בעיה במעי

להלן שאלה ששאלתי בפורום גסטרואנטרולוגיה: בשנה האחרונה קרה מס' פעמים, שבזמן היציאות, יצא החוצה חלק של המעי. הצלחתי להכניס אותו באופן "ידני". זה היה מאוד מפחיד ומלחיץ. איך מטפלים? מה עושים? ---------- הרופא בפורום המליץ על בדיקה אצל כירורג פרוקטולוג. האם תוכל להוסיף? האם מצב כזה מחייב התערבות ניתוחית? (כירורג) איך מגיעים לפרוקטולוג (לא ראיתי התמחות כזאת בקופ"ח - ראיתי רופא גסטרו)

הילה שלום, התלונות שאת מתארת מעידים על צניחת רקמה דרך פי הטבעת. לעיתים צניחה כזאת יכולה לבטא צניחת טחורים בלבד (ואז זה בד"כ צונח רק לכסנטימטר-שניים), ולעיתים מדובר בצניחה אמיתים של הרקטום. אם מדובר בצניחת טחורים, זו בעיקר בעיה של איכות חיים, וכדאי לטפל בזה רק אם זה מפריע לך. אם מדובר בצניחה אמיתית של הרקטום, זהו מצב שלא כדאי להזניח, שכן הוא יכול להחמיר עם הזמן ואף לפגוע בתפקוד שאר רצפת האגן. הטיפול העקרוני בצניחת רקטום הוא טיפול ניתוחי, אולם ישנם מספר סוגי ניתוחים לבעיה זו, וישד להתאים את הניתוח הנכון למטופלת הנכונה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. ישנן מרפאות פרוקטולוגיות במסגרת מרבית קופות החולים, במרבית בתי החולים בישראל, ובמגזר הפרטי. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום, אני מבקשת לדעת איך בדיוק נעשית בדיקת מדידת הלחצים בצניחת רקטום.האם זה יכול להיות מסוכן לחיות עם הצניחה? מדובר בנערה בת 20 ,מה מומולץ לעשות? מה דעתכם על טיפולים אלטרנטיביים?