לנפש אין טיוטה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

18/03/2014 | 10:40 | מאת: מיכ

הייתי מאוד רוצה לשמוע אם קראתם את הספר או הכתבה שהתפרסמה ומה דעתכם? מה דעתך ליאת? אי אפשר ממש לדעת מה היה בטיפול ואי אפשר לשפוט אמא שאיבדה בת ובכל זאת היא מאוד ממורמרת על הפסיכולוגית שלה... אני חושבת שהיא הגזימה...הרבה מהתחושות שלה גם אני מרגישה כלפי הטיפול, אבל יש הרגשה שהיא לא בקשה את מה שממש רצתה מהמטפלת ועזבה אולי מוקדם בלי לדבר על הצורך שלה בחיבוק.... הנה קישור http://www.israelhayom.co.il/article/166023

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ, אזהר במילותיי משום שלא קראתי את הספר ומשום שמדובר באם שחווה כאב נוראי כך שאני באמת חושבת שאי אפשר לשפוט. אבל רק לפי הכתבה עלו לי כמה שאלות, האחת, מדוע להשאר בטיפול שהגדרתו היא טיפול בדיבור ולכעוס כל כך שאין בו מגע? יש כ"כ הרבה מטפלים שבהגדרת הטיפול מאפשרים גם מגע (שיאצו, פסיכותרפיה גופנית ועוד) ואם כבר נשארה ואף כתבה על כך ספר אז כנראה שהטיפול כן היה משמעותי אז אם זה כך מדוע להביא רק את הצד הלא מספק של הטיפול? תמיהות...(שלא נדבר על השאלה האתית ומה היה קורה אם המטפל גבר והיה נענה לה? זה כל כך עדין ומסובך.) ליאת

23/03/2014 | 13:57 | מאת: ישראל

נזק יותר מתועלת בטיפול פסיכולוגי. היא מדברת על ניתוק טוטאלי של הפסיכולוגית הלא מחוברת שלה אולי... חיבוק חד פעמי הוא לא טיפול במגע כמדומני.. ואכן טיפול יכול להזיק לפעמים יותר מלהועיל. זה לא מדע מדוייק. וצאו כבר מהסרט, לא רק שזה לא מדע, מי יודע מה מצבו הנ]שיא של המטפל/ת ?! יום נפלא

25/03/2014 | 14:35 | מאת: סיגל

אכן קשה לשפוט אמא שעברה טרגדיה כזאת. אני כמעט בטוחה ששום חיבוק לא היה עוזר לאחות שבר כזה אלא רק הורס את הטיפול כטיפול, שיכול להיות שבכל מקרה לא היה מסוגל להכיל טרגדיה כזאת. הציפייה שהמטפל יענה על כל מיני פונקציות, לא ממש ראלית. אני מקווה שהכתיבה שלה הוותה לה הקלה למכאוביה ולכעסיה, אין כמו כתיבה לעטוף כאבים. בעוד עשר שנים שתיהן (אולי)יבינו ... ליאת, אני חושבת שקל להגיד "למה לא עזבת" פחות קל באמת לקום וללכת מיד במערבולת כזאת. לעתים לוקח זמן לעקל את הצורך של לקום וללכת. ואגב, מה מטפל אמור להרגיש שהוא גיבור של ספר כזה?

26/03/2014 | 17:23 | מאת: israel

וואו וואו ו- וואו, ממש הגבת בכתב אישום על המסכנה. ראשית, אדם שנכנס לטיפול לא יודע לאן הוא ב א מ ת נכנס.. שנית, חיבוק חד מי , אנושי, הוא אינו טיפול במגע! חד משמעי. כן, גם אם זה היה מטפל גבר. אין קשר. לאן נגיע במחשבה אם כך נחשוב. הרי היא עברה אירוע קשה ומכונן וניתן לומר שאף נדיר. אך האם כשל בטיפול פסיכולוגי דינאמי הוא אירוע נדיר? התשובה היא לא. יותר ויותר גם בזכות האינטרנט, עולים וצפים תלונות על כשלים ואי הצלחות בטיפול פסיכודינאמי. מעניין שעל טיפול קוגנטיבי התנהגותי אין כזו ביקורת. באמת לנפש אין טיוטה. אם רק היו המטפלים מזהירים כי יש סכנות בקבלת טיפול הכל היה נראה אחר. החיים הם לא סדרה בטיפול שהכל ורוד. הרי אין פיקוח והכל נמצא בין מטפל/ת ומטופל בצרה. יום נעים. אגב, כתבתי את תגובתי והיא לא פורסמה על ידי לפני מספר ימים..

מנהל פורום פסיכותרפיה