זרעי פשתן

הכל מדברים בשבחו של הפשתן. בספר מזון ובריאות של יעקב אילני נאמר כי הזרעים שמשו מאכל ליונים והם אף מכילים רעל. אוכל לצ-מצוא מספר העמוד. אולגה רז גם לאבעד וטוענת רק אם טוחנים אותם ואוכלים באתו רגע. אני חוששת לאכול. אודה על תגובתך.

אנה שלום, השאלה עלתה רבות בפורום, בהיבטים שונים - תבצעי חיפוש על המלה "פשתן". בעיני הפשתן הוא מזון בריאות, טבעי ואיכותי. הוא מכיל חלבון איכותי, שמנים רב בלתי רוויים ובכלל זה שמן המשמש כחומר מוצא לאומגה 3 (ALA), ויטמינים, מינרלים, פיטוסטרולים, סיבים תזונתיים ועוד. בהרבה מזונות יש "רעל", אבל מדובר בכמויות זניחות. כדאי לאכול פשתן טחון טרי שטוחנים בבית ולא לקנות מוכן. בהצלחה צביקה קורן

צביקה שלום. לאור דברי השבח הרבים שלך בזכות זרעי הפשתן בדקתי בספרות המדעית ולצערי לא מצאתי סימוכין לטענותיך להיפך: מצורף לעיונך וחשוב ביותר עבור משתתפי הפורום: מדובר במחקר קליני חדש בלתי תלוי מקנדה שהתפרסם ביולי 2009. לאחר שלושה חודשים של נטילת זרעי פשתן, שמן פשתן וזרעי פשתן גרוסים כלל לא נצפו שינויים בערכי פרופיל השומנים בדם וזאת לאחר מתן של 30 גרם זרעים ליום או 12 גרם שמן ליום (שווה ערך ל 12 כמוסות של 1 גרם לכמוסה) כלומר: הסיפורים יפים אל אינם מבוססים. מצורף עבור כולכם תקציר המחקר לעיונכם ולשיפוטכם. Bioavailability of Alpha-Linolenic Acid in Subjects after Ingestion of Three Different Forms of Flaxseed J. Alejandro Austria, Melanie N. Richard, MSc, Mirna N. Chahine, PhD, Andrea L. Edel, MSc, Linda J. Malcolmson, PhD, Chantal M.C. Dupasquier, MSc, and Grant N. Pierce, PhD Cell Biology Laboratory, Canadian Centre for Agri-food Research in Health and Medicine, St Boniface Hospital Research Centre, and Department of Physiology, Faculties of Medicine and Pharmacy, University of Manitoba (J.A.A., M.N.R., M.N.C., A.L.E., C.M.C.D., G.N.P.), Canadian International Grain Institute (L.J.M.), Winnipeg, Manitoba, CANADA Background: Dietary flaxseed may have significant health-related benefits due to its high content of the omega-3 fatty acid, alpha-linolenic acid (ALA). However, before extensive work can be undertaken in clinical populations to determine its efficacy, basic information on ALA bioavailability from flaxseed and the physiological effects of its ingestion need to be examined. Objective: The purpose of this study, therefore, was to determine the bioavailability of ALA when the flaxseed was ingested in the form of whole seed, milled seed or as flaxseed oil. Design: The flaxseed components (30 g of seed or 6 g of ALA in the oil) were baked into muffins for delivery over a 3 month test period in healthy male and female subjects. Results: Flaxseed ingestion over a 1 month period resulted in significant (P _ 0.005) increases in plasma ALA levels in the flaxseed oil and the milled flaxseed supplemented groups. The former group had significantly (P _ 0.004) higher ALA levels than the milled flaxseed group. The subjects supplemented with whole flaxseed did not achieve a significant (P _ 0.05) increase in plasma ALA levels. An additional two months of flaxseed ingestion did not achieve significantly higher levels of plasma ALA in any of the groups. However, no significant increase was detected in plasma eicosapentaenoic acid (EPA) or docosahexaenoic acid (DHA) levels in any of the flax-fed groups. There were no changes in plasma cholesterol or triglycerides or in platelet aggregation at any time point in any of the groups. Subjects in all of the groups exhibited some symptoms of gastro-intestinal discomfort during the early stages of the study but these disappeared in the oil and milled seed groups. However, compliance was a problem in the whole flaxseed group. Conclusion: In summary, ingestion of flax oil and milled flaxseed delivered significant levels of ALA to the plasma whereas whole flaxseed did not. Whole seed and oil preparations induced adverse gastrointestinal effects within 4 weeks and these were severe enough to induce the withdrawal of some subjects from these two groups. No one withdrew from the group that ingested milled flaxseed and, therefore, may represent a good form of flaxseed to avoid serious side-effects and still provide significant increases in ALA to the body.