שלשלאות אי הוודאות

היי, אני בחורה בת 20. ומזה כ5 שנים נמצאת בסוג של יחסים די מורכבים עם האוכל. הגעתי לשלב שאני רק רוצה לדעת ממה אני סובלת-אם בכלל. פשוט להכיר בזה, לקרוא לזה בשם..אולי גם לדעת שאוכל לצאת מזה. אני אנסה לסכם בקצרה את חמש השנים האחרונות שלי. המודעות העצומה הזאת למשקל שלי ולפיקוח על כל מה שנכנס לי אל הגוף החלה בגיל 15.. מעולם לא הייתי ילדה שמנה, וגם לא קיבלתי שום הערות בעניין המראה שלי. אבל זה לא מנע ממני לשנוא כל סנטימטר בגופי ופשוט להתחיל בדיאטות קיצוניות שבימיהן הטובים הייתי מסתפקת בעגבנייה ומלפפון ב24 שעות, ובימים הפחות טובים גם פלפל ירוק אחד היה יותר מידי. במהלך השנים היו עליות וירידות קיצוניות, אך בעליות שלי אף פעם לא הגעתי למשקל הנחשב השמנה, לפחות ע"פ התאוריה והמדדים. ומבחינתי אף פעם לא ירדתי מההגדרה של "שמנה" . המשקל הכי נמוך אליו הגעתי היה 45 קילו ל1.60. וגם אז זה לא היה מספיק. בקשר למחזור התקופה הכי ארוכה שהוא לא הופיע הייתה שמונה חודשים רצופים, כיום הוא חצי תקין, מגיע ליום\יומיים בחודש וכשבא לו הוא חוזר לסיבוב נוסף בחודש שלאחר מכן. לא הייתי אף פעם בטיפול, אבל אנשים תמיד הרגישו צורך להיות פסיכולוגים לכמה רגעים ולהתערב, להעיר, להטיף .. אני כותבת את הדברים בלשון עבר.. אבל המצב לא שונה כיום. בתקופה האחרונה עברתי סוג של משבר ביני לבין עצמי שהוביל בסופו של דבר לדיאטה הכוללת 100-250 קלוריות בימים טובים והיא נמשכת כבר חודש וחצי ואני לא רואה שום סיבה להפסיק אותה.. שזה קצת סותר את זה שאני סוג של מבקשת עזרה כאן, אבל כל החיים שלי בחמש שנים האחרונות הם סתירה וסטירה אחת גדולה.. אני באמת כבר לא יודעת מה אני יותר רוצה.. לשחרר, להרפות. או להמשיך לעשות את הרע הזה שעושה לי כ"כ טוב. כרגע, בשלב הראשון-אני רק רוצה כיוון.. ואשמח לקבל אחד כזה, אפילו אם הוא רק בערך.

היי, תודה על המענה.. ללא ספק העלאת נקודה למחשבה.. איך נכנסים לתהליך שיעזור לי לפתור את זה? איך עושים משהו בניגוד לרצון.. עם כל החלטה שלנו בחיים אנחנו צריכים להיות שלמים.. ואני לא מרגישה שלמה, אני לא רוצה שחלק מהתהליך הזה יכלול עלייה במשקל לדוגמה.. ואני יודעת שזה נשמע שטחי, כי מה זה עלייה במשקל לעומת ריפוי הנפש שלי, אבל אני מרגישה שהמטרה שלי היא להרזות גם אם אצטרך למות כדי להשיג את זה. הרגשה קיצונית וקשה לעיכול.. אבל זו התחושה שלי, כל דבר אחר שאומר יהיה שקר, עיוות של המציאות.. לקח לי המון זמן להגדיר בעצמי את זה שהנושא עם האוכל הוא סוג של בעיה ולא משהו נורמלי.. וגם כשאני מבינה את זה, אין לי שום בעיה להמשיך להיות לא נורמלית. להיפטר מההפרעה הזו- עבורי , זה כמו למחוק את הייחודיות שלי, אין בי כלום חוץ מהשאיפה להיות הכי רזה שיש.. זה פשוט לחזור להיות בתחתית הסולם וכשתחושת הערך נעלמת.. אז למה לי? בגלל שלפעמים זה שובר,מתיש וגוזל הרבה דברים אחרים.. אז מה, כל אחד שרוצה להרגיש טיפה טוב עם עצמו צריך לשלם מחיר מסוים. זה כנראה המחיר שאני צריכה לשלם.