פסיכולוגיית המעמקים

אם עוברים טיפול פסיכולוגי שחושף את טראומת הנטישה המוקדמת . האם עצם החשיפה למודעות אמורה לחולל שינוי בחשק המיני של נשים מעוכבות מינית?

פונה יקרה, כן. טראומת נטישה מוקדמת עלולה להתרחש עוד ברחם, כאשר האם מסיבותיה שלה, הייתה נתונה במצוקה אישית ובדאגות, ולא הייתה מסוגלת להפנות אהבה וחיבה לעובר המתפתח בתוכה. נטישה לאחר לידה אנו מוצאים בשני מקרים עיקריים. המקרה הראשון הדרמטי הוא ויתור האם על הילד ומסירתו לאימוץ, או לקיחתו ממנה בצו בית משפט. טראומת נטישה חמורה, אם כי פחות, היא מצבי דיכאון של האם לאחר לידה, העשויים להימשך עד שנתיים. יש מצבים בהם האם מתקשה לטפל פונקציונלית בילד ודמויות אחרות צריכות לטפל בו, או שהיא חשה נתק רגשי, חוסר חיבור לילד, חוסר אהבה ומיעוט מגע איתו. בהמשך הדרך, עשויות להיווצר טראומות נטישה שונות עקב מצבי בריאות של הגוף ושל הנפש מצד אחד ההורים או שניהם, מות אחד ההורים, גירושין, וכל אפשרות נוספת של מצבי נטישה כגון התפרצויות כעס או זעם כלפי הילד ומצבים של חוסר התחשבות רגשית בו עד מצב של התעללות. כל מצבי הנטישה, בפרט בשנות הילדות המוקדמות, וככל שהטראומה מוקדמת יותר, השפעתה עמוקה יותר, יוצרים חוסר אמון בסיסי אצל האדם שננטש. הדבר פוגע ביכולת לאינטימיות, חוויית הרפיה וביטחון בנוכחות זולת, וכמובן הקושי בתשוקה מינית והקושי להגיע להרפיה הנדרשת (באופן יחסי כמובן) במהלך יחסי המין. טראומת נטישה מוקדמת היא בעלת הקרנה על תחומי חיים רבים של האדם. עצם המודעות לחשיפה אינה מספקת. יש לעבור עיבוד של רגשות הכאב, הדחיה, הפחד והכעס הטמונים במצבים אלו, ותחושות חוסר האמון שהתפתחו בעקבותיהן. ככלל, לגבי כל האירועים הנפשיים הקשים, עצם ההעלאה למודעות אינה לעולם מספקת. יש צורך לחשוף את כל הרבדים העמוקים והמגוונים של רגשות ומחשבות המתקשרים לאותה נטישה. כל טוב ובהצלחה, אילנה