מה זה בעצם חברים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי, אני אנסה לתאר את התחושות שלי בדרך הכי פשוטה שאני יכולה וסליחה מראש על ההודעה הארוכה. אני בת 34 רווקה, עובדת במשרה מלאה, טיפוס די בייתי - לא ממש אוהבת לצאת וכשיוצאת זה פעם ב......... יש לי חברות ומס' ידידים, תחביבים וכו' הבעיה שאני רוצה לדבר עליה כזו אנשים מדברים על חברים טובים וחברי נפש ושיעשו הכל למען החברים שלהם כל דבר מעולם לא חשתי את זה כלפי החברות - ואפילו הקרובות ביותר גם לא כלפי ידידים (אולי כי לא תמיד זורמות השיחות) כשאני יוצאת זה בכדי להעביר את זמן ולא כי אני באמת רוצה. לא מרגישה שכיף לי - אם כן זה נדיר אני כבויה - - - זה היה תמיד ככה בד"כ מחכה שיעבור כבר הזמן ואחזור הבייתה כלפי חוץ אני נראית אדם מלא שמחת חיים וביטחון וחברותית - בפנים הכל קר מנוקר ללא רגשות כלל !!! לפעמים שאני מכירה אנשים חדשים - אני משדרת משהו אחר ממה שאני - פתאום אחרי זה מגלים את האני האמיתי שלי - הפחדן - החסר ביטחון והחסר חיים אני מרגישה שזה לא בסדר ולא כך צריך להיות כלפי חוץ אני לא משדרת את זה ומראה איכפתיות וכו' אך בפנים בתוכי מרגישה מן ריקנות כזו כמו ____________ קו של איש מת בבי"ח לא יודעת מה זה להרגיש, מה זה קירבה אמיתית לאדם מהלב - הכל אצלי מהראש בלי רגש. מה זה בכלל ידידי נפש ומה אני אמורה להרגיש ? אני לא מרגישה שאני יכולה להקריב את חיי למען מישהו חברה טובה שלי - מתקשרת ואומרת שהיא מתגעגעת אחרי הרבה זמן שאנחנו לא מתראות - אני לא יודעת אם היא באמת מתכוונת למרות שהיא אמיתית - אני עונה לה - שגם אני למרות שאני לא מרגישה כך. חברה אחרת (חברה של מס' שנים) שנסעה לפני מס' שבועות לתקופה מהארץ - עשתה מסיבה ולא הרגשתי צורך ללכת - הלכתי ודווקא נהנתי בסופו של דבר- אבל כל הטקס הזה של להתכונן ולצאת ולהיות עם עוד אנשים תמיד מלחיץ אותי לפני כל יציאה אני עושה כזה סיפור ויש לי כאלו מלחמות עם עצמי מליון פעם בראש "ללכת" "לא ללכת" "ללכת" "לא ללכת" ובסוף אני הולכת גם כשאני עם אנשים ואני צוחקת (כלפי חוץ) ורוקדת, בפנים אני מרגישה ריקנות איכס כזה, האם כולם ככה ? האם משהו לא בסדר איתי אני רוצה לציין שמעבר לכל זה - אני אדם מאוד סגור רגשית סוחבת איתי במשך מרבית חיי בעיה גנטית מאוד לא סימפטית ולא אסטתית מה שסוגר אותי עוד יותר. ניסיתי מס' פסיכולוגים ללא הועיל - אני לא מרגישה צורך לדבר ולשפוך וגם כשאני שם אני לא מדברת מהלב אלא מהראש פשוט יורה את כל מה שיש לי כמו אדם שמספר סיפור מהצד ולא חווה אותו באופן אישי לא עושה לי כלום לדבר - אני יכולה לדבר מהיום ועד מחר ולהתלונן זה ישאר בפנים ולא ירפה. אני גם לא טיפוס שבוכה בכלל ואם כן אז כשאף אחד לא רואה אני לא מצליחה להשתחרר ליד אנשים - - - בכלל !!!!!!!!! לאחרונה מעדיפה להיות לרוב לבד אם כי לא ממש יוצא לי כלפי חוץ שוב, לא רואים עלי כלום ולא מרגישים . התחלתי בנושא אחד ונגררתי לאחר שאולי הוא קשור ואולי לא - סליחה על הבלאגן אשמח לשמוע חוות דעת
שלום casper, לא הייתי נסחף לשאלות כלליות כמו "מה זה חברים?" או "איך זה אצל כולם?" מתיאורייך מצטיירת תמונה של הסתגרות הולכת וגוברת כלפי הסביבה, תחושה של בדידות פנימית שאינה קשורה בהכרח לתנאים האובייקטיביים ודיכאון קל-(בינוני?) יש אנשים שיש להם חברים רבים בדרגות קרבה רגשית שונות, יש אנשים שיש להם הרבה קשרים שטחיים ויש כאלה שיש להם מעט חברויות עמוקות. לא כל אחד בנוי נפשית "להסתחבק" עם כולם, אך מה שמדאיג בפנייתך הוא ההסתגרות ההדרגתית שאת מתארת וחוסר העניין וחוסר החשק ליטול חלק באירועים חברתיים. לא כל פעם כשאומרים "התגעגעתי אלייך" באמת מתכוונים לכך - תלוי בקשר הספציפי שבו מדובר ואנשים, ועוד יותר נשים, נוטים לעיתים לתת ביטוי מילולי מוקצן לרגשותיהם. גם לא רבים האנשים המוכנים להקריב בקלות למען הזולת. חלק מהביטויים הנ"ל שייכים למשחק חברתי, שכנראה לא למדת לשחק. אני מציע לך לקרוא שני מאמרים קצרים שכתבתי בזמנו: http://www.gidi18.home-page.org/ http://gidi16.home-page.org/ ולראות מה מהם מדבר אלייך. אם את מרגישה שמיצית את מה שיש לטיפול פסיכולוגי אינדיבידואלי להציע לך, אולי זה הזמן לפנות לטיפול קבוצתי, לחלוק את רגשותייך, לברר אותם ולהשוות אותם לרגשות של אנשים אחרים כדי לחוש את הדופק ואת הנורמות של המשחק החברתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org
מנהל פורום פסיכותרפיה
