לענבל

הי ענבל מבינה שיש עומס,וגם קשה לברור את העיקר מים הזבל... אבל יש הודעות בעץ של לילך שלא עולות כבר יומיים. תודה בכל מקרה, ותחזיקי מעמד. ליאת

הי ובוקר אור, האמת שאמורה להיות גם הודעה שלי שנכתבה על אותו עץ, עוד לפני תגובתך, ענבל, ונדמה לי שעדיין לא פורסמה. היא כבר מיושנת, ואולי גם ממוחזרת, (יש לי גם גיבוי שלה, כך שלא קרה שום דבר נורא), ובכל זאת חשוב לי לומר שהייתי רוצה למסור ללילך שחשבתי עליה, שהיא ובנות אחרות כאן עוזרות לי לפעמים למצוא בי רוך וחום בתוך הנוקשות הזאת. חייבת לומר שגם הודעתך, ענבל, "שלום והתנצלות" לא השאירה (גם) אותי אדישה. האפשרי להמס אותי לפעמים? ... זה דבר אחד. ודבר נוסף - מה שכאב לי ושבר בכל הסיפור, בעיניי ולהבנתי, הוא 'סביבת ההודעות הסמויות' שעוטפת את ההודעה ה'נעלמה'. קצת כמו בראש, בסביבה הפנימית - יש חלק לא מודע כזה, מילא הרסני (בתכנים, בכמות), אבל לפעמים אינו ממודר, יודע לתפוס כל חלקה טובה, מקיא על הכל, 'שולט', 'משחק בקקי'. בדומה למה שבעיניי קורה פה בפורום לפעמים, המדיום הכל-כך השלכתי הזה. מאבק כזה בין קולות שמושכים לכיוונים מנוגדים בכוח רב. אחיזה לופתת vs הרפיה. אציין שבשלב זה, אחרי שכתבתי, חל שיפור והאור לקח צד. פחות כעס יותר עצב. ואלייך ליאת יקירתי, כתבתי מעין מעברון שכזה על העץ המסועף ההוא, אולי השתמע ממנה שקשה נורא להסתגל. לא כך הוא. זה היה ניסיון קטן שלי, לא הכי מוצלח כנראה, לרשום קצת בהומור, כמעין הצגונת. אני יודעת מעצמי שבימים של מצברוח מחורבן הומור יכול לקבל התייחסות לא משהו. שולחת לך עידוד מעומק הלב וחיבוק גדול, איתך, איילת השחר

הי לכולן יש לי דברים להגיב לכל מיני הודעות,אז אני מנסה לאחד. א.ה יקרה מאוד חשבתי עליך בבוקר כשהתעוררתי ,תכננתי לכתוב לך שראיתי את ההודעות שלך במייל,אבל כשקמתי ראיתי שהקדמת אותי,ושמחתי.ואכן העץ הנחמד והמחמם שגדל שם למטה כבר בן יותר משבוע,אז בהחלט צריך להתקדם... אני חייבת רק לציין שדווקא הבנתי את ההומור בקשיי הסתגלות לכאורה,וזה אכן הצחיק,ומה שיותר מצחיק בעיני שגם לי קשיי הסתגלות...גם לי מתפלק כאן לפעמים דנה,ובטח עוד יתפלק.ואגב אני אף פעם לא נפגעת ממך,מקסימום לפעמים אני חושבת שלא הבנתי עד הסוף ואז אני משתדלת לשאול. וגם אני הרגשתי מאוד נעים עם ההודעה של ענבל,(לא ידעתי אם זה בסדר להגיד).ובכלל לפעמים אני מרגישה שחבל שאיו כפתור לייק.כל כך הרבה פעמים יש תשובות ותגובות שפוגשות אותי כל כך טוב (ובכלל לא קשורות אלי) ודווקא יוצא לי בדר"כ להגיב רק כשלא מסתדר,וזה קצת יוצר עיוות. וגם אני חושבת שהביחד של הקבוצה והתלות של הפרט בקבוצה,הם נושאים מאוד חשובים,גם כאן בפורום,וגם בחוץ.גם אני הבאתי את הנושאים האלה לטיפול,והם עדיין מאוד רלוונטים גם אצלי בחדר. אבל אצלי באמת קצת באסה,אני לא לגמרי מבינה עד הסוף למה,אבל ככה מרגיש לי.מאז השרפה הייתה אצלי שבירת שגרה.כל מיני פעילויות התבטלו (עם או בלי קשר לארוע) ואני מרגישה שיצאתי מסנכרון.ואתמול השגרה חזרה ,אבל אני הרגשתי קצת מתבוננת מהצד לא ממש הצלחתי להשתלב בחזרה.וגם ממש רלוונטי לנושא הקבוצתי, באימון הקודם היה לי תקרית קטנה עם אחת הבנות (לא מסרתי לה פעם אחת כדור) היא קצת הגיבה בעוצמה לא ממש קשורה,ואני דווקא לא התעצבנתי.גם זכרתי שעבר עליה שבוע לא פשוט (כמעט נשרף לה הבית) וגם אני כבר יודעת שהיא קריזיונרית.(יותר ממני).אבל הסיפור נורא התנפח.היא ממש הפסיקה לשחק,ואני ניגשתי אליה והתנצלתי וגם הסברתי לה למה לא מסרתי לה,ושזה ממש לא קשור אליה,וגם מיד אחרי מסרתי לה,וכלום לא עזר.אז נתתי לה להרגע כמה דקות ושוב ניגשתי וניסיתי ללחוץ לה את היד וכלום,היא רק התעצבנה יותר.ואז בסוף האימון היא נגשה אלי ופשוט כיסחה לי את הצורה.(באופן מילולי). היה לי נורא ברור שכל הסרט שלה וממש לא שלי.אבל הרגשתי נורא. הרגשתי לבד.ורק אז אחותי נזכרה שהיא אחותי הגדולה וניסתה למלמל שאולי נלחץ ידים ונגמור את הסיפור,ואז היא גם נגשה אלי ואמרה לי שאני אמורה לדפדף אותה,וממש לא להתייחס,ואז גם הקפטנית ניגשה ולמרות שהיא חברה של זאת שהתעצבנה עלי,היא אמרה לי שאני לא צריכה להתרגש ממנה,שככה היא,ולוקח לה זמן להרגע.היא גם אמרה שהיא מתפלאת שאני מתרגשת בכלל,שאני אמורה להיות רגילה לזה,שתמיד חזקים מושכים אש. טוב בכדורשת אני באמת חזקה,אפילו אני מודעת לזה,אבל בשאר התחומים אני מרגישה ממש חשופית.והאש חודרת אלי ממש בקלות.ובפער הזה בין החוזק והפגיעות חודר אלי כל כך הרבה.יותר מאוחר אחותי התקשרה אלי ,ולמחרת גם המאמן התקשר וגם הקפטנית,והם אמרו באופן ברור שאני ממש לא אשמה בסיפור.וזה שיפר את ההרגשה,אבל זה היה קצת מאוחר מידי.אני חושבת שאם בזמן אמת מישהו היה מצייץ,כל הסיפור לא מתנפח כל כך.לפעמים אפשר לכבות שריפות כשהן קטנות, ואז לא צריך להביא סיוע מחו"ל כדי להתגבר.ואני מרגישה שגם כאן זה נכון.לפעמים דברים מתנפחים הרבה יותר מידי,ואנחנו כקבוצה, ביחד,יכולים לבלום. וכמובן שכשאני הולכת למקום בלי חשק (כן לילך גם אצלי יש בעיית שינוי אנרגיות משמעותית),תמיד זה מבאס.הפעם באופן קצת סמלי, אפילו פצעתי את עצמי.לא ברור לי לגמרי איך זה קרה,אבל בזמן שהנחתתי הבאתי לעצמי בוקס בפרצוף,ויש לי שריטה מדממת באף וגולה מדממת בשפה (וכמובן שהכל נפוח).איזה כיף,אפילו אין לי את מי להאשים... ונועם יקרה, אני חושבת שזה ממש נחמד שאת עונה לי בראש,גם אני עושה את זה הרבה.אני חושבת שרוב הכתיבה כאן בעצם נועדה (מבחינתי) לעורר מחשבות.אז זה ממש בסדר שלא תמיד עונים,למרות שבהחלט נחמד מאוד שכן.ואני חושבת שבתקופות מסויימות,אפשר לוותר על חלק מהפינויים.בהחלט חשוב לברור את המקומות שחשוב להשקיע מאמץ ואנרגיה,ולהפריד את המקומות שזה ממש בזבוז. וגם חשבתי קצת על כל השימוש שלנו בארועים בעבר,ולמה לפעמים קצת נתקעים שם.ואני חושבת שבהקשר של הפורום (לפחות עבורי) מאוד מהר מהרגע שענבל התחילה לנהל את הפורום,אני התחלתי לפנטז (כן מילה קצת מפוצצת ,אבל נדבקתי מהמטפלת שלי) שזה יקרה כאן שוב.ואולי לקח קצת זמן ,וגם היה לא פשוט,אבל אני מרגישה שזה קורה.אני מרגישה שיש כאן קבוצה.אני רואה את העצים שגדלים,ומכילים מספר רב של אנשים,וזה ממש כיף.ובדיוק כשרציתי להגיב לאנה,ענבל העלתה הודעות,וראיתי שכבר כל הדברים נאמרו. (ואדוה ,שמחה שלא ויתרת, והצליח בסוף). ומ.מ יקרה אני מבינה לגמרי את הקושי להחשף.ובהחלט אפשרי לנהל כאן דיאלוג, וחלק מהתשובות להשאיר אצלך בראש.אני כן חושבת שזה חשוב לחשוב ולהבין ממה החשש.גם כאן וגם בטיפול. ואני תוהה (ושוב אין צורך לענות בכתב אם לא מתאים) האם עדיין יש ביניכם קשר בין הפגישות ? ואם כן אולי רק את זה את רוצה ?. והאם תמיד היא הייתה לא מספיק מדוייקת,או שזו בעיה של הזמן האחרון ? ואולי זה קשור לקירבה מאוד גדולה שקיימת ביניכן, ובגלל זה כל אי דיוק קטן נחווה כפספוס אדיר,ואולי חלק מהבעיה זה תיאום ציפיות ? והאם את מאמינה שזה יכול להשתנות ? כי לפי מה שאת כותבת כאן,את לא מאמינה.וזו בעיה.אני באופן אישי לא מאמינה באלוהים ולכן הוא לא יכול לעזור לי.וברור שזו ממש לא הוכחה שאין כזה.ואני לעולם לא אזכה בלוטו,כי אני לא ממלאת.וגם בטיפול שלי היה בעבר משבר אמון קשה.היא הייתה מאוד מאוד לא מדוייקת ,במקומות שכל מטפל מתחיל היה אמור לפגוע.(ולמטפלת שלי יש כמעט 20 שנה ניסון והיא גם מדריכה).והיום אחרי שהדברים ביננו לובנו (עם הרבה אומץ והמון כנות של שני הצדדים) יש לי מטפלת מדוייקת להפליא.נכון שלפעמים יש פיספוסים קטנים,אבל אני מרשה לה,וישר אנחנו מדברות על זה,ומאוד מהר הכל מסתדר.אני באמת מאמינה שאפשר לתקן הרבה דברים בטיפול,אני מאמינה שיכול להיות שהתקיעות הזו קיימת עבורך בעוד מקומות חשובים.עבורי זה היה ככה. אני מקווה שבהמשך תתחילי להרגיש כאן יותר בטוח ואז אולי תשתפי יותר,ואני באמת מאמינה שזה יכול לעזור.אפשר להשתמש ולהעזר בניסיון של אחרות,וכמובן בניסיון של ענבל.אם יהיה יותר מידע אפשר יהיה לפגוע יותר טוב.כרגע זה סתם יריות באוויר. בכל מקרה בהצלחה ליאת

הי ליאת, לקחתי לי קצת מרחק ואוויר מכאן, אבל הנה שבתי, וכעת חזרתי לקרוא את הודעתך לפרטים. הזדהיתי עם התחושות לגבי דברים שמתנפחים, כן... לחשוב שלא רק בפורום, ככה התבזבזו להן שנים. גם בהיסטוריה של בכלל. ואני מבינה את ההקבלה לפורום. גם של המימדים, וגם בנושא של מי שזוכה להערה או נזיפה (כמו במשחק הספורט) על לא עוול, וחמור יותר, כשבעצם הוא מעין בא כוח של מישהו אחר. טוב, זה חלק מהתפיסה המבולבלת של העולם שבאתי ממנו. את יודעת מה עוד זה מזכיר לי? מכירה את ההורים האלה שצועקים לעיני כולם על הילד המתפרע "אל תעשה, אל תעשה" וממשיכים וצועקים שישמעו, אבל לא מתוך כוונה להפסיק אותו באמת, וכך הילד בעצם מתנהג את האלימות של ההורה, ובסופו של דבר הילד הוא בשר התותחים שחוטף בראש. ובשונה, בענייני מימדים וזמן, גם מי"ב סיפרה, בהקשריה שלה, על מעין לב?ה-מגמה שהייתה מתחת לפני השטח וגזלה כוחות וזמן עד ש... באמת שנקווה לטוב. מתאים לי לדמיין אותך כקפטנית לעתיד, את יודעת? איך מצב הנוגרה עכשיו, קצת יותר טוב? ממש באסה רצינית. קראתי גם בעניין את הדוגמא מניסיונך בעץ של ניצן. נראה לי שאצלי ישנה מורכבות נוספת. הוא גבר. אני אישה. די קרובים בגיל. אני לבד. אבל מעניין. מעניינת מעניינת הזווית החדשה עליה סיפרת. ודרישת שלום חמה גם לנועם וליצורון. ו - מ.מ. יקרה, פעמים רבות חשבתי להגיב, אך קצת כמו שנועם כותבת לליאת תשובות בראש, כך גם אני לפעמים. לא תמיד בוחרת 'להפריע'. בכל אופן, אהבתי לקרוא את שיחותייך עם ענבל. וכמו אדווה אאחל גם אני בשורות טובות (איילת השחר)

היי ליאת , כרגע יש לי קצת בלאגן של רגשות ומחשבות - ואני מתקשה לנסח נכון את הדברים. אז אני רק ארשום לך שאני מאוד מעריכה את השיתוף- זה מאוד עוזר לי לנסות לסדר את הדברים בראש - ולראות מה קורה בטיפולים אחרים.. אני קצת מקנאה בך על הרגשה שמבינים אותך. שומעים שאת אמא - את נשמעת במקום בוגר יותר ממני (זאת מחמאה:). אכתוב לך בהמשך כשאצליח לסדר קצת המחשבות שלי.. :)

הי ליאת תודה על הפניית תשומת הלב להודעות החסרות. אנא, בלי מילים כמו 'זבל', בשום מקרה. אני עוד מעכלת את השינוי.. ענבל

הי ענבל אני מסכימה אתך שהמילה זבל קצת בעייתית,וכנראה היה עדיף להשתמש במילה עדינה יותר. והאמת לא חשבתי שההודעה תעלה,ובכלל הודעות כאלה מבחינתי ממש לא צריך להעלות.אם האבדה נמצאה,אז יופי,וזהו. אבל אני חושבת שכן באופן קצת לא מודע,בא כאן לידי ביטוי התסכול שלי מהנושא.הרי יש כרגע לא מעט הודעות שלא עולות,ונשארות לכאורה סמויות,ולכאורה זה ממש לא בעיה שלי.אבל ההצפה שנשארת בחוץ גורמת ללא מעט הודעות אחרות ראויות לחלוטין להתפספס.זה כן בא במקום,וזה כן על חשבון. למשל אני רואה במייל הודעה מאדווה מהיום בצהרים שלא עלתה,וזה מצטרף להודעות נוספות בעץ למטה שלא עלו עוד קודם.אני מרגישה מוזר להגיב למשהו שהוא לא פה.ומצד שני אני כן רוצה לענות.ומצד שלישי ממש לא נעים ואפילו מביך להציק כל פעם.כן אני כבר מדמיינת את התגובות הציניות שאני הולכת לקבל למייל,והאמת אחרי התגובות המקסימות שקיבלתי מאני ואחת (שדי ברור שהן אותה אחת), אני מרגישה קצת פחות לא נוח עם המילה שהשתמשתי.בעיני זה כמו שלפעמים מקבלים מלא junk mail ,ולא מצליחים לברור את הדואר האמיתי ומוחקים בטעות.ועוד כאן זה כל כך ממוחזר... כשאני מסתכלת על הפורום בזמן האחרון,זה מרגיש כל כך נעים וכל כך טוב,זה כל כך כיף לראות עצים כאלה גדולים וכזאת תמיכה ושיתוף,את באמת יכולה להיות "אמא גאה". זה יהיה בעיני ממש חבל אם ניתן למישהי אחת להרוס לכולן. מקווה מאוד שזה לא יקרה. טוב אז לילה טוב וסוף שבוע נעים ליאת . ואני לא כועסת עליך,אני באמת מבינה שהיו מלא הודעות,והשקעת היום לא מעט זמן כאן.אני רק מבקשת שתשימי לב,זה ממש לא פעם ראשונה שזה קורה.