ציפראלקס

שלום לד"ר גידי רובינשטיין, ראשית, אני בת.29.9 (אוטוטו 30), גרה אצל ההורים(עדיין) ובת זקונים(שמרו עלי בצמר גפן). לפני כחודשיים התחילו לי התקפי חרדה אשר גרמו לי לא לצאת מהבית. התקפי החרדה הללו "שינו פנים" והפכו לסוג של דיכאון כלומר:אין לי חשק לראות חברים/רות, אין לי חשק לצאת, לא נהנית משום דבר וכו'.. אני מרגישה שאני על "טייס אוטומטי" ופועלת מכח האנרצייה ולא מתוך מוטיבצייה פנימית שהייתי רגילה אליה עד כה. באופן כללי עד למקרה הנ"ל, הייתי טיפוס די אופטימי ושמח , אומנם תמיד הייתי טיפוס חרד אך זה לא גרם לי להסתגר בבית. אני מרגישה כלואה בתוך עצמי,כל הזמן עייפה ומסוחררת ואני משתוקקת לצאת מהמצב הזה אך אני משום מה לא מצליחה. לפני כחודש התחלתי טיפול-התנהגותי קוגנטיבי אצל פסיכולוג אך,לצערי, טרם הרגשתי את השפעת הטיפול לטובה. לאור כך,פניתי לפסיכיאטר והוא יעץ לי לקחת ציפראלקס כחצי כדור במשך שבוע ולאחר מכן כדור עד לפגישה הבאה(בעוד כחודש). אני מתלבטת אם לקחת את הכדור או שאולי לתת לפסיכולוג את הזמן שלו.. דרך אגב,טרם הספקתי לשתף את הפסיכולוג בכך מפני שהפגישה שלי עימו תהיה רק בסופ"ש ורציתי לשמוע את חוות דעתך בהקדם או חוות דעת נוספת. אשמח לשמוע את דעתך בהקדם, בברכה, המיואשת.

שלום המיואשת, לפי תיאורייך, מה שהתחיל כאגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים) התפתח לדיכאון, שתי תופעות שיש קשר ביניהן והמשותף להן הימנעות (http://gidi3.home-page.org/). הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי אמור להשתתף בעיקר בטכניקות של הרפיה וחשיפה הדרגתית לגורם המאיים (מקומות פתוחים) ואילו הציפרלקס הוא תרופה מעכבת ניצול חוזר של סרוטונין במוח המעלה את סף הרגישות כך שתוכלי לעשות דברים שגורמים לך לחץ ומהם את נמנעת. לדעתי, את חייבת להיוועץ בפסיכולוג שלך, בעיקר כשמדובר בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, לפני שתתחילי בטיפול התרופתי, כי הוא פועל לפי "קו בסיס" מסוים, כלומר, לפי עצמת החרדה שבה התקבלת לטיפול. אמנם התרופה תחל להשפיע בעוד מספר שבועות, אך ההחלטה האם לקחת את התרופה וכיצד יש לשנות את הטיפול בהתאם צריכה להתקבל בשיתוף הפסיכולוג שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין