אנדומטריוזיס

שלום לך ליהי הרקמה המרפדת את הרחם נקראת בשם "אנדומטריום". רקמה זו צומחת מחדש מדי חודש בחודשו בעקבות הגירוי של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. בסוף החודש נושרת רקמה זו בווסת. מצב שבו רקמת הרחם נמצאת גם מחוץ לרחם נקרא בשם אנדומטריוזיס. המקומות השכיחים להמצאות אנדומטריוזיס הינם: חלקו התחתון של חלל הבטן (האגן), השחלות והחצוצרות. רירית הרחם עלולה להימצא גם במקומות אחרים בגוף. בכל מקום בו מצויה רקמת רירית רחם, היא מגיבה לגירוי ההורמונאלי. כך שבמקרה של אנדומטריוזיס מוקדי הצמיחה השונים ידממו בכל חודש בצורה מחזורית, במקביל לדימום הווסתי. במקרה של אנדומטריוזיס, הדימום אינו מופרש החוצה, אלא נשאר בחלל הבטן. התאים הנושרים ממוקדי האנדומטריוזיס ממשיכים להתפשט באגן ובבטן ולהשתרש במקומות נוספים. תוך מספר שנים, עלול המצב להתפשט באגן כולו ואף לפגוע בתפקוד השחלות והחצוצרות ולגרום לבעיית פריון. במצב שבו מוקדי האנדומטריוזיס מתפתחים בתוך השחלה הם עלולים לגרום ליצירת ציסטה אנדומטריאלית. הציסטה האנדומטריאלית מכילה נוזל "שוקולדי" – שהינו בעצם דם ישן ומעוכל בצבע חום כהה. כיצד מסבירים את תופעת האנדומטריוזיס ? קיימות שתי סברות עיקריות: - תאי רירית רחם המצויים בדם הווסת זרמו לאחור דרך החצוצרות והשתרשו מחדש באיזור האגן והבטן. - תאים בחלל הבטן עברו שינוי לתאים דמויי רירית רחם והתפתחו לאנדומטריוזיס. מניחים שקיים גם גורם תורשתי. יש משפחות שבהן מספר בנות אותה משפחה סובלות מן התופעה. בארה"ב וארצות מערב אירופה מדווח על שכיחות מצב של אנדומטריוזיס בקרב 10% מכלל הנשים . כ- 10-20% מן הנשים המתקשות להרות סובלות מאנדומטריוזיס. למעשה מדובר במספר עצום של 89 מיליון נשים בעולם כולו, בנות גזעים ותרבויות שונות. הריון גורם לדיכוי מוקדי האנדומטריוזיס ולכן התופעה שכיחה יותר בקרב נשים שחצו את גיל 30 ועדיין לא הרו ונדירה יותר אצל נשים שהרו וילדו מספר פעמים. התלונה השכיחה ביותר אצל הלוקות באנדומטריוזיס היא הופעת כאבים ווסתיים (דיסמנוריאה) , אצל נשים שבעבר לא סבלו מכאבים כאלו. נשים הסובלות מאנדומטריוזיס, מרגישות כאב בבטן תחתונה , כ- 5- 7 ימים לפני הוסת, במהלך הוסת או בזמן הביוץ. חשוב לדעת כי אין הלימה בין רמת הכאב לחומרת הבעיה. קיימים מקרים שבהם קיימים מוקדים קטנים של אנדומטריוזיס , אך התופעה מלווה בכאבים קשים וחזקים. לעומת מצבים של אנדומטריוזיס נרחב ומפושט שאף פוגע בשחלות ובחצוצרות וגורם לעקרות ואינו גורם כל כאב. במקרים של אנדומטריוזיס במערכת השתן או במעיים עלול להופיע גם דימום רקטלי או דימום מדרכי השתן ועשויים להיות כאבים באיזור הגב התחתון. נוטים לחשוד במצב של אנדומטריוזיס במצבי עקרות על רקע מכני. לעיתים ניתן למצוא מוקדי אנדומטריוזיס בנרתיק או על צוואר הרחם, בבדיקה גניקולוגית . אך בדרך כלל לא ניתן לאבחן בבדיקה גניקולוגית. הדרך היחידה לקבוע בודאות האם קיים מצב של אנדומטריוזיס היא באמצעות בדיקת לפרוסקופיה. בבדיקה זו ניתן לקבוע את חומרת המצב ואת מידת הפגיעה בשחלות, חצוצרות והמעבר ביניהן. דגימה מן הרקמה שנלקחת בעת הבדיקה מאפשרת לקבוע אבחנה חד משמעית. את האנדומטריוזיס מדרגים על פי רמות חומרה בסולם בן 4 דרגות. הדרגה הקלה ביותר מתייחסת למוקדים קטנים. הדרגה החמורה ביותר מתייחסת למצב שבו כבר קיימת פגיעה נרחבת באברי האגן, שחלות וחצוצרות והידבקויות המונעות את מעבר הביצית מן השחלות אל החצוצרות. בדרגות החמורות יותר לעיתים קיימת גם פגיעה בביוץ. מצב של אנדומטריוזיס קל לא תמיד יפגע בפריון האשה. כאשר קיימים מספר מוקדים קטנים לעיתים אין צורך כלל בטיפול, כיוון שהאשה אינה סובלת מכאבים וכן המוקדים הקטנים לא תמיג פוגעים בפוריות. טיפול מערבי: אשה שאינה מעוניינת להרות מטופלת באופן כירורגי: כריתת רחם ושחלות – תופעות לוואי: סיבוכים אפשריים מן הניתוח ויצירת מצב של גיל מעבר. אפשרות אחרת טיפול תרופתי – נטילת גלולות למניעת הריון באופן רציף. אם האשה קרובה לגיל הפסקת הוסת המחלה תיסוג באופן טבעי , אבל ההדבקויות ( אם קיימות) לא ייעלמו. אשה שמעוניינת להרות: א. דנזול - נועד לגרום לדיכוי ההפרשה ההורמונלית – ( FSH , LH ) מיותרת המוח וכך נוצר דיכוי ישיר של יצירת אסטרוגנים בשחלה. תופעות הלוואי של הטיפול הן תופעות דומות לתופעות .גיל המעבר: עלייה במשקל, צבירת נוזלים, עייפות, אקנה ושיעור יתר. הטיפול ניתן לתקופה של חצי שנה עד שנה לפחות. לאחר הפסקתו אמור המחזור החודשי לחזור לסדרו לאחר כחודש- חודשיים. כיום ממעטים להשתמש בתרופה זו בגלל תופעות הלוואי. ב. פרוגסטרון – הטיפול כרוך לעיתים בתגובה נפשית דכאונית ובסיום הטיפול המחזורים מתעכבים. ג. תחליפי GnRH ( דקפפטיל, לופרון, דיפרילין, בוסרלין). מדכאים את ההפרשה ההורמונלית מבלוטת יותרת המוח וכך מדכאים את הציר ההורמונלי של היפופיזה (יותרת המוח) – שחלה. הדיכוי מונע את המחזוריות ההורמונלית המזינה את מוקדי האנדומטריוזיס. חסרונות: תופעות לוואי כמו של גיל המעבר ואוסטיאופרוזיס. ד. שימוש בלייזר / חשמל במקרים של מוקדי אנדומטריוזיס קטנים. ה. כירורגיה ( ניתוח) – במקרים קשים של אנדומטריוזיס. בניתח כורתים ציסטות שחלתיות, מפרידים הדבקויות באגן, פותחים את החצוצרות, משחררים את ההדבקויות סביבן וצורבים מוקדי אנדומטריוזיס באגן. הניתוח מתבצע רק במקרים שהציסטות האנדומטריאליות הן גדולות במיוחד ולא נעלמו בטיפול תרופתי. ו. הפריה חוץ גופית – IVF זוהי הגישה הרווחת ביותר כיום. מתאימה במקרים קלים ובינוניים. במסגרת תהליך ההפריה ניתן גם לשאוב את הציסטות האנדומטריאליות וכך משיגים מספר מטרות: חיזוק האבחנה, הקלה על כאבי בטן, הקטנת נפח השחלה כך שהיא תוכל לייצר זקיקים ביתר קלות. במקרים קשים קיימת בנוסף להפרעה המכנית גם הפרעה בהתפתחות הזקיקים בשחלה ותגובה ירודה לתרופות גורמות ביוץ (דוגמת פרגונל). אנדומטריוזיס ורפואה סינית ברפואה הסינית המסורתית ( TCM ) קבוצות סימפטומים מוגדרות בדפוסים הקושרים בין איברים שונים ותופעות גוף – נפש הקשורות בחוסר איזון של האנרגטיקה של אותו איבר. הרפואה הסינית מתייחסת לתופעה של אנדומטריוזיס כאל תופעה שתמיד בבסיסה קיים מצב של סטזיס (תקיעות) דם. קיימת אמרה ידועה ברפואה הסינית: Tong zhe bu tong, bu tong zhe tong" " שפירושה: אם קיימת סטגנציה (תקיעות) יהיה כאב, אם יש כאב יש סטגנציה. בריאות תקינה ותחושת נינוחות גופנית – נפשית וחוסר כאב מחייבים זרימה חופשית של צ'י (אנרגיית החיים) ושל דם. במצב של תקיעות צ'י ו/או דם יופיע כאב. למרות כל הטיפולים המערביים שפרטתי: ניתוחים, דיכוי שחלתי, גלולות - נשים רבות ממשיכות לסבול מרמות כאב שונות , חלקן סובלות מדימומים קשים וכולן סובלות מפגיעה קשה באיכות החיים. אני מטפלת במקרים אלו באמצעות שילוב של תזונה + דיקור + תרופות הומוטוקסיקולוגיות. לשמחתי ולשמחתן של המטופלות ישנן הצלחות מצויינות בהפסקת הדימומים, בהפסקת הכאב והפסקת התפשטות הרקמה האנדומטריאלית. אשמח לסייע לך מיכל שלזינגר רפואה סינית, אייפק והומוטוקסיקולגיה WWW.HEALTHYLIVING.CO.IL 052-8728526