שאלה לגבי טיפול פסיכולוגי

אני מטופלת כבר 6 שנים ועומדת בפני סיום הטיפול. באחרונה התחלתי לדבר עם הפסיכולוגית שלי על היחסים בינינו. היא אמרה שהיא מרגישה כלפי "מחויבות עמוקה". אני מאוד נעלבתי כי אני חושבת שטיפול צריך להיות מבוסס על איזה שהוא אלמנט של חיבה או אהבה. אגב - זה גם הזכיר לי את ההורים שלי וקושי שלהם לבטא רגשות של חום וקרבה שאני מאוד מאוד זקוקה להם. מה דעתך? שאלה נוספת - לגבי אותו סיום של הטיפול - אני אמורה להתחתן בקרוב ונתקפת בחרדות שמשתקות אותי מתכנון וארגון החתונה. התחלתי לקחת תרופות נגד חרדה (ציפרלקס וקלונקס) אבל עצם ההצפה הזו של החרדות מאוד מטרידות אותי. אני מרגישה שעם המטפלת שלי דיברנו הרבה על חרדות אבל על פי רוב נשארנו ברובד מאוד ראשוני של הקושי שלי להשלים עם חוסר מושלמות (ולכן מתקשה לבחור מקצוע) הקושי שלי לוותר על אפשרויות (ולכן מתקשה להפרד מהמשפחה שלי) וכו' וכו', בעוד שאני מרגישה שיש חרדות עמוקות שקשורות בילדות שלי ושגורמות לי להרבה הימנעות וסבל בחיים שלי. אשמח מאוד לשמוע מה דעתך, ותודה רבה מראש.

שלום טלי, אני מבין שהתשובה של המטפלת איכזבה אותך, בעיקר כשהיא נפלה על קרקע נוחה לאכזבה. יש לכולנו נטייה לשחזר באופן כפייתי את יחסינו (בעיקר הפחות מוצלחים) עם הורינו ביחסים עם מטפלים ודמויות משמעותיות אחרות, כגון בני זוג. באשר לחרדה - נראה לי שאחרי טיפול פסיכודינאמי כה ארוך כדאי לנסות לטפל נקודתית בחרדה בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בו תוכלי ללמוד טכניקות הרפיה ונשימה (למשל, ביחידות לרפואה משלימה של קופות החולים השונות ניתנים טיפולי ביופידבק שעשויים לעזור לך). את השימוש בקלונקס, לפחות, הייתי מגביל רק לפי הצורך, כי שימוש ממושך וקבוע (מעל חודש) עלול לגרום תלות והתמכרות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org