפי. את יכולה להשיג שיפור עצום, וגם לעבוד על הבעיות האחרות מהן את סובלת, שאין להן כל כך מענה בטיפול התרופתי. בהצלחה! בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

אני כמעט בוודאות אובססיבי /-פרפקציוניסטי, מה שבפועל קידם אותי בכל מה שעשיתי, בעיקר שזה נחשב יתרון סדר פורצדורה משמעת פרפקציוניזם בתחום ההישגיות והעבודה. כאשר אתה מודע לתכונה זו, אצלי התחיל מעבר שדומה ליציאה מסבך. באופן מבוקר הוצאתי עצמי ממצבים שדורשים מעצם אופים פורצדורה ארוכה כי אני פשוט נשאב אליהם, ניירת, מעקב, בצוע. המצב שהגעתי אליו אינו קיצוני אבל השכין רווחה נפשית וגופנית ממש כך. אני בשנות ה50, והרשתי לעצמי לשחרר הרבה דברים שפתאום נראו לי הרבה פחות חשובים. אני מוצא עצמי ללא הרבה תכנונים תוכניות בעיקר מקצועית, היו לי הצלחות טובות בעבר, מרגיש מסופק מאוד, אבל מתגנב למוחי חשש, שהפשטות הזו גובלת בהמנעות, זה בולט שאני מגיע למקומות שלא ביקרתי הרבה זמן ואנשים חיים כאילו אין מחר באינטנסיביות מדהימה. אצלי המקום היחיד שאני מאוד אנרגתי, זה בפרקי זמן קצרים,משימות חיוניות, ומאוד בטיולים לחו"ל, שאני ממש נהנה ובסופר אינטנסיביות מהנה מהבוקר עד הערב.מרגיש פעיל מעורב וחוויתי, צובר חוויות עמוקות, מה שנתן לי הרגשה שאני לא בהמנעות, אלא שזו בהחלט בחירה להשיל את מרבית הפורצדורות בשגרה היומית, כמובן עקב הנטיה לפורצדורות ופרפקציוניזם. מה המדדים עבורי לבחינת מידת ההמנעות או שמא אני חושש ללא סיבה, רב תודות.

שלום יניב, אם הפרפקציוניזם שלך קיצוני במידה שאתה דוחה משימות או לא מתחיל אותן מרוב שאיפה לשלמות, אזי יש לטפל בו. מתיאוריך לא עולה שזה המצב. חלק מדאגתך נובע מהשוואה למה שמקובל או מה שאתה רואה אצל אנשים אחרים (מבלי לדעת דברים רבים אחרים עליהם) ובלי להיכנס לפרטי המקרה, המלצתי במקרים כאלה להשוות את עצמך לעצמך, כלומר, להביט לאחור ולראות מה הספקת. בגילך, וגם הרבה קודם, לא ניתן לשנות אישיות בסיסית והמטרה היא להשלים עם מה שיש, להיות שמח בחלקך ולא להשוות את עצמך לאחרים. כמובן שאין בכך משום תחליף לייעוץ אישי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

תודה לך על התשובה, נגעת במדויק ובישפט אחד, בהסבר האישי שלי לעצמי, מדוע אני יכול לחיות טוב עם השינוי שעשיתי, מבלי להשוות לאחרים. הסיבה שכל הזמן הובילה אותי, שהגעתי למקום של הבחירה הזו לאחר הספק אדיר של דברים שעשיתי! וזה כמו שאמרת"להביט לאחור ולראות מה הספקת. "כך אני מרגיש. אני לא משווה עצמי לאחרים, אלא במידה מסוימת מרגיש מוזר שגם אנשים בגילי לא מורידים הילוך, אבל מבין שלכל אחד המסלול שלו. יש לי תחושה גם שגורמים נסיבתיים נוספים, נותנים פורופרציות אחרות לחיים, כגון אובדן הורה, שהשפיע על ההחלטה הזו ברקע. עדין, יתכן שהתחושה של אי עשיה אינטנסיבית, תמיד תשאיר אצל פרפקציוניסט הרגשה שהייתי יכול לעשות הרבה יותר?! לכן גם ב"מעט" שאני עושה לאחר סינון אני משתדל לעשות כל יום משימה אחת משמעותית שתתן וי לחלק הפרפקציוניסטי! :). שאלתי הנוספת, האם כאינדקציה לאיזון בין עשיה לכביכול המנעות, יכולה להיות צה שאני מכנה, שימור היכולת העשיתית במשימות קצרות מועד, כי כאשר אני מרגיש שנשמרת יכולת הבצוע החזקה, זה משחרר אותי להמשיך בבחירה שלי, או שזה חלק הפרפקציוניזם עצמו? אולי הפחד לאבד את היכולות שהיו ויש לי בעשיה בווליום גבוה?! נתקלת בפחד הזה, לאבד את העוצמה שהיתה לפני שינוי על מוחלטות הבצועים? תודה