שאלה בנושא דה-פרסונליזציה

ד"ר רובינשטיין שלום, אני בחורה בת 19 שנאנסה ע"י אביה בגיל 8 ולאחר מכן הותקפה על ידו עוד מספר שנים עד שהגעתי לגיל 15. אני עדיין לא מחוברת לחוויות שחוויתי מבחינה רגשית. אני לוקה בתסמונת פוסט-טראומטית ובדה-פרסונליזציה (בין השאר...) השאלה שלי היא כזו...קיבלתי לינק מסויים מחברה שלי למאמר על הפרעות דיסוציאטיביות, והבנתי שדה-פרסונליזציה היא בעצם הפרעה דיסוציאטיבית. האם אני צודקת? עכשיו...לא יכולתי שלא לשים לב שלאורך כל המאמר בעצם דובר על *הפרעת אישיות דיסוציאטיבית*, וגם נאמר שבכוונה במאמר ההפרעה מכונה כך ולא "אישיות מרובת פנים". ובעצם - דובר על דה-פרסונליזציה, על מה שאני מכירה ומה שחוויתי בתור מישהי שחיה עם ההפרעה. האם זה מה שקורה לי? אני הייתי בטוחה שבזמן שאני "מעופפת" לי, שבזמן שאני מתנתקת לזמן בלתי מוגדר, אני *נשארת אני* אך פשוט לא זוכרת את המתרחש בזמן ההתקף, אבל - האם אני בעצם בזמן שאני בהתקף, אני מישהי אחרת? בעלת אותו שם, אבל התנהגות אחרת? אופי אחר? אדם אחר? אישיות אחרת, יישות אחרת? הבנתי מכך שאולי אני בעלת הפרעת אישיות מרובה - האם הבנתי נכון, או שאני רק מגזימה בתגובתי ומפרשת הכול לא נכון? אשמח לשמוע את דעתך בנידון, מיקי

היי מיקי, האם תוכלי לציין היכן מפורסם המאמר? אגב לפי מה שקראתי וידוע לי תופעת דה-פרסונליזציה והפרעה דיסצויאטיבית (פיצול אישיות) הן שתי הפרעות שונות! בדה פרסונליזציה האדם מנותק מעצמו ולפעמים רואה את עצמו מהצד, וזה יכול להיות מצב קבוע או זמני או כרוני. בפיצול אישיות כאמור, קיימות שתיים או יותר אישיויות שמחליפות תפקידים. זה פחות או יותר מה שהוסבר לי. שירי

שירי, זה בדיוק מה שחשבתי אני! ששתי ההפרעות האלו הן שתיי הפרעות נפרדות... לשם קריאת המאמר שבילבל אותי, לכי לכתובת הזו: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/ אז, ליחצי על "מאמרים" משמאל, ויופיע לך עוד תפריט. ליחצי על "טראומה", ובדף ביחרי ב"הפרעת זהות דיסוציאטיבית". מיקי

שלום מיקי, אני מצטער לשמוע על החוויה הטראומאטית שעברת בילדותך, אשר יש לה ללא ספק השלכות קשות לגבי חייך. לא הייתי מציע לך להעביר את הדיון לפסים תיאורטיים, אם כי אענה לך על שאלתך, אלא ככל שהדבר קשה, להתחבר לאירוע הטראומטי מבחינה רגשית ולטפל בו ישירות ובכך למנוע דיסוציאציה נוספת. דפרסונליזציה היא הפרעה המופיעה בעיקר אצל מתבגרים ובוגרים צעירים ובה אובדת תחושת העצמי. מי שלוקה בהפרעה זו חש פתאום כי הוא שונה - לדוגמה, שהוא אדם אחר, או שגופו השתנה שינוי קיצוני. התנסות קרובה, שלעתים קרובות מתלווה להפרעה זו היא אובדן תחושת המציאות, שבה העולם החיצוני נתפס כמעוות וכחסר קיום יציב ומוחשי. לעתים קרובות מדווחים המטופלים על המצבים המשתנים הללו כהתנסות של "יציאה מן הגוף", שבה הם חשים שהם מרחפים זמן מה מעל גופם הפיסי וצופים במה שנעשה מתחתם. בני אדם המתנסים במצבי דפרסונליזציה מסוגלים לתפקד תפקוד נורמלי בין האירועים, אם כי בגילויים חמורים יותר של התופעה עלולה ההתנסות להיות מפחידה ולגרום דאגה מפני התמוטטות נפשית. דה-פרסונליזציה אכן שכיחה אצל מי שהתנסה באירוע טראומאטי, בעיקר התעללות מינית בילדות, ובכל מקרה הואיל ומדובר בהפרעה דיסוציאטיבית, המטרה בטיפול היא ליצור מחדש את האסוציאציה, כלומר, את החיבור הרגשי לאירוע הטראומטי, ככל שיהיה כואב וזאת כדי לאפשר שיקום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

...

איזה תרופה הכי מתאימה לטיפול באנשים שחוו או חווים תחושות של דה-פרסונליציה. אני מטופלת בפריזמה כבר כמה חודשים אבל אני מריגשה הזויה ומוזרה כל הזמן. בבקרים אני מרגישה כאילו אני עדין ישנה וכאילו יש פגיעה בתודעה. הזיכרון שלי התדרדר מאוד ואני פשוט מרגישה עצובה כל הזמן אבל גם שאני בוכה זה כאילו מנותק מהרגש. יש הרבה מצבים שאני מרגישה כאילו אין לי "דיבור עצמי" במוח ואין הרבה מחשבות בראש. ממש השטחה שלהם. אני יודעת שזה נוצר כתוצאה מחרדה עמוקה ובבוקר פשוט התעוררתי מנותקת. אני רוצה לדעת אם יש תרופה שמצאו נכונה לאנשים שסובלים ממהפרעה הזו.