האם יש לי סיכוי לקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי?

אני סובל מהדברים הבאים, נתחיל במישור הפיזי- מישור פיזי: - פלטפוס (באבחון אורתופד). - עקמת (באבחון אורטופד). - רעד בידיים באבחון נוירולוגית. - ורטיגו (באבחון נוירולוגית) במשך כשנתיים/שנה וחצי (מלווה בסחרחורות, בחילות והקאות, התקפים של 2-3 פמעמים בחודש, לפעמים יכולים להיות גם חודשים שקטים, אבל כשמגיע התקף אני מרותק למיטה ולא מסוגל לתפקד. זה מונע ממני להשתכר ולהחזיק בעבודה מסודרת לאורך זמן ובמשרה מלאה. נאלץ מראש להגיד שאני מסוגל לעבוד במשרה חלקית (פעם פעמיים בשבוע) בגלל פחד מהתקפי סחרחורות ורטיגו. - בעיית זיכרון לטווח הבינוני (באבחון פסיכו-דידקטי ובאבחון נוירולוגית), מקשה עליי לזכור שמות של אנשים ואני מפספס המון אינפורמציה לימודית, לא הצלחתי לסיים בית-ספר ולהוציא תעודת בגרות (גם בגלל בעיות נפשיות שאפרט עליהן בהמשך) בין היתר גם בגלל הבעיה הזו. - טינטון (באבחון רופא אף אוזן גרון), הטינטונים הם בלתי פוסקים ויכולים להטריף את הדעת, לעתים מלווה בסחרחורות והקאות ברגעים רנדומליים, אין הקשר לעוצמה של הצפצופים, הם פשוט קיימים כל הזמן בעוצמות שונות, ולפעמים פשוט מתלווים לזה הסחרחורות וההקאות. זה יכול לקרות אחת לכמה זמן. - ירידה בשמיעה (באבחון רופא אף אוזן גרון), 25-30 דציבלים, בגלל תאונת דרכים שעברתי לפני יותר מ-10 שנים. לאחרונה נראה שהטינטון, הצפצופים, והירידה בשמיעה מתקשרים באיזשהו אופן לתאונה- כיוון שגם לאחר התאונה התגלה לי חור בעור התוף- עשיתי ניתוח כפתור באוזן ימין (השמיעה פחות טובה בימין אך גם בשמאל השמיעה דעכה). - דלקות חוזרות ונשנות בידיים וברגליים, (לא אובחנתי עדיין ע"י ראומטולוג או אורתופד אך זה בשלבים כעת אצל שני הרופאים הללו), מתקשה להרים משא כבד או אפילו סתם משא ששוקל 2-3 קילו. מיד אני מרגיש את הכאב של הדלקת. בידיים- דלקות חוזרות ונשנות בשורשי כפות הידיים. ברגליים- בפיקה ובקרסול הדלקות החוזרות ונשנות מורגשות היטב. * אציין בהקשר זה שיש לי קושי בהליכה מרובה, מאמץ גופני, אך הכאב ברגליים בעיקר פועם כאשר הולך הרבה זמן, או רץ. במישור הנפשי: - התאשפזתי לפני כשנתיים-שלוש במחלקה פסיכיאטרית סגורה (עוד אחת מהסיבות שלא סיימתי בית-ספר או הוצאתי תעודת בגרות), כבר אז אובחנו אצלי הממצאים הבאים: -פוסט טראומה CHRONIC - באבחון פסיכיאטרים, בגלל תאונת הדרכים שעברתי בצעירותי, משפיעה עליי עד היום ואני חווה המון פעמים מחדש את התאונה עצמה (רואה את כל מהלך הדברים שוב, התאונה מתרחשת וכל הפצועים שטופי הדם), בנוסף אני חושב שכתוצאה מכל זה התחלתי לשמוע קולות ורואה כל מיני דברים כמו גולגולת שמקרבת ואוכלת אותי, מגיע למצבי קיצון מאוד חזקים כתוצאה מהתאונה, כמובן שכל העסק הלא פשוט הזה מונע ממני להשתכר באופן מלא, דבר שגורם לי תסכול רב ואי מימוש עצמי שלי ושל הכישרונות המקצועיים הטמונים בי. כתוצאה מהפוסט-טראומה אין לי שמחת חיים, התפקוד שלי ירוד, יכולים להיות שבועות שאני לא מסוגל להביא את עצמי להתקלח או להתלבש באופן חגיגי לאירוע משפחתי (מגיע עם פיג'מה). אין ספק שהפוסט-טראומה מקשה עליי מאוד לנהל חיים נורמטיביים, הן בבחינה החברתית (אין לי חברים) והן בבחינה המשפחתית, התפקודית והמקצועית (לא מסוגל להשתכר בכבוד כמו כל אדם נורמטיבי). - הפרעת אישיות גבולית - CHRONIC - באבחון פסיכיאטרית, מלווה באימפולסיביות, עזיבת מקומות עבודה ברגעי משבר, מצבי קיצון, דיכאונות, תחושה שאף אחד לא מבין אותי, שאין לי סיכוי להגיע לשום דבר בחיים, חוסר יציבות רגשית, חוסר יכולת לשלוט במצב הרוח, חשיבה פראנואידית, ריקנות בלתי נפסקת. כמובן שההפרעה הזו מונעת ממני להחזיק מעמד במקומות עבודה, או בכלל להיות מסוגל להביא את עצמי למצב של "עבודה"- יכולות להיות תקופות שאני לא מסוגל בכלל להביא תלוש משכורת. זה מצב מאוד קשה שאני לא מצליח לצאת ממנו ואני נאלץ להתמודד עם המצב הזה (ועם עצמי) כל יום. תסכול מאוד גדול. למותר לציין שאני נוטל תרופות אנטי-דיכאוניות וכיוצא באלה: * זאפה- 5 מ"ג כל יום, כדור אחד. (עכשיו הפסיכיאטרית שינתה לי לזיפרקסה* כי זאפה עולה המון כסף שאין ביכולתי לממן). * למיקטל- 25 מ"ג, 4 כדורים כל יום. בנוסף - אני מסוגל לעבוד רק פעם-פעמיים בשבוע, כרגע אני עובד רק פעם-פעמיים בשבוע כדי שהביטוח הלאומי לא יחייבו אותי ב160 ומשהו שקל כל חודש- מכסף שאין לי) ואני סגרתי את החודשיים האחרונים עם 1,700 שקל בממוצע. מצב שלא יעלה על הדעת, נער בן 20 אמור להיות מסוגל לעבוד במשך כ5-6 ימים בשבוע, בלי להרגיש קושי, ולהרוויח 4,300+ - במקרה שלי אני לא מסוגל אפילו לעבור את ה2,000 וזה במקרה הטוב (הייתי מחוסר עבודה במשך 6 חודשים), מבלי להעביר את כל הזמן בעבודה במחשבות קשות, במצבי קיצון, בקושי פיזי (רגליים וידיים, אני עובד בתור סדרן בבית קולנוע, אני נאלץ לנקות אולמות ולעמוד על הרגליים, בשבילי זה כרוך בקושי רב, שכן אני סובל מכאבים בעמידה ממושכת, הליכה ממושכת ומאמץ גופני ממושך (בין 6-8 שעות כל משמרת). אשמח לדעת ממך אדון יקר, כמה אחוזים לדעתך מגיעים לי, מהי גובה הקצבה שאני אמור לקבל, האם בכלל יתייחסו ברצינות למצב כמו שלי? או שישלחו אותי הביתה לחיות מ1700 שקלים בממוצע כל חודש? (איך אשכיר דירה? איך אממן לימודים? בוא ניקח מצב היפוטתי דמיוני לחלוטין- אין לי הורים, איך אסתדר? ועכשיו בחזרה למציאות- האם איאלץ תלוי בהוריי כל ימי חיי? למה שזה יהיה כך? לא מגיע לי עזרה בלימודים? במימוש מקצועי ועצמי? בשילוב במסגרת תעסוקתית מתאימה לכישוריי ושילוב בשוק העבודה? לא מגיע לי לקבל קצבת נכות כללית ולקבל הזדמנות לנהל חיים נורמטיביים כמו כל אדם רגיל? מצטער באם הרחבתי את דבריי יתר על המידה. היה לי חשוב להתייעץ עמך כיוון שאני בשלבים של לפני התביעה לקצבת נכות כללית (נותרו לי עוד כמה רופאים ללכת אליהם). מאוד אודה לך באם תענה על שאלותיי (גם להגיד לי כמה אחוזים לדעתך מגיע לי יספק אותי). ושרק נהיה בריאים

רציתי לשאול גם לגבי נהיגה במכונית. במידה ואקבל קצבת נכות, יהיו רשאים ביטוח לאומי לגזור עליי שאסור לי להתנייד ברכב משלי? הרי רכב מקל מאוד על ההתניידות שלי ממקום למקום, הרבה יותר מאוטובוסים (הליכה לתחנות אוטובוסים לוקח בין 10-15 דק' שאני אמנם אצליח ללכת אך אסבול מכאבים ואזיע). פשוט רוצה לדעת אם יהיה לי מותר לנהוג על מכונית, מכל סוג שהוא. חשוב לי לציין שאני מאוד אחראי ובמידה ויש לי ורטיגו אני לא נוהג, ובמידה ויש לי סחרחורות אני לא נוהג, אלא רק כאשר המצב שלי יציב וראוי לנהיגה. מעולם לא היו לי התקפי סחרחורות באמצע נהיגה, או ורטיגו באמצע נהיגה. בנוסף גם רוצה לשאול אם יתחילו אחריי מעקבים של הביטוח הלאומי, ובמידה ויראו אני הולך 5 מטר הם באמת עלולים להחליט שלא כואב לי מדלקות ולא נעליים? הרי הדלקות האלה באות והולכות כל הזמן, (ובאיזו זכות בעצם הם יכולים להחליט שאין לי כאבים מדלקות? אף אחד לא יודע מה קורה אצלי בגוף ובטח שלא מהדלקות האלה, אמנם כואב לי אבל ללכת מרחקים קצרים אני יכול) האם בגלל שאני בדיכאון והפרעת אישיות ופוסט טראומה- בגלל שאחייך ברחוב או אצחק מבדיחה, או אתן חיבוק אוהב לאמא או אבא שלי, יכולים הביטוח הלאומי להחליט שאני לא בדיכאון ולא סובל מהפרעות נפשיות? זה נשמע לך הגיוני? הרי זה פסיכי שהם יקבעו כך. אודה לך מאוד למתן מענה.