למה לי להתעלם?

שלום רב, ד"ר רובינשטיין, אני בחורה בת 21, סטודנטית שנה ב', מזה שלשה שבועות הייתי אמורה לבצע כמה מטלות בלימודים, עבודה מפרכת, המחלה שנדבקתי בה לאחרונה ואושפזתי בגללה בביה"ח- דלקת ברשתית בעין שמאל- יצרה פער גדול ועמוק מאד ביני לבין הלימודים, ולאחר האישפוז הייתי בדכאון כמעט לאורך חודש שלם, שמונת ימי האישפוז באו על חשבון הבחינות של סמסטר א', לא ידעתי מה לעשות, ידעתי שיהיה קשה מאד להיות בלימודים יחד עם בחינות של מועדים מיוחדים שיתנו לי עקב האישפוז, חיכיתי עד לשיחרור, אז התחילו הצרות.... הייתי צריכה יחד עם ההכנה לבחינות של מועדי ב' שנשארו לי, לבצע תרגיל פרוסמנריון שצריך הרבה מאד עבודה ובשביל זה ביקשתי הארכת זמן וקיבלתי, המצב היה כל כך מלחיץ, לא יכולתי לעמוד בתנאים האלה ואף לא יכולתי לבצע את כל העבודה הזאת רק במשך שבועיים עם הבחינות והלימודים החדשים של הסמסטר החדש ב', הייתי צריכה לעבוד למשך שעות ארוכות עם העיניים בין הספרים והמחשב, התחלתי לברוח מההרצאות החדשות, והייתי מעדיפה להיות לבד, ומרוב הפחד ממה יהיה עד להגשת העבודה התחלתי לדחות ולהתעלם מהמטלות ויומיים לפני מועד ההגשה של העבודה, התחלתי לעבוד קשה, זה ממש מעייף ובלתי נסבל, ההתעלמות הזאת מהמטלות עד יום אחד לפני הגשת המטלה מכבידה עליי וכמעט חונקת אותי..... מה אפשר לעשות?

שלום ג'ורג'י, צר לי לשמוע על הקורות אותך מבחינה רפואית ועל ההשלכות שיש לכך על לימודייך. דחיינות, או בלעז procrastination מוגדרת כנטייה לדחות משימה למועד מאוחר יותר ללא הצדקה, נטייה הגורמת לאדם סבל ומצוקה ומורידה את רמת התפקוד שלו. בשירותי הייעוץ לסטודנט שבאוניברסיטה העברית בירושלים אף נעשה ניסיון לקיים סדנאות לצורך התמודדות עם דחיית מטלת. הצורך בסדנא נבע מהעובדה שכארבעים אחוז מהסטודנטים מתקשים באופן קבוע למלא את חובותיהם במועד וגוררים את לימודי התואר באוניברסיטה שנים רבות. לדחיינות נלווה קושי לבנות סדר עדיפויות נכון וקיימת התעסקות-יתר בדברים השוליים, לאור מה שהאדם עצמו הגדיר כחשוב. הבעיה היא למעשה בקשר שבין ההגדרות הפנימיות של המשימות - מה חשוב יותר ומה פחות - לבין הביצוע שלהן בפועל. מאחוריה מסתתרים בדרך כלל גורמים פסיכולוגיים פנימיים מורכבים יותר. אנשים עם דימוי עצמי נמוך, למשל, עלולים לא לגשת לביצוע המשימה מתוך הפחד מכישלון. המחשבה שאני לא מספיק טוב, או לא מספיק חכם, גורמת לאי-עשייה, כי הרי צממילא לא אצליח. יש אנשים שמה ש"דופק" אותם זה דווקא הפרפקציוניזם. הם מעדיפים לא לעשות בכלל מאשר להגיש משהו שהוא בינוני, מתוך המחשבה שאם זה לא יהיה הכי טוב שאפשר, אז עדיף לא לעשות כלום. מצד שני, קיים גם הפחד מהצלחה. למשל, אדם שכבר גורר את לימודיו שנים רבות מהפחד מהיציאה שלשוק העבודה. קיימות עוד סיבות רבות לדחיינות, אותן יש לבדוק על רקע סיפור החיים האישי שלך. אינני מזלזל בסיבה האובייקטיבית לדחיינות במקרה שלך והיא בעיה פיזיולוגית שאכן מקשה על החיים. יחד עם זאת, אני מציע לך לבדוק אם במוסד בו את לומדת קיימות סדנאות מעין אלו. כל שירות ייעוץ בכל אוניברסיטה כולל התייחסות לעניין זה, גם אם אין סדנאות מיוחדות לכך. כמו כן, כחבר הוועדה לטיפול בסטודנטים לקויי למידה של המועצה להשכלה גבוהה, אני יכול לומר לך שמגיעות לך התאמות למידה ספציפיות (בכוונה אינני משתמש במילה "הקלות") לאחר שתעברי אבחון של לקות למידה בגוף הקביל על המוסד האקדמי בו את לומדת (אם זו אוניברסיטה, בד"כ קיים מרכז כזה בתוך המוסד - למשל, המרכז לייעוץ לימודי באוניברסיטת ת"א). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין