הצפה

הי ענבל, הכל מוצף כאן,תגובה על תגובה ,אחת בתוך השניה.רק שאני פשוט נאבדת.בתוכי הכל כל כך מוצף שכל הצפה חיצונית מתקשרת לבפנים ונהיה מבול.בסך הכל שמחה שנעים בתוך הקבוצה. וזה מתקשר לי לעצמי יותר אוהבת קבוצות קטנות,כיתות קטנות ,נאבדת בגדול...וגם קשה לי נורא לחוות עוינות ותוקפנות אחת על השניה גם אם זה לא ממש כלפי. משהו לא מאורגן לא מסודר,ממש מוצף לי. ראיתי את ההודעה מחחממת הלב שלך ואפילו לא הייתי מסוגלת להגיב. אבל היא חיממה את ליבי. וגם שאת נורא עסוקה.ברכת בהצלחה מממני! לכל המשימות... אבל נראה לי שגם כשאת לא נוכחת פה קונקרטית,אנחנו עדיין מרגישות אותך ויודעות שאת שומרת עלינו וגם רווה נחת... בשבועיים האחרונים די יצאתי מהחיים.זאת היתה התרסקות אמיתית חזיתית.ממש נורא. כרגע אני בהתאוששות לאט,לאט. וביום שני הנורא הזה שרציתי להתאשפז והוא לא ענה, דיברנו על זה בפגישה והוא אמר שהפלאפון שלו היה מקולקל ולכן הוא לא ענה,ואולי הוא היה צריך לקחת אחריות ולהודיע לי או משהו כזה,ושהוא ממש מצטער על מה שקרה. שמחה שהוא יודע גם להודות בטעויות אני חושבת שזה רק מחזק את הקשר כשיש כנות ואמון. והכי חשוב בקשר לפסיכיאטרית הייתי אצל מישהי שהמ' שלי המליץ. היא הקשיבה לי ברוב קשב,(למרות שבקושי הצלחתי לדבר הייתי בתוך ההתפרקות שלי,אבל כנראה זה חלק מהעניין) היא הייתה ממש אדיבה והיה נראה שהיא קולטת אותי, בסוף היא אמרה משפט שנחרט לי:"את סובלת מחרדות,אמיתיות!!" כל כך הוקל לי שהיא הבינה אותי.וגם נתנה לי טיפול נגד חרדות ומשהו לקחת לפני השינה. וגם המ' שלי אמר שזה טוב שאני נותנת לאחרים לטפל בי ולא עושה לעצמי טיפול עצמי(גרוע). וגם נהיה קצת הרגשה לא טובה לכתוב כאן ואני לא יודעת למה. קצת איבדתי את הביטחון פה. קשה לי להסביר לך, וגם מתלבטת מה לשלוח ומה לא... שבת שלום, ובשורות טובות אדוה.

הי אדוה אני שמחה שאת מצליחה לכתוב ולהימצא כאן למרות המורכבות. אכן, טיפול הוא תקופה של עליות וירידות לעיתים.. אני שמחה שאתם עוברים אותם ביחד, או מצליחים לעבד ביחד את התקופה של הלבד. יופי שלא ויתרת ומצאת פסיכיאטרית גם חמה, גם מקבלת וגם נותנת.. שבת שלום, ענבל

הי ענבל, מה שלומך?קצת רגוע יותר? אצלי עמוס עמוס, אבל נראה לי שהתרופות קצת מתחילות להרגיע אז קצת פחות מעיק.) מקוה שתשימי לב להודעה לא התחשק לי לפתוח חדשה. סתם בא לי לשתף אותך שמאוד מעריכים אותי בעבודה ואפילו רצו לשלוח אותי להשתלמות מיוחדת,אני לא יכולה אבל זה סיפור אחר. ובעניין ההחזקה, דיברנו על זה בפעם האחרונה שאין לי רצף,שקשה לי עם כל מה שקשור בתהליכים,ושקשה לי נורא להחזיק את החוויה הטובה של הטיפול לאורך זמן. כי כנראה משהו בבסיס לא ממש תקין, השאלה היא איך לומדים כן להחזיק חוויות טובות לאורך זמן? זה קשור בי,ברצון שלי?או שזה תהליך שקורה עם הזמן ואין לי דרך להשפיע עליו?מין בשלות כזאת? ומה יכול לגרום טיפה לזרז את התהליך,? כי יתכן שאני יאלץ ךהוריד טיפול בשבוע וזה ממש יהיה לי קשה. כי החוויה של הטיפול כרגע די מתמוססת לי,וחבל. קשה קשה, להרגיש כמה הכל מבפנים מעורער וממש לא יציב. מקוה שיום אחד זה ישתנה. ממש לא פשוט לי, עם עצמי. אדוה.

הי אדוה טוב אז כמו שביקשת אני עונה לך כאן גם בלי שההודעה שלך עלתה. אני חייבת להודות שזה מרגיש לי קצת מוזר,אבל ננסה בכל זאת. אז לגבי המשהו בי שמרגיש לך בוגר בנוי ובשל,אני מניחה שיש חלק כזה,ויש חלק אחר שהוא ממש ילדותי אימפולסיבי ומפורק.הבעיה שתמיד זה היה ככה ,גם בתור ילדה קטנה.ותמיד כולם התבלבלו והתייחסו אלי כמו לבוגרת.אז גם כשהייתי קטנה,לא באמת היה מותר. ותמיד ציפו שאני אדע הכל ואבין גם בלי הסברים.היו מקומות רבים שזה היה נכון,באחרים לא,ושם זה נתקע.אבל ברור שהטיפול תורם ועוזר המון לסגירת הפערים. לגבי מה שקרה בעבודה,אני חושבת שקיצור הנפילה זו הצלחה נהדרת. אי אפשר תמיד תמיד להיות חזקים,בטח שמסביב יש עוד מלא שקים לסחוב. לגבי מה שכתבתי ללילך,מדובר בלימודים.בעצם זה קורס אימון.(ללמוד להיות מאמן).וזה באמת מדהים,ומאוד שונה מהציפיות.יוצא לי להביא לכאן תכנים מידי פעם.(למשל המשחק כדורגל והתפקידים של שחקן מאמן צופה פרשן וכו).זה מאוד עוזר לי,וזה מאוד משלים לטיפול,וכמובן שהכל מובא חזרה לטיפול והכל מדובר.אני לא כל כך יודעת מה לספר עוד,אבל אם יש לך עוד שאלות בנושא את מוזמנת. והנסיך הקטן אכן מושקע.חיכינו לו המון זמן.אבל היה שווה... וקראתי אתמול שוב את מה שכתבתי לך אז.ועוד כל מיני מאותה תקופה קשה.האמת התחלתי לבכות.וזה לגמרי בסדר שלא יוצא לענות,לא תמיד זה מתאים,מכל מיני סיבות... וחמוץ מתוק אני דווקא ממש אוהבת,לפעמים כאן יותר מתאים חריף אש מתוק,ובתור מישהי עם בעיות במעיים זה הגיוני שקשה לי לעכל. אבל אני משתדלת להתרכז במתוק.והשיחות עם רוב הבנות כאן (וגם כמובן איתך) בהחלט מרגישות ככה. מקווה שהצלחתי לענות, בכל מקרה שבוע נעים ליאת

הי ליאת, מה שלומך?ואיך המרגש? ממש נעים לפגוש, ממש ממש מתחברת למה שכתבת על הפערים בין החלקים שבי,הבוגרים והילדיים. גם אני בתור ילדה גיליתי הרבה אחריות,ולא רק ,הרבה לצערי היה מתוך הכרח. אני מסתכלת על תמונות ילדות שלי ורואה איך בגרתי מידי מהר,אבל זה לא היה בגרות אמיתית ולא היתה עצמאות אמיתית,כי בגרות אמיתית צומחת רק מתוך מקום של חיבור וקשר עמוק עם אם\אב ואחר כך אפשר לשחרר ולצמוח.מהאלר מרבה לדבר על זה ,במאמרים שלה על ספירציה – חיבור ואינדוודואציה – יחודיות.וכנראה זה מה שקורה בטיפול,כאשר העצמאות לא היתה אמיתית ולא נבנתה מתוך בסיס של קשר משמעותי וקרוב,בשחזור-בטיפול-בקשר מול המטפל חוזרים אחורנית . ובהתחלה זה די הבהיל אותי ,התלות הזאת,כי תמיד הפגנתי המון ביטחון ,אבל המ' שלי עודד אותי שזה ממש בסדר ושעדיין ברוב התחומים אני עצמאית בחיי,והיום אני משלימה עם זה ואפילו מרשה לעצמי לפתח את התלות בו במטפל ואני מרגישה שזה מתחיל ליצור אצלי ביטחון אמיתי,פנימי מבפנים. ואני שמה לב שאפילו בטיפול,אני יכולה לשבת ולנהל מולו דיאלוג ופתאום אני צוללת,חוזרת להיות הילדה הקטנה שככ זקוקה לאהבה,לחום ,לקרבה.אתמול זה היה ממש בולט ונראה לי שאפילו אותו זה בלבל.פתאום תוך כדי שדיברנו על החלום(אגב החלום שכתבתי פה לענבל) התחלתי לצלול. ומעניין שבחלום היה הרבה הפקרות ועוד לפני שסיפרתי לו את זה הוא דיבר על כך שפעמים רבות בחיי הפקירו אותי והיום אני מפקירה את עצמי,עם הביקורת העצמית הבלתי נגמרת.מעניין שהוא ממש הרגיש.והוא אמר שגם הוא הפקיר אותי בשבוע הזה שהוא לא היה .וזה היה ממש מדויק. לא הבנתי בדיוק האם את לומדת להיות מאמנת כמו קאוצ'ינג או שאת לומדת להיות מאמנת של כדורשת? וגם אני חזרתי לדברים שכתבת לי אז ובמיוחד שמתי לב לשורה-אני יושבת כל הבוקר מול המחשב ומנסה לכתוב לך.אז שוב תודה על המאמץ.ונכון שעדיין אפשר לשפר כי אמא חיה אבל אני מרגישה שהיא כמו אישה זרה לי.ואבא דווקא מנסה ליצור קשר אבל הכעס עליו הוא ככ גדול שאני לא מצליחה להתחבר,הוא דוחה אותי ממש . אתמול קראתי את הודעת ההמשך של לילך בעץ של הגשם ,והיא ממש ריגשה אותי וגם ממש התחברתי אליה אז ישבתי לכתוב מכתב ממש מרגש למטפל שלי.כי בסוף הכי חשוב להביא הכל לשם. אתמול בסוף הטיפול ממש כעסתי עליו,הוא שינה לי את השעה(לאחרונה הוא מזיז לי את כל השעות) ושלחתי לו מסר שעה קודם שאני לא אספיק להגיע בזמן ושאני מאחרת בעשר ד' והוא החזיר לי שהוא מחכה ושזה בסדר.ואחרתי בעשר ד' והוא השלים לי רק חמש ד' וממש חתך אותי באמצע נושא וזה ממש כריזה.תמיד גם כך קשה לי לצאת משם.באותו רגע לא היה לי נעים להגיד לו,כי לפעמים הוא גם נותן לי עוד חמש ד',מה את אומרת?להגיד\לא? טוב, יש לי מלא מטלות בעבודה, את האמת שהבוקר ממש התחשק לי להבריז,אבל הכרחתי את עצמי לצאת לעבודה, ובסוף חזרתי יותר טוב ממה שהלכתי, או שגם התרופות מתחילות להשפיע, הלוואי, אני כבר יותר בטוב,מקוה שגם את, היה נחמד לשוחח :), אדוה