"הפרעות אכילה"

שלום רב, אני בת 28. לפני כ-9 שנים החלו לי כאבי בטן(בעיקר בצד ימין). באחד הפעמים ההתקף היה חמור ולכן הופניתי למיון שם נמדד חום 38. בשל כך, נותחתי בחשד לאפנדיציט, שלאחר מכן התברר כמיותר. לאחר הניתוח, המשכתי לסבול מחום מעל 38 וכאבי בטן לסרוגין, לכן ניתן לי טיפול בכולכיצין בשאלה של FMF (למרות שנשלל בבדיקת דם). הטיפול לא עזר ונשלחתי לסיטי בו נמצא כי יש לי עיבוי קל בדופן הצקום+טרמינאל איליום+ הגדלת בלוטות לימפה באזור. בבדיקת קולונוסקופיה וקפסולה היו תקינות. הרופאים לא ידעו מה לומר לי ונתנו לי טיפולים למעי רגיש כגון: נברסקל, קולוטאל וקולפמין שלא עזרו והכאבים והחום המשיכו. מכיוון שלא קיבלתי מענה עזבתי את הרפואה הקונציונאלית למספר שנים, שבהן בסך הכל חשתי סביר. לצערי ההתקפים חזרו בצורה חמורה יותר עם שלשולים, ריר וחום. פניתי שוב לרופא והוא החליט לאשפז אותי. באשפוז מנהל המחלקה (ראמטולוג) החליט שיש לי חשד סביר ל-SLE (על סמך: פריחת פרפר, פריחה בגוף, ובדיקות דם לא תקינות, אך ANA תקין) נינתן לי פרדניזון ובהמשך אימורן ופלקווניל והרגשתי מצוין. בשלב מסוים הפסקתי את התרופות, ולאחר מספר חודשים החלה החמרה בהרגשתי הפיזית שכללה חולשה עייפות, חוסר תאבון ובחילה. ירידה של 15 קילו במשקל וחוסרים תזונתיים (בי12, חומצה פולית, ברזל וכו').עברתי עיר מגורים ופניתי לרופאה אחרת שהחזירה אותי לתרופות (ללא פרדניזון) אך היתה ירידה בספירה הלבנה ולכן הורידה את מינון האימורן, אך הספירה המשיכה לרדת ולכן ניתן לי גם בודזון 9 מ"ג (סטרואידים חלשים יותר). ושוב הרגשתי טוב. הרופאה לא שלמה עם הטיפול ועם האבחנה (כי אין בדיקה חד משמעית שמצביעה על מחלה ברורה) וביקשה שאעבור הערכה פסיכיאטרית בשאלה של הפרעת אכילה. אינני סובלת כלל מהפרעת אכילה וכל הסביבה הקרובה אליי (בן זוגי, משפחתי וכו') טוענים שאין מקום ללכת לפסיכיאטר, שסתם ידביק לי אבחנה אחרת וכך אני יתויג עם הפרעה נפשית. רציתי לשאול אותך. האם פניה לפסיכיאטר היא במקום? והאם באמת עליי לחשוש מאבחנה אחרת? אני אדגיש שאין לי בעיה לאכול בנוכחות אחרים ומעולם לא סבלתי מבעיות בדימוי העצמי (למרות שרוב חיי הייתי עם עודף משקל של 15 ק"ג. כך שהיום אני לא בתת תזונה). כמו כן, מכיוון שאני חוששת מכל הרעל הזה, הפסקתי על דעת עצמי את התרופות. מתוך פחד שהן יפגעו בי (כבר יש לי פגיעה במסת העצם) מצטערת על האורך. יום טוב וסופ"ש מהנה!

שלום יובל, אני מבין שיש לך הרגשה פיסית לא טובה שכוללת חולשה, עייפות, חוסר תיאבון, בחילות, ירידת משקל. אני מבין שמציאו אצלך חסר ויטמין B12, חומצה פולית וברזל. לא הבנתי, האם יש לך אבחנה של בעיה רפואית כללית כלשהי? אם יש לך ירידה של 15 ק"ג במשקל, עייפות, תיאבון, כאבי בטן, וחוסר בויטמינים בגלל אי אכילה ולאחר 9 שנים של בירורים רפואיים נרחבים וטיפולים נסיוניים בתרופות "כבדות" כמו אימורן ופרדניזון עדיין לא החלמת ועדיין אין תשובה ממה הדברים האלה נובעים, אז צריך לחשוב על האפשרות שיש לך מצב פסיכיאטרי. במקרה כזה פניה לפסיכיאר, תיוג או לא תיוג, היא צעד נכון. כדאי שתתייעצי על הטיפול התרופתי הרפואי הכללי שלך עם רופא המשפחה או הרופא המטפל שאת סומכת עליו. ייתכן בסופו של דבר, שהפסקת הטיפולים השונים היא צעד נכון, רק חשוב לעשות זאת במעקב רפואי ובהדרגה.

ד"ר ברקאי שלום, אני מטופלת אצל שני רופאים: גסטרו+ אימונולוגית קלינית. האבחנה שלהם היא מחלה אוטואימונית נדירה במעי. לשם הבהרה עם התרופות אני מרגישה מצוין. ההחמרה הגיעה לאחר שהחלטתי להפסיק עם התרופות במשך חצי שנה (לא במהלכם). אני כן אוכלת, אך פחות כי יש לי חוסר תאבון ובחילות. כמו כן, אני סובלת משלשולים ואני לא מרעיבה את עצמי או מקיאה. אני מדגישה, שיש לי בדיקות לא תקינות (רואים דלקת בבדיקות דם) אך הן לא מצביעות על מחלה מסוימת. כי למשל בסיטי ראו קרוהן אך קולונוסקופיה תקינה. יש לי חלק מהתסמינים ללופוס (כולל בעיות בקרישיות הדם, אך ANA תקין). הרופאה לא חושדת בהפרעה פסיכיאטרית, אלא בהפרעת אכילה שכפי שציינתי אין לי כלל ואני מרגישה שאם אלך זה רק בכדי "לרצות" אותה. הרופאים מתנגדים להפסקת התרופות, כי הן עוזרות לי (ורואים גם שיפור במדדי הדלקת). העניין הוא שהירידה במשקל היא דבר חדש ולכן הרופאה חוששת שיש לי בנוסף גם הפרעת אכילה.ולכן לא שלמה, עם מתן תרופות כבדות יותר (כגון: תרופות ביולוגיות) אך אני חוששת ללכת ולהיות מתויגת סתם, כי אין לי הפרעת אכילה. על כך, התייעצתי איתך. בכל מקרה תודה על התשובה, אני מבינה כי אכן פניה לפסיכיאטר היא מיותרת, כי יש סיכוי סביר שידביקו לי הפרעה נפשית (על אף שאינני סובלת מכזו). תודה וסופ"ש נעים