דיכאון..?

שלום! אני בת 17 וחצי בכתה יב' ורציתי להתייעץ: לפני בערך שנתיים וחצי קרו בחיי באותו זמן מספר אירועים די קשים. ההתמודדות איתם כנראה לא הייתה מוצלחת, כי לאחר כמה חודשים (אני לא בטוחה שזה כתגובה למה שקרה או מה הסיבה לזה בכלל) התחלתי להשתנות.. להרגיש נורא מגושמת ביחס לסביבה, חוסר יכולת להשתלב (כשלפני כן החיים החברתיים שלי היו מצויינים) וחוסר רצון להשתלב.. ביקורת עצמית נורא קשה שמפריעה לי עד היום.. כל כמה זמן ליוו אותי "התקפים" כאלו של הרגשת ריקנות נוראית, בדידות, תחושה מוזרה של 'אני הולכת להשתגע'.. ביחד עם זה ליוותה אותי כל הזמן תחושה של חוסר הנאה, שבדיעווד היו לה סימנים כבר לפני 3-4 שנים, שלא ממש התייחסתי אליהם. לפני כשנתיים התחלתי להדרדר מבחינה לימודית, חברתית ואישית בכלל.. לא נפתחתי להורים שלי ולכן הלכתי לטיפול פסיכולוגי. הטיפול נמשך כשנתיים ונפסק לא מזמן בגלל שהפסיכולוגית עזבה את המקום, ואני החלטתי לא להמשיך עם פסיכולוג אחר. אני חושבת שבמהלך הטיפול כן השתניתי והמצב שלי השתפר במידה מסויימת, אני נפתחת יותר להורים, חידשתי קשרים ישנים עם חברים והתחלתי קשרים חדשים, הכרתי חבר שאני איתו כבר שנה וחצי, אבל, כמו שאמרתי קודם- רק במידה מסויימת, כאילו רק על פני השטח, כשבפנים עדיין יש את התחושה הריקה.. כשאני מסתכלת אחורה על הטיפול, אני יכולה להגיד שכן נפתחתי לפסיכולוגית, יחסית, אבל עדיין לא לגמרי. היה לי קשה להיפתח אליה והרבה דברים לא אמרתי. מאז שהפסיק הטיפול אני מרגישה שאני מדחיקה כל הזמן את התחושות הרעות, אבל שהן עדיין שם. לא יודעת אם זה קשור אבל יש לי גם הפרעות בשינה (שהתחילו לפני בערך שנתיים) ונמשכות עד עכשיו, מתבטאות בקושי להירדם ובשינה לא סדירה. בנוסף אני מרגישה קושי רב להתרכז, בעיקר למשך זמן, תופעה שהתגברה בזמן האחרון, וזה מפריע לי עד עכשיו, בעיקר בגלל שאני בכתה יב' ויש לי מבחני בגרות. בעצם, רציתי לדעת אם המצב שלי נראה בעיניך כדיכאון או כ"סתם עצב", ומה לדעתך כדאי לי לעשות בקשר לזה? תודה רבה מראש!

שלום מיקי, כמובן, שאינני יכול לאבחן את מצבך דרך האינטרנט. חלק גדול מקשייך אופייני לגיל ההתבגרות בו את נמצאת והמלצתי היא להמשיך בטיפול פסיכולוגי אצל מטפל אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org