נושא מורכב

שלום, פירסמתי את ההודעה הזאת גם בפורום "פסיכולוגיה קלינית" אשמח לשמוע דעה נוספת. עומדת בפני דילמה לא פשוטה ואני מעוניינת לשמוע את דעתך. לאחר שחרורי מהצבא פניתי לטיפול פסיכולוגי שכן הייתי שרויה בדיכאון, שנבע בין היתר מגילויי אלימות במשפחה כלפיי, הרגשתי שאני רוצה למות אבל לא ביטאתי רצונות אובדניים. הייתי בטיפול פסיכולוגי של קופ"ח כשנה ובנוסף התייעצתי עם פסיכיאטרית. אובחנו אצלי סימנים כפייתים דיכאוניים וחרדתיים. מעולם לא נאמרה לי מה הבחנתי. אני סובלת מחרדות, חרדה ספציפית ואו. סי. די שמוביל לעיתים לחוסר שליטה שיכול להתבטא באכילה כפייתית או תחושה של התמוטטות עצבים. לפני כ-שנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים קשה שבה נפצעתי פיסית, וגם חוויתי טראומה קשה ואיבוד הכרה. חלקים מהתאונה איני זוכרת, אבל הרכב נמחץ לחלוטין , גם אני וגם הנהג האחר נמצאנו אשמים, הוא נהג במהירות גבוהה בהרבה מהמותר ואני" זחלתי" לתוך צומת. היום אני עומדת להגיש תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח. לתאונה היו השלכות רבות, נפצעתי בפנים (חתך שנתפר) ומהבחינה הנפשית שקעתי בדיכאון לאחר מכן, מאז גיל הבגרות הייתי אובססיבית בנוגע למראה החיצוני שלי, ולא יכלתי לקבל את עצמי עם הצלקת שנותרה, זה פגע בדימוי העצמי שלי ובבטחון העצמי וגרם לי להרגיש מעוותת. החרדות שאפיינו אותי לפני כן הפכו לממשיות, לפני חלק מהתופעות שציינתי למעלה לא היו ואלה שכן היו חלשות מאות ולא מוגדרות. התאונה הפכה את החרדה לממשית ומאז אני 24 שעות ביממה בחרה מתמדית ובמצב של כוננות ודריכות, שכן החרדות לפי התפיסה שלי משקפות את המציאות המסוכנת. בין היתר חשבתי לתבוע את חברת הביטוח על נזק נפשי שנגרם לי בעקבות התאונה, אך בשיחה עם הפסיכולוגית הומלץ לי לשקול זאת לעומק. ע"פ הפסיכולוגית שלי כרוכים בכך סיכונים כגון איבוד רשיון נהיגה, כמו כן היא הבהירה לי שיתכן מאוד שאני לא אדע מה נאמר בנוגע אליי כלומר עם העו"ד שלי פונה לפסיכיאטרית שטיפלה בי לפני התאונה ובזמן היא יכולה להעביר לו סיכום "תחת אזהרה" שכן לי אסור לדעת מה כתוב שם, וגם לא מיידעים אותי שיש חומר "תחת אזהרה" . יש לציין שלאחר התאונה פניתי באופן פרטי לפסיכולוגית שמטפלת בי עד היום. בנוסף פניתי פעם אחת לפסיכיאטרית פרטית. ועוד פסיכולוג המטפל בגישה קוגנטיבית התנהגותית אך רק למס' קטן של פגישות. בשבועות שלפני התאונה, הייתי שרויה בדיכאון, שנאתי את עצמי והדבר נבע מסלידה מהמראה החיצוני שלי וחוסר יכולת לקבל את עצמי, באותו זמן גם הייתי בקשר לא בריא עם מישהו והרגשתי שאני לא מספיק יפה בשבילו.. ואז קרתה התאונה.. ולשאלותיי.. כרגע, עליי להחליט באם לתבוע בגין נזק נפשי, האם הסיכונים שציינתי אכן קיימים לפי דעתך? העו"ד שלי אומר שהפסיכולוגית שלי לא מבינה דבר בתחום המשפט ושהרשיון לנהיגה שלי לא נבחן מכיוון שאין קשר בין משפט אזרחי למשפט פלילי. איך אני יכולה לדעת לקראת מה אני הולכת שכל אחד אומר לי משהו אחר? אודה להתיחחסותך על מה שכתבתי. דלית

שלום דלית, להערכתי, הסיכון מנזק נפשי נוסף כתוצאה ממשפט כזה עולה לאין שיעור על הרווח שאת עשויה להפיק מכך. בהחלט ניתן לטעון שחלה החמרה במצבך הנפשי כתוצאה מהתאונה, אך החמרה חלה תמיד ולכן החוק קובע סכום פיצוי קבוע (ונמוך למדי) על עוגמת נפש. מהבחינה הזו העובדה שהיית בטיפולים לפני התאונה וטיפולים אלה מתועדים, ולגיטימי שחברת הביטוח (וגם את!!!) תעיינו בהם, עובדה זו אינה פועלת לטובתך. במובן הפורמאלי עורך הדין צודק ששלילת רישיונך אינה ממין העניין, ואולם למשרד הבריאות אין דרכים לדעת מי עלול להיות מסוכן בנהיגה, וכך אדם שהיה מאושפז אשפוז פסיכיאטרי, למשל, מוזמן אוטומאטית לבדיקות, כלומר, ברגע שהוא מופיע ברישומים הוא מזומן. ייתכן מאוד שהחשיפה במשפט על תאונה בה נמצאת אשמה לרבות העובדה שהיית בטיפול נפשי מתועד, עלולה להדליק נורה אדומה במשרד הבריאות וכתוצאה מכך, את עשויה להיקרא למבדקים. זה מאוד לא הוגן כי יש כמובן הרבה נהגים חסרי אחריות שנוהגים בצורה מסוכנת הרבה יותר ממך, אך הם אינם נמצאים באיזו שהיא מערכת מתועדת. בנוסף, יש לציין שחברות הביטוח מפעילות חוקרים פרטיים שחודרים לחייו הפרטיים של התובע בצורה פולשנית ובלתי ניתנת לזיהוי אלא בדיעבד, כך שמדובר בגורמים מלחיצים רבים. הדבר היחיד שאולי כדאי לך לשקול יחד עם המטפלת שלך הוא האם עמידה במשפט כזה תתרום לבטחונך העצמי ואולי יש כאן מעין "חזרה לזירת הפשע" וכמו בטיפול בהפרעה פוסט-טראומאטית, כדאי להחיות את הטראומה ולעמוד מולה. זה כמובן דבר מאוד אינדיבידואלי שצריך להיות מעובד בטיפול. ולסיום, את יכולה להציב שאלה בפורום הביטוח הרפואי שבאתר זה לצורך התייעצות בצד המשפטי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין