הפרעת אישיות נמנעת

אני בן 21 ואני סובל מהפרעת אישיות נמנעת, גיליתי את זה רק לפני חודשיים מקריאה באינטרנט, לפני זה חשבו שיש לי מחלת נפש וגרמו לי לקחת תרופות במשך חצי שנה ואני הייתי תמים והסכמתי עד שהחלטתי להפסיק עם החרא הזה. ההפרעה גרמה לי לזה שמאז שסיימתי את התיכון (בגרות מלאה) אני לא לומד , לא עובד ואין לי חברה, גם בתיכון לא היה לי כמעט חברה וכמעט לא הייתי יוצא מהבית אחרי שהייתי מגיע הביתה מבית הספר בגלל שאני ביישן מאוד, אני רואה את עצמי כחסר אופי וחסר יכולות חברתיות וחסר יכולות התדברות במיוחד. לפני התיכון כלומר בחטיבה הייתי במצב טוב יחסית מבחינת חברה למרות שכבר אז החלו תסמינים: עם בנות לא היה לי אומץ לדבר ותמיד הייתי נלחץ כשבת פנתה עליי. האם בגילי כבר המקרה שלי אבוד? מה אתה ממליץ לי לעשות? אני חושב שאח שלי בן ה 11 מפתח קצת את ההפרעה כמו שלי, מה לעשות עם זה?

שלום שגיא, אענה לך על הטיפול בהפרעת אישיות נמנעת באופן כללי, בלי להיכנס לשאלה אם אתה סובל ממנה או לא, כי בניגוד לאנשי המקצוע שראו אותך, לא ראיתי אותך. באופן כללי, הטיפול הוא טיפול דומה מאוד לטיפול בחרדה חברתית. הפרעת אישיות נמנעת היא פשוט יותר מושרשת והפכה להיות חלק מהאדם עצמו. הטיפול המתאים ביותר הוא טיפול משולב, תרופתי (ע"י תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח - התרופה החדישה ביותר בעניין זה היא ציפרלקס) והתנהגותי-קוגניטיבי ע"י חשיפה הדרגתית למצבים חברתיים שמפחידים את המטופל, מהקל אל הכבד (ומאוד חשוב שהחשיפה תהייה הדרגתית כדי להבטיח הצלחה). בשלב מתקדם יותר כדאי להוסיף גם טיפול קבוצתי. עם הצלחת הטיפול ההתנהגותי ניתן, לעיתים, להפסיק את הטיפול התרופתי. לשאלת הגיל - אתה צעיר מאוד וסיכויי ההצלחה מצוינים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com